בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשדמי המפתח הופכים למפתח לגיהנום

שוק הנדל"ן הרותח הפר את שלוות הדיירים המוגנים בדמי המפתח. הם מספרים על הצקות, התשה ואלימות מצד בעלי הדירות והיזמים. מנגד, הבעלים אומרים כי הדיירים הם שמנצלים את מעמדם המוגן

39תגובות

רחל ולנר גלעד, בת 62, עובדת סוציאלית לקראת פרישה וחברת מועצת עיריית תל אביב לשעבר, מתגוררת בדירה מטופחת בת שלושה חדרים לא רחוק מחוף הים בתל אביב. ב–1988 היא רכשה את דירתה בדמי מפתח. קניית דירה בדמי מפתח מאפשרת לקנות זכויות מגורים מוגנות בדירה לכל החיים בכחצי מחיר, לצד תשלום שכירות נמוכה מאוד. "היה אחלה. חיינו חיים שלווים", היא אומרת.

אלא שמאז שהשמאי אסף אורן רכש ב–2007 את מרבית הבעלות על הבניין, חיי הדיירים המוגנים בבניין השתנו. "היו בבניין ארבעה קשישים בודדים ושתי משפחות והוא החליט לעשות את החיים שלנו קשים", היא טוענת. "הוא התחיל לבלוש אחרינו, למצוא כל מיני עילות לפינוי ללא פיצוי. התעמר בקשישים, כדי שהילדים יוציאו אותם. לאופניים שלי היו פנצ'רים כמה פעמים ביום. רק כשהוזהר, נפסקו הפנצ'רים".

שרית חסון
תומר אפלבאום

ולנר התלוננה כתשע פעמים במשטרה בטענה להצקות. לדבריה, לפני כארבעה חודשים, המתין לה אורן עם דלת פתוחה באחת הדירות שהצליח להשיג מהדיירים, וכשהכלב נבח, פגע בו. לטענתה, הרבה מהפעולות נעשות כפרובוקציה כדי שהדיירים יחזירו לו, ואז יוכל להציג צילומים, שכן ניתן לפנות דייר מוגן בשל אלימות.

ארבעה מששת מהדיירים הרימו ידיים ועזבו. כיום נשארו רק שתי דירות בבניין בדמי מפתח שלא מרימות ידיים. "את הדיירת למטה שהיתה נחמדה אליו, אם חד הורית, הוא הצליח לפנות, כי היה לה סטודיו בבית. הוא כל הזמן מחכה בפינה".

בתחילת השבוע, כשהתקרבה לדירה של דייר חדש שנותרה פתוחה ונקשה על הדלת, יצא הדייר מהבית. אחריו יצא אורן והיא מספרת שאמר לדייר "אל תדבר איתה, היא משוגעת". לטענתה, אורן הדף אותה והיא נפלה על המדרגות. ולנר מספרת שקיבלה שטפי דם ביד וברגל ומציגה בפניי מסמכים רפואיים. ולנר נושאת אמנם בתואר דיירת מוגנת, אבל מרגישה לא מוגנת. "אין לי סעד מספיק מהמשטרה. אסף קנה את החלק שלו בידיעה שאם נעזוב הוא הולך להרוויח סכומים של עשרות מיליוני שקלים. הגרידיות של העיר הזאת היא גועל נפש".

ובכל זאת היא לא חושבת להרים ידיים. "יוציאו אותי על אלונקה", היא אומרת. השבוע, פנתה ולנר לחברי מועצת עיריית תל אביב נתן וולוך ואהרון מדואל כדי להקים גוף שישמור על דיירי דמי מפתח קשישים. בישראל כיום יש בערך 7,000 דיירים מוגנים, ההולכים ומתמעטים. רבים מתגוררים בתל אביב, וכמעט כולם אזרחים ותיקים.

ולנר היא אכן יריב ראוי, למודת אינספור מאבקים חברתיים שהנהיגה. אבל רוב הדיירים הם אנשים קשי יום משולי החברה. עם דיירים מסויימים לא ניתן היה ליצור קשר, כי אין ברשותם טלפון סלולרי או קווי. מול אותם קשישים חסרי כל, ניצבים עורכי הדין החזקים ביותר בעולם הנדל"ן. חוסר האיזון הזה, והפיתוי בזכות מחירי הנדל"ן הרותחים, הופך את סיכוי הדייר המוגן לכמעט אבוד. ישנם עוד מקרים רבים של בעלים שהזניחו דירות ומסרבים לתקן נזילות אך לא התעמרו; יש גם בעלי בית הגונים שפיצו את הדיירים בסכומים סבירים על פינויים; ויש גם דיירים שמנצלים את מעמדם המוגן.

באותו בניין עם ולנר התגורר עובדיה צוברי ז"ל, עד שהיה בן 88. במקרה הזה, הדייר הרים ידיים. בתו, אורלי עובדיה מספרת שקיבלה בלילה אחד שיחת טלפון מבוהלת. אביה סיפר שמישהו הודיע שהוא צריך להתפנות ועדיף למכור לו את הדירה "בגרושים, בעשרות אלפי שקלים". אחרי שביררה, גילתה שמדובר באסף אורן. "הוא היה מטריד את אבא ומבלבל אותו", היא טוענת. "אחרי שנפל למשכב וחובר לקטטר, הייתי איתו בבית אחרי הניתוח ואסף היה בא ומנג'ס. בסוף אמרתי לאסף שאם לא יפסיק להטריד אותנו, נביא משטרה".

לבסוף, החליטו לפנות לבית משפט ולהציע לקנות את החלק של אורן. "הגשנו הצעת מחיר ועברנו את כל הביורוקרטיה", היא מספרת. אבל על פי חוק לבעל הדירה יש אפשרות לקנות את חלקו של הדייר באותו הסכום שהדייר הציע והדירה נותרה אצל אורן. "הוא ממוקד מטרה לפנות ולקחת את כל הבניין", היא אומרת. "בכל מקרה, אני שמחה שזה נגמר, הבריאות של אבא יותר חשובה מהכסף". צוברי נפטר בגיל 95.

אורן מכחיש את הסיפורים. "הסיפור לא נכון. ולנר, שאין לה כל זכות דיירות מוגנת, מנסה לייצר פרובוקציות ועימותים כדי להכניע אותי ולכפות עלי לשלם לה. במסגרת זו מטרידה ולנר אותי וכל בעל מקצוע. הגשתי נגדה צו מניעת הטרדה מאיימת על מנת שתחדל מההטרדות ומניבולי הפה ומהניסיונות להתפרץ לדירותיי. הסיפור כאילו היא נפלה במדרגות הוא ניסיון פסול נוסף לייצר טענות סרק במטרה ללחוץ. המצלמות הוצבו נוכח פלישה על ידי בעלי מגרש שכן.

"הטענות לגבי משפחת צוברי חסרות כל קשר למציאות. לא ייתכן ששוחחת עם בת משפחה של מר צוברי היקר, שפינויו נעשה בהתאם לסכום שהוא נקב ובתו אמרה כי הוא מאושר. לא הופעל כל לחץ על מר צוברי או כל דייר אחר".

הון עתק בבתי משפט

עוד מאבק שהסתיים בפינוי הדייר המוגן הוא זה של האמנית והמורה לאמנות חנה שיר, 69. שיר גרה בדירת דמי מפתח של 127 מ"ר עם סטודיו גדול במקום מצוין בתל אביב. 20 שנים מחייה עברו במשפטים עם בעלת הבית. "עורכי הדין וההוצאות עלו לי הון עתק", היא אומרת. "היו המון משפטים שהיא תבעה כדי להטריד. למשל, נתבעתי על הוספת כבלים ומזגן, השופט שאל אותה, אז מה אם היא הוסיפה כבלים ומזגן. הבדיחה היתה שאת כל התלונות היא הגישה מחוץ לתל אביב, והייתי צריכה כמורה לעזוב שיעורים ולנסוע לאור יהודה ולרמלה, כשהיא יודעת שאין לי אוטו.

רחל ולנר גלעד
תומר אפלבאום

"היא שלחה בלשים שהתחזו לעיתונאים כדי להוכיח שזו לא דירה אלא עסק, כי אני מציירת בבית. זה התגלה לי רק בבית משפט. אבל אדם רשאי לכתוב ולצייר בביתו, מה זה שייך? כל משפט כזה עלה לי 50 אלף שקל, אף שברובם הגדול ניצחתי". נוסף על כך, שיר מספרת שהעציצים שלה נותצו, מכתבים שלה נקרעו, היא מצאה גרזן ליד הדלת וספגה קללות מבעלה של בעלת הדירה.

אחרי 20 שנות גיהנום, באחד המשפטים שנמשך כבר שלוש שנים ולמרות שהרגישה שהיא עומדת לנצח, נשברה. "הסתכלתי על בעלת הבית והבנתי: אני מתחילה להיות זקנה. היא תמשיך לקחת אותי למשפטים, אין לי סבלנות, כוח וכסף. נעמדתי, ואמרתי 'טוב, אני רוצה לצאת'. עורך הדין שלי חשבה שהשתגעתי, אבל זה לא היה שווה לי בריאותית ונפשית. השופטת פסקה לי מיליון וחצי שקלים, ועכשיו כל הבניין שלה. היא היתה ממוקדת מטרה והצליחה לפנות את כולם, כל אחד בשיטה אחרת. אם אתה שואל אותי, בשום אופן לא הייתי קונה דירה בדמי מפתח. כל הסיפור פגע בבריאות שלי, אבל עכשיו בסדר, כשנפטרים מעלוקה מרגישים יותר טוב".

לחיות באתר בנייה

באתר האינטרנט שיוחד לפרויקט הנדל"ן היוקרתי ברחוב הרב קוק 27 בתל אביב מדווחים על פינוקים כאסלה תלויה עם מיכל הדחה סמוי, "שילוב מושלם בין עבר לעתיד" ו"אם יתמזל מזלכם, תוכלו גם לשמוע כמה סיפורים מרתקים על עבר השכונה מפי התושבים הוותיקים". לא בטוח שהדיירים שיכנסו לבניין ישמחו לשמוע את הסיפורים של התושבים הוותיקים, הדיירים המוגנים שמרגישים שמנסים לדחוף אותם לעזוב תמורת סכומים נמוכים.

שרית חסון, 49, היא דור שני במקום לאחר שסבתה רכשה את הדירה בדמי מפתח לפני 70 שנה. במארס הקרוב אמור להתנהל משפט שבו ייקבע הפיצוי לדיירים על הפינוי. אבל במקום כבר התחילו לבנות סביבם, והחצר נראית כאתר בנייה. חסון מספרת שהדבר התרחש במפתיע. השבוע, לדבריה, קיבלו הודעה שגם הכניסה לבניין תהרס. "נצטרך להיכנס מסביב בחושך, כשבין הדיירים אשה חולת סרטן וקשישה בת 84 עם בעיות ראיה. בינתיים, הם הציעו לי על דירה של כ–60 מ"ר באזור הכי טוב בתל אביב 500 אלף שקל. הם הולכים להכניס מהפרויקט 80 מיליון שקלים וזה מה שהם מציעים".

חסון מרגישה שהתחלת הבנייה כשהדיירים עדיין בפנים נועדה להפריע למהלך חייהם, כך שלא יתנגדו להצעות והיא מתכננת להגיש צו נגד הבנייה. "הם רוצים להציק, אבל לא יגידו שרוצים להציק. את השכנים מלמטה עם דירת ארבעה חדרים פינו תמורת כמיליון וחצי, והם מערערים. היזמים התחילו לבנות, כדי שלא נמשוך את המאבק ונרצה לעוף מפה".

בעלי הבניין מרגישים שהמצב הפוך, שהדיירים מנסים להשיג כמה שיותר. "הדיירים, אפילו שהם שם עשרות שנים, מתעמרים בנו", אמר יאיר קרינסקי, אחד היזמים. לדבריהם, הבניה נועדה לסייע למראה העיר. "מדובר בבניין לשימור שעומד מוזנח ומהווה פצע סביבתי. העבודות המינוריות תכליתן לאפשר את תחילת עבודות השימור בהתאם להיתר הבנייה. אין אלא להצר על פנייתם של הדיירים המוגנים לתקשורת, כדי ללחוץ בניסיונם להגדיל את סכום הפיצויים ההוגן שכבר הוצע להם לפינויים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו