בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

61 שנים לפרשת "עסק הביש": נחשפת השיחה הקשה בין לבון לגיבלי

ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מפרסם היום מסמכים מסווגים על "הפרשה", בהם תמליל שיחה בין שר הביטחון לראש אמ"ן דאז, כשבמרכזה השאלה — "מי נתן את ההוראה" להפעיל את החולייה במצרים

20תגובות
לע"מ / באדיבות ארכיון צה"ל

השיחה בין שר הביטחון פנחס לבון לראש אמ"ן בנימין גיבלי, שהתקיימה ב–28 בדצמבר 1954, היתה קשה וטעונה. "רציתי לתת לך עוד הזדמנות אחת להגיד לי את כל האמת. לא להסתיר: לא אדם ולא עניין. לצערי, או שלא הבינות או שהחלטת לא להבין", נזף לבון בקצין הבכיר. "אני לא יכול להאמין לך, אדוני השר. אני מצטער מאוד", השיב לו בן שיחו. הנושא שעליו נסובה השיחה בין השניים — "עסק הביש", שהפך ל"הפרשה" או "פרשת לבון" — הסעיר את המדינה במשך שנים רבות, וממשיך לספק כותרות גם בימינו, אחרי 61 שנים.

במרכזו עמדה חשיפתה במצרים של רשת טרור יהודית, שהפעיל המודיעין הצבאי של ישראל כדי לחבל ביחסי מצרים עם ארה"ב ובריטניה. הרשת, שנעצרה במצרים ב–1954, תכננה להטמין פצצות בבתי קולנוע, במשרד דואר ובמרכזים של ארה"ב בקהיר ובאלכסנדריה, כדי ליצור רושם שווא שהונחו בידי פעילי טרור מצרים. 

הבוקר מפרסם ארכיון צה"ל במשרד הביטחון כמה מסמכים מסווגים, שנחשפו בפעם הראשונה ושופכים אור נוסף על הפרשה: דו"ח של ישיבת המטכ"ל; קטעים מיומנו של מזכירו הצבאי של בן גוריון; דו"ח אירועים של מרדכי בנצור, מפקד יחידה 131 שניהלה את פעילות הרשת במצרים; ותמליל הפגישה בין לבון וגיבלי.

במרכזה של השיחה בין השניים עמדה השאלה, שנכנסה מאז לספרי הציטטות ההיסטוריים של המדינה - "מי נתן את ההוראה" להפעיל את החולייה במצרים. לבון האשים את גיבלי שהפיל עליו את האחריות לפרשה, בין היתר, כשאמר בישיבת המטכ"ל, חודשיים לפני כן, כי לבון הוא שנתן לו את ההוראה להפעיל את החוליה.

"אני רוצה להגיד לך בכל גילוי הלב... כל הפרשה כפי שנמסרה, מלאה — כדי לדבר בשפה מאוד פרלמנטרית — מלאה דברים לא נכונים המסרסים את הענין מא' עד ת'", הטיח לבון בבן שיחו. "כל הסיפור שלך כפי שסיפרת לי זה סיפור בדים", הוסיף.
"רציתי לתת לך עוד פעם הזדמנות להגיד לי את כל האמת: במקום זאת נתת לי תשובה ילדותית... אתה כל הזמן טוען שאנו שותפים לאחריות. אם אנו שותפים לאחריות ועושים יחד איזה דבר — שאיננו אכילת עוגה עם תה — והתקבלת ידיעה זו — לשותף לא מוסרים זאת מיד?", אמר לבון, בהתייחסו למעצר החוליה במצרים.

"אי אפשר לקבל זאת, שבלי הוראה של אדם מוסמך — ואינני אומר שאתה האדם שנתת את ההוראה — אבל בלי הוראה של אדם מוסמך שבידיו היתה הסמכות לתת אותה — אנשים יעשו פעולות כאלו על דעת עצמם", הוסיף לבון. "אתה אומר שאתה לא יודע. מישהו נתן את ההוראה הזאת... ובכן, אינני מאמין שסתם מתוך אבנטורה אנשים אלה החליטו לפוצץ שירותי מודיעין אמריקאיים ולהדליק את בית הדואר באלכסנדריה, לא ייתכן...", הוסיף.

באדיבות ארכיון צה"ל

כשגיבלי אמר לשר כי אינו מאמין לדבריו לפיהם לא הוא נתן את ההוראה, השיב לבון: "אני לא מבקש שתאמין לי... תאמין לי או לא תאמין, אני מודיע לך שהעניין מוכח". גיבלי התעקש כי לבון הוא שנתן את ההוראה, ואמר לו: "לי ברור דבר אחד. אני מפיך, לאחר הישיבה שהיתה בביתך, קיבלתי את ההוראה להפעיל את החוליות... תרשה לי רגע אחד, אדוני השר. ההוראה לפעולה היתה בביתך, בנוכחות שנינו בלבד".

לבון השיב: "בנימין, תרשה לי. אתן לך להגיד מה שאתה רוצה, אבל אני מציע לך לא להסתבך, אני מבקש אותך לא להסתבך". "ייתכן שאני כבר מסובך", השיב לו גיבלי. "להסתבך עוד יותר", ענה לו לבון. "תלייה אין במדינת ישראל", השיב לו גיבלי. בחודשים שחלפו מאז שיחתם איבדו שניהם את משרתם.

מסמך אחר שנחשף כעת הוא קטעים מיומנו של מזכירו הצבאי של בן גוריון, נחמיה ארגוב, שנכתבו ב–18 באוקטובר 1954. כמה חודשים לאחר מכן חזר בן גוריון לתפקידו כראש ממשלה. "הקימונו שם יחידה...שיכולה היתה לשמש כיחידת חבלה ויחידת קומנדו מאחורי קווי האויב, בתוך לב לבו של האויב, ומי יודע איזה תפקידים מכריעים וקובעים יכולים היו למלא בשעת חירום בחורים אלה" — כך תיאר ארגוב את הפעלת החוליה במצרים.

ארגוב הפנה את האשמה להסתבכות בפרשה אל לבון. "הורה שר הביטחון, מר פנחס לבון, שיחידה זו אשר במצרים תחבל בכמה אובייקטים בריטיים, וייווצר הרושם, כי האחים המוסלמים בכך... שיקול נפשע ומוטעה זה נעשה על ידי שר הביטחון, ולא על ידי ראש הממשלה", כתב.

באדיבות ארכיון צה"ל

את "ההוראה" כינה ארגוב: "שיקול מחריד" ו"החלטה פזיזה". "יותר מדי כואב הלב. כיצד הופקד היקר ביותר והחשוב ביותר בידיים נפשעות כאלה? מי יישא באחריות האיומה הזאת? מדוע מותר לו לאיש איום זה לחלוש על קיומנו ועל חיי ילדינו? הרי איש זה ממיט אסון אחר אסון על מערכת ההגנה, מערכת המוסר ועל מערכות ישראל".

"זה לא היה מעניינו של שר הביטחון להחליט על כך. זאת היא שאלה פוליטית ולא ביטחונית. באיזו רשות נטל לעצמו הזכות להחליט ולפעול עצמאית בשטח הפוליטי המובהק", תהה ארגוב. "באיזה רשות שלח 13 איש מן הטובים והמסורים לטבח? על מה ולמה? ללא שום הצדקה ביטחונית, מוסרית ופוליטית".

תוצאות "עסק הביש" היו קשות. שניים מראשי הרשת שהופעלה במצרים — ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר — הוצאו להורג בתלייה במצרים. פעילים אחרים, בהם האישה מרסל ניניו, נידונו לעונשי מאסר ממושכים. איש מודיעין ישראלי נוסף שנעצר בפרשה, מאיר מקס בינט, התאבד בכלא המצרי. מפקד הרשת, אברי אלעד, שכונה לימים "האדם השלישי", ונחשד כי הסגיר לידי מצרים את הסוכנים, הצליח להימלט ממצרים וריצה בהמשך עשר שנות מאסר בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו