בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם אחרי דור בארץ, הפער העדתי בהשכלה הגבוהה נשמר

גם בקרב הדור שהתחנך במערכת החינוך הישראלית, סיכוייהם של מזרחים להשיג השכלה גבוהה נמוכים משמעותית לעומת אשכנזים - כך עולה ממחקר חדש המבוסס על נתוני הלמ"ס

421תגובות

שיעור המזרחים ילידי הארץ שיש להם תואר אקדמי נמוך משמעותית משיעור האקדמאים בקרב הדור השני להורים עולים ממוצא אשכנזי, כך עולה ממחקר חדש המתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). לפי המחקר, 28.8% בדור השני לעולים מזרחים הם בעלי תואר אקדמי, לעומת 49.6 בקרב האשכנזים. ניתוח של מודלים סטטיסטיים במחקר העלה עוד כי הסיכויים של מזרחים להשיג השכלה אקדמית נמוכים פי 2.5–3 מכל קבוצות המוצא האחרות בחברה היהודית — אשכנזים, בעלי רקע מעורב וכאלה שמוצאם אינו ידוע כיוון שגם הוריהם נולדו בישראל. הנתונים מצביעים כי גם כיום הפערים בהשכלה בין אשכנזים למזרחים, בקרב צעירים שרובם נולדו ולמדו בישראל, רחוקים מלהיעלם. אחת הסיבות היא אולי שמשרד החינוך מעולם לא גיבש תוכנית סדורה לצמצומם.

המחקר מתמקד בבני 25-44. פילוח הנתונים לפי מוצא (בקרב יהודים) מעלה כי השיעור הגבוה ביותר של בעלי תואר אקדמי נרשם אצל ילידי ישראל, שהאב נולד בישראל והאם ממוצא אשכנזי — 49.8%, ומיד אחריהם ילידי ישראל, ששני הוריהם עולים ממוצא אשכנזי — 49.6%. 

האינפוגרפיקה מראה את הפערים בשיעור בעלי התואר האקדמי בעדות השונות בארץ. 
ילדים לאב ישראלי ואם עולה ממוצא אשכנזי – 49.8% בעלי תואר אקדמי
ילדי עולים ממוצא אשכנזי – 49.6% - בעלי תואר אקדמי
עולים ממוצא אשכנזי – 46.2% - בעלי תואר אקדמי
ילדים להורים ישראלים (מוצא לא ידוע) – 35.3% - בעלי תואר אקדמי
עולים מברה"מ לשעבר (שעלו מ-1990) – 34.2% - בעלי תואר אקדמי
עולים ממוצא מזרחי – 31.4% - בעלי תואר אקדמי
ילדי עולים ממוצא מזרחי – 28.8% - בעלי תואר אקדמי
ערבים – 13% - בעלי תואר אקדמי.


ברקע נראים סטודנטים על מדשאה באוניברסיטה העברית בירושלים

במקום השלישי נמצאים צעירים ממוצא אשכנזי אשר נולדו בחו"ל עם 46.2%, ובקרב ילידי ישראל שאחד מהוריהם עולה ממוצא אשכנזי והאחר ממוצא מזרחי, שיעור בעלי התואר האקדמי הוא 45%.

באמצע הטבלה אפשר למצוא את ילידי ישראל ששני הוריהם נולדו בישראל, ולכן קשה לדעת מה מוצאם העדתי, 35.3%, ואחריהם עולים מברית המועצות לשעבר שעלו החל ב–1990, ששיעור בעלי התואר האקדמי בקרבם הוא 34.2%. את הרשימה סוגרות שתי קבוצות: מזרחים, ילידי אסיה-אפריקה, עם 31.4% בעלי תואר אקדמי, וילידי ישראל, שהוריהם ממוצא מזרחי עם 28.8%. זהו נתון דרמטי, עוכר שלווה: אלה צעירים שנולדו בישראל ולפיכך ה"האחריות" של מערכת החינוך עליהם היא מלאה ומוחלטת. אולי יותר מכל נתון אחר במחקר, זוהי העדות הקשה ביותר לכשלון בתיקון הפערים.

בעשור האחרון נדמה כי בחינת הפערים העדתיים, לפחות בתחום ההשכלה, זוכה לפחות תשומת לב של חוקרים באקדמיה בהשוואה למצב לפני 15-20 שנה. קשה לבודד את הגורמים לכך, אך כנראה שהם קשורים לקשיים בשיטות המחקר, הנובעים לא מעט מהחלטת הלמ"ס לעקוב אחר מוצא במשך דור אחד בלבד. מבחינה זו, המחקר שכתבה נורית דוברין מאגף המדען הראשי של הלמ"ס הוא יוצא דופן, ומחזיר את "השד העדתי" — אשר נקבר והוספד אין ספור פעמים — לקדמת הבמה, לפחות זאת המחקרית. בהרבה בחינות אחרות, הוא מעולם לא נעלם.

את המחקר "שוויון הזדמנויות בהשכלה: חסמים דמוגרפיים וסוציו־אקונומיים" כתבה דוברין תחת הדרכה וליווי של בכירים בלמ"ס. ועם זאת, זהו לא פרסום רשמי של הארגון, ולפיכך "הדעות והמסקנות הבאות לידי ביטוי אינן משקפות בהכרח את אלה של הלמ"ס", כפי שמציינת מעין הערת אזהרה בתחילת המאמר. ייתכן שדווקא החופש היחסי תרם לשאלות שדוברין בחרה לשאול, כמו גם לסגנון כתיבה פחות מכובס ומכופתר. "התמונה המצטיירת היא עגומה. המחסום המשולב של מוצא ומעמד אשר ניצב בפני קבוצות שונות, אינו מתקבל על הדעת, במיוחד לאחר הצטרפותה של ישראל לארגון ה-OECD, אשר רואה את הפערים הכלכליים כמכשול ואת ההשכלה כפתרון וככלי לצמצום הפערים", היא כתבה.

ועוד דוגמה: הקשרים הידועים בין מוצא לבין רקע חברתי־כלכלי "אינם פותרים את הצורך במיגור הקשר העדתי, במיוחד כאשר סיכויי ההצלחה בחיי העבודה הם פועל יוצא של שדרוג ההון האנושי". קשה למצוא ניסוחים כאלה בפרסומים רשמיים של הלמ"ס.

מקור הנתונים של דוברין הוא "הסקר החברתי", שערכה הלמ"ס ב-2011 ובדק בעיקר למידה לאורך החיים. הסקר איפשר בדיקה של נתונים גיאוגרפיים, דמוגרפיים וחברתיים־כלכליים על האוכלוסייה בישראל, בגיל 20 ומעלה, וביניהם גם הקשר שבין השכלת ההורים לזו של ילדיהם. נתונים אלה הם המעודכנים ביותר הקיימים.

באשר לפער בהשגת תואר אקדמי בקרב ילידי ישראל, כותבת דוברין כי "ניתן היה לצפות לפער מצומצם בין שתי קבוצות המוצא, מבחינת שיעור האקדמאים. מי שהתחנכו במערכת החינוך הישראלית אשר זמינה ונגישה לכל אזרח, היו אמורים להתברג במערכת ההשכלה האקדמית בשיעורים דומים, ללא תלות במוצא הוריהם". הנתונים מראים אחרת.

ניתוח המתחשב בכמה משתנים מצייר מגמה בה הסיכוי להיות אקדמאי גדול יותר כאשר ההורים אינם ממוצא מזרחי. כך למשל מתברר כי בהשוואה למוצא מזרחי, מוצא ישראלי (כלומר — ילידי ישראל שהוריהם נולדו בישראל) מעלה את הסיכוי פי 2.5; מוצא אשכנזי -פי 2.7; ומוצא "מעורב" (ילידי ישראל שאחד ההורים הוא יליד אסיה־אפריקה והשני אירופה־אמריקה, או שאחד ההורים נולד בישראל והשני בחו"ל) — פי שלושה.

אף על פי שמחקרה של דוברין מתמקד בהבדלים העדתיים, מפעם לפעם קופץ גם הפער בין יהודים לערבים: הסיכוי של הראשונים לרכוש השכלה אקדמית גבוה פי שניים מזה של האחרונים ושיעורם של בעלי התואר האקדמי באוכלוסייה הערבית עומד על 13% נכון ל־2011.

האחוז המשתנה של בעלי תואר אקדמי משתקף היטב בחלוקת היישובים בישראל לפי אשכול חברתי־כלכלי. כך, שיעור האקדמאים בשלושת העשירונים העליונים גבוה פי שלושה מאשר בשלושת הנמוכים ביותר — 47% לעומת 15%. מי שחושב כי זהו מצב זמני, שאולי היה נכון בעבר אך לא רלוונטי עוד, טועה ומשלה: נתונים דומים אפשר למצוא בדו"חות של מרכז אדווה, המנסים לשרטט — מבעד למסך העמימות של משרד החינוך — את שיעור הזכאות לבגרות בהתאם לרמת ההכנסה הממוצעת בכל יישוב.

מהניתוח עולה כי תעודה אקדמית של אחד ההורים מגבירה את הסיכויים לרכוש השכלה גבוהה פי שניים ויותר. אך ההבדלים בין העדות נמצאו לאחר "נטרול" ההשפעה של משתנה אחרון זה. הסיבה, לפחות בחלקה, טמונה כנראה בחפיפה שבין אי השוויון המעמדי, המתבטא בפער בהזדמנויות ובמשאבים הדרושים ללימודים אקדמיים, לבין אי השוויון האתני. ההיררכיה ברורה: הערבים, הקבוצה הענייה ביותר, בתחתית; המזרחים באמצע, מתחת לישראלים, ל"מעורבים" ובעיקר לאשכנזים. "היעדר השכלה בקבוצות חלשות מפחית סיכויים לרכישת השכלה גם בדור הבא ובדור שלאחריו", נכתב במחקר, "על כן חשוב לפרוץ את המעגל במקום לשכפל את הפערים הקיימים".

המחקר אינו שלם. בין היתר מציינת דוברין כי על מנת לתת תמונה מלאה יותר על החסמים הכלכליים והחברתיים בדרך להשכלה גבוהה נדרשים נתונים נוספים, כמו מצב משק הבית אשר איפשר או מנע רכישת תואר, תפיסות לגבי השכלה גבוהה ועוד. ואולם, גם אם יימצאו משתנים נוספים, המשפיעים על הקשר בין המוצא לבין הסיכוי לתואר אקדמי, הרי שהם "לא ימעיטו מחומרתו של ההקשר העדתי בנושא זה", היא כותבת.

קשה להשוות את הממצאים של דוברין עם מחקרים קודמים. עם זאת, בהסתמך על מפקדי האוכלוסין שעורכת הלמ"ס, מצא פרופ' ינון כהן מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת קולומביה כי ב-1995 כ-36% מילידי ישראל ממוצא אשכנזי (בני 25-34) היו בעלי תואר אקדמי, בהשוואה לכ-11% בקבוצה המזרחית המקבילה.

מעל המחקרים, ההולכים ומתמעטים, אשר מנסים לבחון את השפעת המוצא העדתי על תחומי החיים השונים מרחפת החלטת הלמ"ס, שהתקבלה לפני שנים רבות, להסתפק בבירור ארץ הלידה של האב ולא של הסב. בכירים בארגון הסבירו בעבר את ההחלטה בקשיים אוביקטיביים, למשל העלות הגבוהה היחסית הכרוכה במעבר לחקירה של שלושה דורות בכל המדגמים הרשמיים או השאלה איך תיקבע הזהות העדתית של "זוגות מעורבים".

במאמר שפרסם השנה בכתב העת "סוציולוגיה ישראלית" כתב כהן כי "ההסתמכות על ארץ המוצא של ההורים כמדד היחיד לקביעת מוצאו האתני של אדם, ובצדה ההחלטה לעקוב אחר מוצאו במשך דור אחד בלבד, מביאה להיעלמות המוצא האתני שאינו ישראלי מהסטטיסטיקה הרשמית תוך שני דורות מן ההגירה, או 50 שנה לערך". על פי השנתון הסטטיסטי האחרון, ב-2015 עמד חלקם של ילידי ישראל שאביהם נולד בישראל על כ-43% מכלל האוכלוסייה היהודית.

לדברי כהן, "הלמ"ס היא גוף השייך למשרד ראש הממשלה, ולפיכך משקפת את המדיניות באשר לאוכלוסייה ולטריטוריה. לכך, כמובן, יש השלכות על האופן שבו ישראל סופרת את אוכלוסייתה ועל האופן שבו הנתונים נאספים ומוצגים". במאמר אחר הוא הוסיף ש"מחיקת האתניות או 'העדתיות' — ואימוץ זהות 'ישראלית' חד־משמעית הם מיעדיו המרכזיים של כור ההיתוך הישראלי. ואולם 'ישראליזציה' מינהלית מסוג זה מגבילה את יכולתם של חוקרים לבדוק אם הפערים החברתיים־כלכליים בין מזרחים לאשכנזים אכן נעלמו או לפחות הצטמצמו בדור השלישי". מקבצי מידע חלקיים, שהוכנו בעבר בלמ"ס, נדמה כי הפערים בדור השלישי "גדולים כמו הפערים בדור השני, בעוד אנשים ממוצא מעורב הולכים ונעשים דומים יותר בהשכלתם לאשכנזים", כתב כהן.

"חוסר ההתייחסות בלמ"ס למוצא העדתי הוא חלק מהדה־לגיטימציה לעיסווק בזהות אתנית", אומר פרופ' יוסי דהאן מהמרכז האקדמי למרכז ועסקים ברמת גן, "ללא בדיקה כזאת, קשה לדעת אם הפערים בין הקבוצות השונות עדיין קיימים, שלא לדבר על טיפול בבעיה. זה מחקר של בת יענה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו