בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחקר: מחצית מהטרנסג'נדרים בישראל ספגו אלימות פיזית בשל זהותם המגדרית

אפליה תעסקותית, קושי בקבלת טיפול הורמונלי וביורוקרטיה בקופות החולים הם רק חלק ממנת חלקה של אוכלוסיית הטרנסג'נדרים. ממחקר חדש עולה כי הציבור עדיין מתקשה לקבל את מי שזהותו שונה

4תגובות

תקיפתן של שלוש טרנסג'נדריות, בבית קפה בקרית חיים בשבוע שעבר, אינה אירוע יוצא דופן. לפי מחקר חדש, כמחצית מהטרנסג'נדרים והטרנסג'נדריות בישראל ספגו אלימות פיזית לפחות פעם אחת על רקע זהותם המגדרית. כמו כן, כ-70% מאנשי הקהילה סופגים גם אלימות מילולית על אותו הרקע. המחקר נערך על ידי ד"ר רותי גופן מהמרפאה הגאה של שירותי בריאות כללית בגן מאיר בתל אביב, ועל ידי ד"ר אבישי שני, פסיכיאטר ילדים ונוער במרכז לבריאות הנפש בנס ציונה. 

המחקר, שעוסק בשינויים הנפשיים בתהליך שינוי מין, יוצג בסוף השבוע הקרוב בכנס "לדבר בריאות בגאווה", שמתקיים זו השנה השנייה במרכז הגאה בגן מאיר, ויתמקד השנה בקהילה הטרנסג'נדרית. במסגרת המחקר ראיינו החוקרים כ-70 טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות בנושאים הנוגעים לתהליך שינוי המגדר, ובכלל זה חשיפה לאלימות, תהליכים רגשיים, מגורים, השכלה, תעסוקה ושירותי בריאות. 

מהמחקר עולה תמונה קשה בנוגע למצב האוכלוסייה הטרנסג'נדרית בישראל — הן ברמה החברתית והן ברמת הממסדית. בישראל אין נתון בדוק או רשמי לגבי מספרם של הטרנסג'נדרים באוכלוסייה. מחקרים שנערכו בעולם נקבו בשיעורים שבין 0.5% ועד 3% מהאוכלוסייה. ההערכה היא כי בישראל חיים אלפי טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות, אולם רק חלקם "יצאו מהארון" או החלו בתהליך למימוש זהותם המגדרית. 

דבר אחד מוסכם כמעט בבירור: מדובר באוכלוסייה מוחלשת במיוחד, גם ביחס לאוכלוסיית ההומואים והלסביות, שנאבקת שנים רבות על זכויותיה ועל לגיטימציה חברתית בישראל. "יש הרבה סטיגמה לגבי טרנסים וטרנסיות. המצב ממש לא משהו ואנחנו רוצים לצאת משם", אומר אלישע אלכסנדר, מנכ"ל ארגון הקהילה הטרנסג'נדרית "מעברים".  "אנחנו רוצים ללכת בדרכם של ההומואים, שבעבר היו מופיעים רק במדורי הפלילים והיום מצבם שונה לאין ערוך".

ואולם בישראל של 2015, הציבור עדיין מתקשה לקבל את מי שזהותם המגדרית שונה. על פי המחקר, 70% מהגברים הטרנסג'נדרים ו-76% מהנשים הטרנסג'נדריות דיווחו על אלימות מילולית נגדם. כמו כן, 48% מהטרנסג'נדרים ו-55% מהטרנסג'נדריות דיווחו כי נפלו קורבן לאלימות פיזית בשל זהותם המגדרית. 

גם עולם התעסוקה אינו מאיר פנים לקהילה. רק 40% מחזיקים במשרה מלאה, לצד 30% שמועסקים במשרה חלקית ו-30% שאינם מועסקים כלל. עוד עולה כי בקרב המועסקים, הרוב — כ-57% — מתקיימים משכר מינימום. 

"יש המון קשיים בנושא התעסוקה, וגם סקר שוויון הזדמנויות שערך בעבר משרד הכלכלה מעיד על כך", אומר אלכסנדר. "הקשיים באים לידי ביטוי באופנים רבים: ממכתבי המלצה שניתנו בעבר תחת שם או מין אחר והמעסיק לא מוכן לכבדם, ולעתים עוד קודם לכן, כשהמעסיק שומע בשיחת טלפון קול שלא מתאים לאופן שבו האדם הציג את עצמו בקורות החיים. בראיונות עבודה המצב מאוד חמור וישנה אפליה קשה. לפעמים גם אם מצליחים להשיג עבודה יש עוינות מצד הצוות או הלקוחות, ואנשים מתקשים להחזיק בעבודה. בהקשר הזה יש לנו פרויקט עם ביטוח לאומי שנקרא 'נבחרת החלומות' בנושא מסוגלות תעסוקתית בקהילה הטרנסג'נדרית". 

גם המערכת הרפואית מסתבר אינה מודעת די הצורך לצרכים של האוכלוסייה הטרנסג'נדרית באשר לתהליך שיש בו היבטים רפואיים. על פי המחקר, 45% מהנשים הטרנסג'נדריות התחילו ליטול את הטיפול ההורמונלי ללא מרשם רופא, לאחר שהשיגו את ההורמונים בשוק השחור. לדברי ד"ר גופן, "האוכלוסייה, בעיקר הנשים הטרנסג'נדריות הצעירות, חשה שהיא לא יכולה לקבל את השירותים שלהם היא זקוקה ממערכת הבריאות כיום. ישנם מחסומים גדולים שלא מאפשרים לנשים הטרנסג'נדריות ללכת לרופא ולקבל את הטיפול ההורמונלי. חלקן לא מודעות כלל למה שהן זכאיות לו במסגרת הרפואית ומוצאות עצמן נוטלות הורמונים ללא מרשם מהשוק השחור".  

לדברי נורה גרינברג, פעילה מוכרת בקהילה המלווה חלק מאנשיה בתהליך השינוי המגדרי, "בשנים האחרונות חלה התקדמות, אבל יש הרבה מה לעשות. הקושי העיקרי זה חוסר ידע של אנשי מקצוע וחוסר מוכנות של המערכת. בשל חוסר הידע יש גם חוסר נגישות ואי הבנה של הצרכים של האוכלוסייה. כיום יש מעט מאוד אנשי מקצוע שמכירים את הנושא טוב". לדברי גרינברג, "קופות החולים עדיין מערימות קשיים בנושא של נגישות ומימון טיפולים מתוך תפיסה שמדובר בטיפול קוסמטי ולא בצורך רפואי מוכר". עם זאת גרינברג סבורה כי הקושי הגדול ביותר הוא החברתי. "מעבר לשאלות של קיפוח ואפליה, הקושי של החברה לקבל שונות מגדרית גדול מאוד", היא אומרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו