בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המציאות החדשה־ישנה של עודה טראבין: כפר לא מוכר שהרשויות דוחקות את תושביו

15 שנה היטלטל טראבין בין בתי כלא במצרים וחווה על בשרו את ההפיכות במדינה. בפגישה עם עזאם עזאם החליפו השניים רשמים מהמאסר והסבירו מדוע חוסר היציבות דווקא שיפר את תנאי הכליאה

3תגובות
טראבין (מימין) ועזאם, היום
אליהו הרשקוביץ

על אצבעות ידו הימנית של עודה טראבין שתי טבעות מתכת פשוטות למראה הנושאות זיכרון עמוק. בכלא המצרי, כך מספר טראבין, נהגו האסירים לענוד טבעות, וכשהשתחררו היו מורישים אותן לאסירים הנותרים. הוא השאיר לעצמו שתיים למזכרת. אחת על אמתו, האחרת מעטרת את קמיצתו.

ככל שחולפים הימים מאז שחרורו של טראבין מבית הכלא במצרים, לאחר תקופת המאסר הממושכת שריצה באשמת ריגול, סיפור השהייה שלו בכלא מתבהר יותר ויותר. אולם לא על הכל הוא מוכן לדבר. ביישוב הלא מוכר של טראבין בפזורה הבדואית בנגב ביקר הבוקר (שבת) עזאם עזאם, שהיה כלוא בעצמו במצרים באשמת ריגול וריצה שמונה שנות מאסר. השניים החליפו רשמים מימי כליאתם ועמדו על הדומה והשונה בסיפוריהם. 

15 שנה ישב טראבין בבתי הכלא במצרים. תחילה שוכן לתקופה קצרה בכלא צבאי. בזמן זה נערך משפטו ללא נוכחותו, ושם נגזר דינו. אחר כך העבירו אותו המצרים לכלא אסתיאנאף בקהיר, אותו בית כלא שבו התאבד המרגל הישראלי, מאיר (מקס) בינט בשנת 1954, שנלכד בפרשת "העסק הביש". אחר כך העבירו את טראבין לכלא ואדי א־נטרון, הנמצא בדרך המדברית בין אלכסנדריה לקהיר, אותו בית כלא שנפרץ שנים לאחר מכן בזמן הדחת מובארק ושמשם הוברח מי שיהיה לימים נשיא מצרים, מוחמד מורסי. טלטלות מסעותיו של טראבין בבתי הכלא המצריים לא הסתיימו שם. טראבין הועבר לבית כלא בפורט סעיד, שאותו הוא מתאר כבית קברות. לבסוף, ב-2 לינואר 2005, חודש לאחר שחרורו של עזאם מכלא טורה שבקהיר, הגיע טראבין לתחנתו האחרונה לפני שחרורו. 

בימיו בכלא טורה, מספר טראבין, הוא פתח פעמיים בשביתת רעב. פעם אחת נגדעה השביתה בתחילתה כאשר הובטח לטראבין על ידי אשרף פאתחי, קצין המודיעין של כלא טורה, כי זמן השהות שלו מחוץ לתא יוארך ובמקום שעתיים ביום, הוא יוכל לשהות מחוץ לתאו מדי יום, משמונה בבוקר ועד ארבע בצהריים. שביתת הרעב השנייה היתה רצינית יותר. במשך שלושה ימים שבת טראבין רעב כדי לקבל מהתובע הכללי של מצרים הבהרות מגובות במסמכים בנוגע לשחרורו מהכלא — האם בכוונת הרשויות לקצר את מאסרו בשליש או לא. לאחר שלושה ימים ביקר נציג התובע הכללי בכלא ואמר לטראבין כי מצדו הוא יכול להמשיך בשביתת הרעב, וכי אין בידיו מסמכים להעביר לו. טראבין הפסיק את שביתת הרעב.

מההשוואות שערכו השניים, עזאם וטראבין, עולה כי שביתות הרעב והמהפכות אכן הועילו לטראבין, וכי בשנים האחרונות תנאיו היו טובים יותר בכלא טורה. בתחילת המהפכה ב–2011 ניסה שלטון מובארק לדכא את המהפכה על ידי הכנסת חברי תנועת האחים המוסלמים אל בתי הכלא, דבר שהצריך שדרוג של המבנים. במקום דלי המשמש שירותים, נבנו בתוך התאים אסלות, במקום שינה על הרצפה הוצבו מיטות קומתיים, ובמקום בידוד הוכנסו לתא כמה אנשים. את תאו חלק טראבין במשך תקופה מסוימת עם אזרח ירדני ועם אזרח אוקראיני. גם תפריט המזון של טראבין היה עשיר יותר מכפי שהיה לעזאם. תפריטו של עזאם הורכב בעיקר מפול, ואילו טראבין קיבל גבינות, פול, חלבה, אורז ובשר. ואולם הוא נמנע מאכילת הבשר שסופק בכלא המצרי מפני "שגם אם הייתי זורק את הבשר לחתול, החתול היה בורח".

בנוסף טראבין מציין כי לאחר מעורבתו של מי שהיה בזמנו קונסול ישראל בקהיר, אייל סיסו, אישרו הרשויות במצרים להכניס מקרר לתאו. טראבין מציין כי בתקופת שלטונו של מורסי תנאיו לא הורעו, לדעתו מפני שהקצינים האחרים בכלא נותרו בתפקידם ולא הוחלפו על ידי קצינים חדשים. 

בעוד עברם של השניים דומה במקצת, ספק אם עתידם של השניים יהיה כזה. בעוד עזאם הגיע לביתו שלו בכפר מרר, לטראבין עוד אין דירה, יישובו הוא כפר לא מוכר שלא זוכה לאישורי בנייה, וניכר כי הרשויות פועלות לסלק את התושבים מהקרקע. כשטראבין נכלא, הר הפסולת שליד היישוב, המתנשא לגובה של עשרות מטרים, לא היה קיים בגרסתו האימתנית, ומן הצד השני של הכפר לא איגפו את התושבים אלפי עצים שניטעו בשנים האחרונות על ידי קק"ל. שאלות לגבי עתידו של טראבין נותרות ללא מענה. הוא עצמו מספר כי עדיין לא חשב על עתידו, אולם סביר להניח כי בקרוב מאוד יצטרך ללמוד את הז'רגון הבסיסי הנדרש מרוב הבדואים בנגב — כפר לא מוכר, אישורי בנייה, מינהל מקרקעי ישראל, תוכניות מתאר ויחידת יואב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו