בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדברים בשתי שפות

ההורים ועיריית ת"א במאבק על החינוך הדו-לשוני ביפו

כיתות דו־לשוניות החלו לפעול ביפו רק השנה בתוך בית ספר קיים, אך המשך פעילותן עומד בימים אלה בסימן שאלה. במסגרת מאבקם הודיעו ההורים שירשמו את ילדיהם לבית ספר ערבי

52תגובות
קהילת הורי בית הספר הדו-לשוני ביפו, אתמול
מוטי מילרוד

הפיצוץ הגדול הראשון בין קהילת הורי בית הספר הדו־לשוני החדש ביפו לעיריית תל אביב התרחש עוד בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, מיד אחרי חג הקורבן, ויצר קרע גדול. הרקע למשבר הוא החלטת ההורים שלא לשלוח את כלל הילדים לבית הספר, יהודים, מוסלמים ונוצרים כאחד, בשני ימי החופשה של החג המוסלמי, למרות החלטת בית הספר כי רק מי שחוגג אותו לא יבוא וכי התלמידים היהודים יבואו ללימודים. מבחינת ההורים מדובר היה בחריגה מעיקרון בסיסי של חינוך דו־לשוני משותף, שלפיו יש לוח שנה מותאם ובו כל התלמידים יוצאים לחופשה בחגים היהודיים, הנוצריים והמוסלמיים.

בית הספר ביפו הוא אחד משבעה מוסדות חינוך דו־לשוניים, ערביים ויהודיים, הקיימים בישראל בגליל, בירושלים, בוואדי ערה, בבאר שבע, בחיפה ובנוה שלום. בבתי ספר אלה לומדים יחד בשתי השפות. חלק מהעקרונות כוללים שני מורים בכיתה שכל אחד מהם דובר שפה אחרת, לימוד ערבית ועברית בצורה שווה, קיום חגים של שלוש הדתות, שילוט בשתי השפות וצוות מורים וניהול ערבי ויהודי.

לטענת ההורים ביפו, עיריית תל אביב ובית הספר בחרו להעניש אותם על כך שלא שלחו את הילדים בחג על ידי הרחקת המלוות שמונו על ידי עמותת "יד ביד", שמלווה את תהליך הכנסת הכיתות הדו־לשוניות לבתי הספר. לטענת גורם בעירייה, ההרחקה נבעה מסיבה אחרת — משום שהעמותה השתלטה על דעת עצמה על חדר במבנה הגנים הדו־לשוניים ללא רשות ופעלה ממנו בניגוד לנהלים. המלוות הוחזרו לבסוף לאחר משא ומתן, אבל כך או כך, המקרה יכול להעיד על הבעיות ועל המחלוקות שהתעוררו בין הורי קהילת יד ביד לאנשי בית הספר ועיריית תל אביב, ושעד עתה לא באו על פתרונן.

הסיפור של בית הספר הדו־לשוני הראשון ביפו התחיל דווקא במהלך אופטימי של הסכמות בין ההורים לעירייה. ההורים הסכימו לרשום את ילדיהם לכיתה א' בבית הספר שנקרא בעבר עירוני ז' והתחדש בשם קרית חינוך יפו, ולפתוח אותו כבית ספר ציבורי בתוך בית ספר קיים ששפת הלימוד בו היא עברית ולא במבנה נפרד ועצמאי. העירייה הסכימה להיעתר לחלק מעקרונות החינוך הדו־לשוני ולאפשר לעמותת "יד ביד", המפעילה את רוב בתי הספר הדו־לשוניים בישראל, ללוות את בית הספר ולהדריך את המורים. העירייה וההורים חתמו על הסכמות נוספות, ובהן — שבכיתות א' החדשות ילמדו בשתי השפות, ערבית ועברית, שיילמדו תכנים רב־תרבותיים ושלבית הספר יהיה לוח שנה מיוחד שיכלול אותו מספר ימי חופשה כמו בבתי ספר רגילים, אך אלה יחולקו באופן שיתאים לחגי הדתות השונות. בבתי ספר דו־לשוניים אחרים מדובר בעקרונות בסיסיים ומחייבים כדי ליצור חינוך שוויוני.

טענות ההורים: אין שילוט בשפה הערבית בבית הספר, אין מספיק ליווי של עמותת יד ביד, חגים מוסלמיים ונוצריים אינם ימי חופשה לכל התלמידים, צוות המוסד אינו מזדהה עם רעיונות החינוך הדו-לשוני.
טענות העירייה: ההורים רוצים בית ספר עצמאי, התערבות עמותה פרטית תפגע בציבוריות הפרויקט, שינוי החופשות יפגע במי שרוצה ללמוד באותם ימים, ההורים דורשים שינוי שלא מתאפשר בבית ספר ציבורי.

אך לטענת ההורים, העירייה הפרה את התחייבויותיה והפסיקה ללכת לקראתם. מקרה הרחקת המלווה ואי התאמת חופשת חג הקורבן הם דוגמה לכך. כעת, עם הגעת מועד ההרשמה לשנת הלימודים הבאה, הגיע המשבר לידי כך שההורים לא מוכנים לרשום את ילדי כיתה א׳ לכיתה ב׳ באותו בית ספר. ההורים רוצים בית ספר דו־לשוני נפרד, ומבחינתם הניסוי לשלב חינוך דו־לשוני בבית ספר עברי ציבורי נכשל. כפתרון מחאתי הם הודיעו אתמול שירשמו יחד את ילדיהם לבית ספר "חסן עראפה", בית ספר ערבי ביפו. בהודעה משותפת הסבירו ההורים: ״אנחנו מקווים שבבית ספר ערבי יתקבלו ערכי השוויון והכבוד לכל חברי הקהילה בזרועות פתוחות, הציפייה שהמרחב הציבורי יהיה פתוח לשתי השפות תמצא אוזן קשבת, והכוונה לציין את חגי שלוש הדתות תזכה להבנה".

חגית יערי, אם לתלמיד כיתה א׳ בדו־לשוני, סבורה כי "מה שלא עובד זה להכניס דו־לשוניות לתוך בית ספר שהוא עברי. ההסתכלות של העירייה על מהי דו־לשוניות היא לא מדויקת, הם רואים דו־לשוניות כדו־שפתיות בלבד. העירייה נתנה ל'יד ביד' להכניס עוד מורה לכיתות, אבל כמעט כל השיעורים מתקיימים בעברית, הסביבה היא עברית לחלוטין, אין שלט אחד בערבית בבית הספר, וההסתכלות על החינוך כפי שהובטח לנו שתהיה, לא מתקיימת".

יערי מספרת סיפור שממחיש את המצב. "הבן שלי, רק בן שש, מאוד אוהב לדבר ערבית וגאה בערבית שלו. אנחנו מאוד נהנים מזה ומתגאים בו", היא אומרת. "בשבוע שעבר הוא הלך לפיצרייה ליד הבית, ופתאום לא הסכים לדבר עם המוכר ערבית. גילינו שאחת המורות בבית הספר אמרה לו שאם הוא ימשיך לדבר ערבית הוא יאבד את העברית שלו. אני לא מאשימה את המורה הזו, היא באה מתוך מערכת חינוך מסוימת, היא מנוהלת על ידי אנשים מסוימים. אבל אני ציפיתי שאחרי שלוש שנים של קיום של הקהילה שלנו, דברים ייראו אחרת. הקהילה שלנו היא סיפור הצלחה ביפו. התחלנו עם 38 ילדים, והיום יש 170 תלמידים בחינוך הדו־לשוני. יש ארבעה גנים ושתי כיתות א'".

יערי מוסיפה ומבהירה: "אנחנו רוצים בית ספר ציבורי, אנחנו חושבים שיש דרישה מובהקת מהשטח ומגיע לתושבי יפו חינוך דו־לשוני ציבורי איכותי. אין לנו רצון לבית ספר פרטי או ייחודי. האוכלוסייה אצלנו מגוונת, למרות שנאמר עלינו שאנחנו חבורת אליטיסטים".

הורים וילדים מפגינים מול עיריית תל אביב בדרישה להקים בית ספר דו-לשוני ביפו, בשנה שעברה
דודו בכר

מלבד הבעיות הקשורות לקשיים לשלב חינוך דו־לשוני בתוך בית ספר ציבורי, גם הרקע של קרית חינוך יפו משחק תפקיד, שעליו מצביע הנתון הבא: לפני הרישום של הורי יד ביד, לבית הספר נרשמו רק עשרה תלמידים לכיתה א'. פירוש הדבר הוא שללא הורי הדו־לשוני לא היו מספיק נרשמים כדי לפתוח כיתה א' במוסד. הסיבה לכך היא בעיה ידועה במערכת החינוך ביפו. רוב ההורים החזקים, יהודים וערבים ממעמד סוציו־אקונומי בינוני־גבוה, מעדיפים לרשום את הילדים לחינוך פרטי, לבתי ספר כנסייתיים, או לעבריים כמו בית הספר לטבע ובית הספר לאמנויות בתל אביב. לכן הכנסת הקהילה הדו־לשונית לקרית חינוך יפו נבעה גם מהרצון לחזק את בית הספר באוכלוסייה שנחשבת אליטיסטית. אך פירוש הדבר שנוצרו עוד קשיים של שילוב בין אוכלוסיות. ההורים מתלוננים גם על רמות אלימות גבוהות בבית הספר ועל קושי בשל העובדה שתלמידי כיתה א׳ לומדים באותו מתחם עם תלמידים עד כיתה יב'.

אסף זמיר, מחזיק תיק החינוך בעיריית תל אביב ומי שליווה את הפרויקט, סבור שחלק מבקשות ההורים מוגזמות. מבחינתו, העירייה התגמשה מאוד בכך שהסכימה באורח יוצא דופן להכניס עמותה פרטית לתוך תהליך הקמת בית ספר ציבורי. "הדבר שהכי חשוב לי הוא חיזוק החינוך הציבורי בתל אביב־יפו, ואני עומד על המשמר בעניין הזה", אומר זמיר. "אבל פעמיים חרגתי מהעקרונות האלה מאז שאני מחזיק תיק החינוך, פעם אחת עבור הדו־לשוני ופעם אחת עבור בית ספר שמשלב דתיים וחילונים. זאת משום שאני סבור שהאיום הגדול ביותר לחברה הישראלית כיום הוא ההפרדה. בישראל מערכת החינוך מפרידה אנשים לזרמים מגיל שלוש, אף אחד לא מכיר אחד את השני, ויש איבה גדולה בין אוכלוסיות. כשרוצים לשלב שתי אוכלוסיות בצורה שוויונית, אני לא יכול להגיד לזה לא. אני מבין אמא ערבייה שרוצה שהילד שלה ילמד בבית ספר ציבורי שהוא לומד בו גם בעברית, אבל אין בו רק לוח נופלים ורק נרטיב אחד".

לדבריו, ״יצאנו לתהליך ארוך מאוד כדי לייצר חינוך דו־לשוני מעורב שיעמוד בחינוך ציבורי כפי שאני רואה אותו. אבל יש אנשים שהפריע להם שיש בבית הספר דגל ישראל. אין מה לעשות, אנחנו בבית ספר בישראל".

זמיר, בדומה לטענות ההורים על התנהלות העירייה, סבור שההורים אינם מתגמשים מספיק. סופי קאסם, אם לילד בגן חובה ולילדה בגן טרום־חובה דו־לשוניים, היתה מאוד רוצה לרשום את בנה בשנה הבאה לכיתה א' דו־לשונית, שהיא רואה כראויה. לדבריה, "אני לא ארשום את הילד שלי לבית ספר פרטי, אין לי יכולת. אני משלמת ארנונה לעיריית תל אביב ואני רוצה לקבל את מה שמגיע לי, ומגיע לי שיהיה בסביבה שלי חינוך ראוי. בעיניי החינוך הדו־לשוני הוא החינוך הכי טוב לילד שלי. אני לא אתן לילד שלי ללמוד בשום בית ספר אחר שהוא לא טוב".

קאסם מספרת בהתלהבות על החינוך הדו־לשוני, התלהבות שקשה למצוא אצל הורים רבים לגבי המסגרת החינוכית של ילדיהם. "אני הכי מרוצה מהחינוך הנפלא בגנים הדו־לשוניים", היא אומרת. "אני מרוצה מהגננות, מההתנהלות של הגן. הכי כיף שאני יכולה בעיד אל־אדחא ובעיד אל־פיטר לא לשלוח את הילד שלי לגן, וכל החברים שלו לא הולכים לגן יחד אתו, ושבחנוכה הבן שלי מדליק נר עם ילדים יהודים. אני אוהבת שהוא מחזק את הזהות שלו ויודע שהוא ערבי ומוסלמי, אבל יש לו חברים יהודים והם שווים זה לזה. החבר הכי טוב של הבן שלי זה ילד יהודי שאני מדברת אתו בערבית והוא מבין אותי. אנחנו לא השונה ולא האחר, אנחנו אנשים כמו שאר האנשים. אנחנו בסך הכל דורשים חינוך שוויוני. זה המינימום. מגיע לי. למה זה לא מובן מאליו? למה צריך לצאת למלחמות ולריב על זה ולהיות באי ודאות ואי־סדר ופחד מהעתיד? למה את זה אי אפשר להוריד מהכתפיים שלנו? לפחות לדעת שהילד שלי יידע לקבל את האחר ממנו, את מי שדובר שפה שונה ממנו וחוגג חגים שונים ממנו, שהילד שלי ילמד שזה לא מוזר ואנחנו לא חייזרים".

הורי קהילת בית הספר הדו־לשוני והילדים יפגינו היום מול עיריית תל אביב.

מעיריית תל אביב נמסר: "המסגרת הדו־לשונית בקרית החינוך יפו נמצאת בתחילת דרכה, והעירייה עושה את מרב המאמצים לייצר מסגרת שוויונית וערכית, המכבדת את שתי התרבויות כאחת, החל בהיבט השפתי וכלה בנושא החגים. על מנת לפתור את הסוגיות השונות, נעשה הליך גישור מתמשך".

לגבי טענות ההורים על הרחקת המלווה והיעדר השילוט בערבית בבית הספר ענו בעירייה: "העובדת פעלה בניגוד לנהלים, אך לאחר הליכי בירור מולה היא הוחזרה לעבודה. נושא השילוט ייבדק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו