בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סקר "הארץ"

החילונים פחות מאושרים, אבל לפחות יש להם בחירה

איזה מסכנים החילונים שהאלוהים שלהם הוא לא רחוק בשמים, אלא קרוב בלב וכל הזמן מציק. כשהאושר שמור לבעליו כחובה, מה הפלא שככל שאדם דתי יותר הוא גם "מאושר" יותר?

60תגובות
אוליבייה פיטוסי

לו עורכי סקרים ומנתחיהם התמצאו יותר במסורות יהודיות, היו יודעים זה כבר: אין טעם לשאול שלומי־אמוני למצב רוחם, כי לנתוני האושר והיגון שעולים מעבודתם אין שום משמעות ואין להם שום קשר ל"מצב"; גם לא לממשלה זו או אחרת; אפילו לא לממשלה שבה יושב יעקב ליצמן כשר שלם או כחצי שר.

סקר "הארץ" ממפה את העמדות וההרגלים של הישראלים

לסקר המלא

76% מאמינים באלוהים | יאיר אטינגר ■ והדרוזים הם המאושרים ביותר | רועי צ'יקי ארד ■ שליש מהציבור היהודי הלך לפסיכולוג | עידו אפרתי ■ הרוב סבור שאמהות לא צריכות לעבוד במשרה מלאה | עפרה אידלמן ■ בחברה הערבית יש יותר צמחונים | נעה שפיגל ■ הרוב תומך בנישואים אזרחיים ובתחבורה בשבת | גדעון לוי ■ ומתנגד ללגליזציה של גראס | אסף רונאל ■ רק 2% רוכבים על אופניים ביום-יום | אסתר זנדברג ■ חצי מהציבור לא נוהג לקרוא ספרים | שהם סמיט ■ בציבור היהודי, 42% מקיימים יחסי מין לפחות פעם בשבוע | שחר קדרון ■ ואף אחד לא רוצה לנפוש בנגב | ניר חסון  

מראש, ובלי תימוכין של סקר, ניתן היה לגלות לסוקרים את כל מה שמתגלה להם בדיעבד על סמך הממצאים: ככל שאתה יותר חרדי־אמוני־תורני, אתה גם יותר מאושר; ברוך שעשני. ולהפך: ככל שאדם פחות חרדי־דתי, הוא גם פחות מאושר: ממעמקים הוא קורא, אבל אין מי שעונה.

האושר, מדאורייתא ומדרבנן, שמור לבעליו כחובה ולא כזכות, וכל שמחה היא מצווה. לשמחה מה זו עושה? מה ששמחה עושה לאמונה דתית - מעוורת ומטמטמת אותה.
ו"אין בעולם שמחה כהתרת הספקות", ואסור לאדם להתבוסס בספקותיו ולשקוע בלבטים; מי יודע לאן יגיע, הוא עוד יהפוך לאפיקורוס גמור - אלוהים ישמור - יטיל ספק בקיומו של האל. על כן, "מצווה גדולה היא להיות בשמחה תמיד", והצער הוא חטא. האמונה חייבת להיות מוחלטת, ועל הרעה צריך לברך כשם שמברכים על הטובה, כי "גם זו לטובה".

"אין שכינה שורה לא מתוך עצבות... אלא מתוך דבר שמחה של מצווה", ומי לא ירצה להיכנס תחת כנפיה ולהישאר שם. נכון, החיים שלך דפוקים, העוני והבערות מנוולים אותך, אתה זקוק לחסדי שמים ולגמילות חסדים, ובכל זאת אתה עשיר השמח בחלקו. אם רק תשמח בצרותיך - לא תשים לב לעולמך הצר והלוחץ. שמח בחור בילדותך, והיית אך שמח בבחרותך. וככה זה נמשך כל החיים.

העצב, לעומת זאת, הוא מסוכן; הוא מן השטן. תסכול ואכזבה הם מרשם בדוק לאפשרות של מִינות וכפירה. מה בדיוק לא נראה לך כאן: מעשה הבריאה שדווקא אותך זיכה בצלם אלוקים? זיו העולם אינו נאה דַיו בעיניך? חייך, שניתנו לך במתנה מעפר שממנו באת, עד שלעפר תשוב? מה עוד אתה רוצה, בשם אלוהים, מה עוד תבקש ממנו בשמך. האם עדיין לא קלטת? כל רעה היא בעצם לטובה. 

לאחר שאכלנו מעץ הדעת למרות האיסור האלוקי, גורשנו אחר כבוד מגן עדן של חכמים המבדילים בין טוב לרע. או־אז עברנו לגן עדן של שוטים המסרבים להבדיל ביניהם. וגן עדן הוא גן עדן, אפילו אם הוא גיהינום. אז מה אתם מצפים מאתנו שנשיב כאשר מטלפנים אלינו הסוקרים־מטעם ושואלים מה אנחנו מרגישים בפרוס השנה החדשה הבאה עלינו בהכרח לטובה.

ואיזה מסכנים החילונים, שהאלוהים שלהם הוא לא רחוק בשמים אלא קרוב בלב, ולא נותן להם מנוח, כל הזמן מציק. אלוהים שלי, רציתי שתדע, אומר היהודי החופשי והריבוני לעצמו ולאלוהיו: אתה לא אחראי לי, אני אחראי לי ולמעשי. והאחריות האישית הזאת היא כה כבדה, עד שלפעמים היא מתפרצת בסקרים ומשפיעה על מדד האושר, מעקמת אותו כלפי מטָה.

ואילו החרדי־תורני־אמוני פטור מדאגה עוכרת שמחה כי יש לו דואג מלמעלה. זה ממילא לא נתון בידינו, הרי הכל נהיה בדברו: לא חשוב מה יאמרו הגויים, גם לא חשוב מה יעשו היהודים. והעיקר – לא לפחד כלל, כי יש אלוהים בשמים ובירושלים. הוא הצילנו מהשואה, והוא יצילנו מהפצצה ומהציונות. האם לא עשה זאת בכל דור ודור כשקמו עלינו, ודווקא מדורנו יתעלם? הסירו דאגה מלב, אפשר להמשיך בשירה ובריקודים - עוצו עצה ותופר - ולשפר את הסקרים.

האם אתה מאושר או לא?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו