בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עורך "הארץ" לשעבר דוד לנדאו הובא למנוחות: "היית כארי השואג ומשתלח"

מאות אנשים נכחו בהלוויתו של לנדאו, שמת בגיל 67 ממחלת הסרטן. בתו חני ספדה לו: "לא היססת ולא נרתעת ממורכבות. באמירותיך, בערכיך ובזהותך. ציוני חילוני. יהודי דתי. היסטוריון עיתונאי"

9תגובות

מאות השתתפו היום (רביעי) בהלוויתו של העיתונאי ועורך "הארץ" לשעבר, דיויד לנדאו, בהר המנוחות בירושלים. לנדאו מת ביום ראשון אחרי שהוכרע ממחלת הסרטן בגיל 67. קהל המלווים ייצג נאמנה את העולמות הסותרים בהם פעל לנדאו — חילונים מתל אביב לצד חסידים מירושלים, מבוגרים דוברי אנגלית מבני הקהילה האנגלוסקסית לצד צעירים דוברי עברית, פוליטיקאים ועיתונאים.

בתו, חני פיליפס־לנדאו, התייחסה לסתירות הללו באישיותו של לנדאו בהספד שנשאה: "אחרי שקמת לתחייה לפני כמעט שנתיים ואחרי שגופך התאושש, טיילנו בתל אביב האהובה עליך ושוחחנו. סיפרתי לך על חוויית הנס שהרגשנו, על איך שבכמה ימים מטלטלים התקרבנו להיות משפחה מלוכדת יותר משהיינו, שהתפללנו עליך והנה שבת. הסתכלת עליי ומיד ביטלת את דבריי ואמרת: 'that's not my story'. ועוד פעם כמו כמעט בכל פעם ששוחחנו הפתעת אותי. ברגע טרפת את הקלפים כמו שרק אתה ידעת והכרחת אותי להסתכל על הדברים באור אחר, מורכב יותר. תמיד מורכב יותר. לא היססת ולא נרתעת ממורכבות. באמירותיך, באמונתך, בערכיך ובזהותך. אנחנו שהתחנכנו על ידכם מעולם לא שאלנו את עצמנו אם אלה סתירות. ציוני־חילוני. יהודי־דתי. אנגלי־יהודי. היסטוריון־עיתונאי. שמנמן שמצטיין בספורט. או זייפן שאוהב מוסיקה. מנהיג או מתבודד."

אמיל סלמן

בנו, דן לנדאו, סיפר: "לפני כחודש, כאשר החלה שקיעתו של אבי אל דמדומי ההכרה, נכנס לחדרו במחלקה הסיעודית בבית החולים משגב לדך אחד המטפלים או האחים במחלקה על מנת לטפל בו. אבי נראה היה ישן, והמטפל פנה אלי ואמר: 'הוא צעיר יחסית, נכון?' לפתע ננער אבי משרעפיו, פקח עין אחת, פלט, מניה וביה: 'יחסית למה?' ומיד שקע בחזרה. המטפל נבוך מאוד, התנצל, ומיהר לצאת מן החדר. אך מילותיו של אבי המשיכו להדהד בחדר (...) בשמיעה ראשונה, שטחית, דימיתי לשמוע הד של קובלנה; אפילו נימה של טרוניה. אך ככל שהמשיכו מילותיו להדהד בחדר, התחלתי לזהות בהן צליל אחר; צליל מהוסס בתחילה; צליל שאולי נדחק בתחילה, מפני הצער על הסוף הידוע, הבלתי־נמנע, המפחיד בקרבתו; אך צליל הנושא עמו מסר אחר לגמרי: מסר של השלמה מפוייסת, של סגירת מעגל, של הכרת ערכו של כל יום ויום, של הכרה – אפילו גאווה – בחיים עתירי מעש ומשמעות".

אחיו, פנחס לנדאו ספד ואמר: "חרשת את כל העולם היהודי הפיזי והגיאוגרפי, מבירוביג'אן בקצה המזרחי של העולם ועד החוף המערבי של ארה"ב ועד למושבות היהודים במרחבים הגדולים של ארגנטינה בדרום. דיברת עם היהודים באנגלית, בעברית או ביידיש, ובכל מקום שדרכה כף רגלך התרשמת ועשית רושם, למדת והשארת חותם. כך גם אצל העמים, כל עמי תבל ובמיוחד אצל מלכי העמים, מסאדאת המנוח (לנדאו היה העיתונאי הישראלי הראשון שראיין אותו, נ.ח), אותו ידעת לברך בשם ה' (...) ועד לנסיך צ'רלס, יבדה לחיים ארוכים, אליו דיברת דברי ביקורת, בכבוד ובנחת הראוי, מתוך הערכה ויושר (לנדאו מתח ביקורת על בית המלוכה האנגלי שלא שלח נציג לביקור מלכותי בישראל מאז היווסדה ואמר את הדברים ליורש העצר הבריטי, נ.ח) ואצל כולם, המלכים והשרים, הרבנים והאדמו"רים, ומעמיתך למקצוע בכל רחבי העולם, זכית להערכה ולכבוד, בפני שכולם הכירו שאתה מניעיך ומטרותיך, כולם כנים ולא נובעים ממניעים זרים, אלא מושתתים באדני קודש".

האח סיפר על פתק תוכחה ששלח לנדאו לשר יוסף בורג, מנהיג המפד"ל, בזמן ישיבת הממשלה יום לאחר טבח סברה ושתילה בספטמבר 1982. בפתק ציטט לנדאו מתוך תפילת ימים נוראים: "באין מליץ יושר, מול מגיד פשע, תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט".

"אהבנו אותו בגלל שהוא היה סוחט מאיתנו יותר", אמרה עורכת המהדורה האנגלית של "הארץ", שרלוט היליי. "הוא גרם לנו לרצות לעשות יותר, לעשות עיתון טוב יותר: 'אל תנפחו את הסיפור; תנו לאדם להגן על עצמו בראש הכתבה ולא בתחתיתה; אם אתה לא מבין את זה, איך אתה מצפה שהקורא יבין? (...) ואתה לא יודע כלום עד אשר נאלצת להגיע לשר ב–11 וחצי בלילה. והיו גם מחמאות נדירות, שבראשן: 'ג'קי (רעייתו, נ"ח) חשבה שזו כתבה טובה'".

בסיום דבריה התייחסה בתו חני, אל סתירה נוספת באישיותו של לנדאו — הפער בין העיתונאי הסוער והעורך הנוזף לבין הבית הירושלמי השקט. "היית כארי השואג ומשתלח, שועט אל יעד. וחוזר לג'קי למאורה ברחוב תל חי. לבית. ושוב יוצא לקרב על האמת, השלום על הסיפור. ומכבה הכל לקראת שבת שקטה עם ג'קי בתל חי. ודוהר בכבישים לתל אביב לעיתון, וצועק ומקלל, דורש ונרגש. אך נאסף אל אמא ואל ספרי החסידות, אל הלימוד ואל תקליטי החזנות. לך בשלום, נוח בשלום. והפקד בידינו את מלאכתך להבאת השלום, במהרה בימינו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו