בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היקף הזנות בישראל: 1.2 מיליארד שקל בשנה; תקציב המאבק בה: 22 מיליון

סקר לאומי מקיף מעלה ממצאים חמורים על ממדי הזנות בישראל, מאפייניה והמניעים לה. לנוכח הסכומים שמגלגלת התעשייה, נראה כי הממשלה אינה מספקת מענה תקציבי ראוי

86תגובות
הפגנה ברחוב הירקון בתל אביב בעקבות התאבדותה של אשה שעסקה בזנות, נשים נושאות שלטים, בשנה שעברה
עופר וקנין

מספר המועסקים בזנות בישראל נאמד ב-2014 ב-11,420 עד 12,730 בני אדם, ש-95% מהם נשים. כך עולה מסקר משותף שערכו משרדי הרווחה וביטחון הפנים ובחן לראשונה את היקף התופעה בישראל. מהסקר, שממצאיו פורסמו בסוף השבוע, עולה עוד כי המספר הממוצע של לקוחות לכל אשה עומד בשנה על כ-660 וכי מספרן של הקטינות העוסקות בזנות או נמצאות בסיכון לכך מגיע ל-1,260, זאת בנוסף לכמה עשרות קטינים. עורכי הסקר מעריכים כי תשלומי הלקוחות מגיעים לכ-1.2 מיליארד שקלים בשנה. מנגד, ההשקעה של משרד הרווחה במאבק בזנות השנה הסתכמה בכ-22 מיליון שקלים בלבד. "הנתונים קשים מאוד", אמר שר הרווחה חיים כץ עם פרסום המחקר. "מדובר בתופעה שאנחנו לא יכולים להישאר אדישים אליה".

על רקע היקף תעשיית הזנות, נדמה כי הסכומים שמשקיע משרד הרווחה בהתמודדות עם התופעה אינם גבוהים: סך כל התקציב לטיפול בנשים בזנות הסתכם ב-2016 בשבעה מיליון שקלים ("השנה גדל התקציב ב-12%", התגאו במשרד), ואילו התקציב המוקדש לקטינים בזנות היה 14.5 מיליון שקלים. כמו כן, עולה מהמחקר כי רק 29% מהנשים בזנות מקבלות סיוע במסגרת טיפולית המיועדת להן. לדברי השר כץ, התקציב לפעילות לקטינים אמור לגדול השנה. לפני כמה שנים גובשה במשרד הרווחה תוכנית מקיפה לטיפול בקטינים בזנות, שמעולם לא יושמה במלואה.

"הסקר הלאומי על תופעת הזנות" פורסם כשמונה שנים לאחר שיצא לדרך, ב-2008. שנה קודם לכן גובשה תוכנית בין-משרדית לטיפול בצעירות ובנשים בזנות. אלא שזמן קצר לאחר שהחלה לפעול התברר שאין בנמצא נתונים מדויקים על היקף תופעת הזנות בישראל או על מאפייניה. לא מדובר בגילוי חדש: כבר באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת קבעו ועדות ממשלתיות שיש לחקור את הנושא. פרסום הסקר התעכב בשל בעיות ארגוניות ומתודולוגיות שונות, מה שעורר ביקורת של גופים העוסקים בנושא על משרד הרווחה.

מניעי הנשים: מצב כלכלי ופגיעה מינית

תעשיית הזנות בישראל: 11,420 עד 12,730 אלף מועסקים בזנות בישראל. 95% נשים, מתוכן 11% קטינות ו-5% טרנסג'נדריות. 5% גברים, מתוכם 77% מספקים שירותים גם לגברים. גיל הכניסה לזנות אצל נשים: 45% גילאי 39-25, 33% גילאי 24-18, 13% למעלה מ-40, 9% פחות מ-18. הגיל הממוצע של המועסקים בזנות הוא 35.4. תעשיית הזנות מגלגלת 1.2 מיליארד שקלים. מספר הלקוחות הממוצע לאשה ביום הוא 5.5. 52% מהנשים הן ילידות ברית המועצות ומזרח אירופה. 62% מהנשים אמהות ו-9% נשואות. 66% מהנשים נקלעו לזנות מסיבות כלכליות, 76% היו רוצות להפסיק לעבוד בתחום. 29% מקבלות סיוע במסגרות טיפוליות.

הסקר, שנערך בקרב מדגם מייצג של כ-600 נשים בזנות, מגלה כי 52 אחוזים מהן הן ילידות ברית המועצות לשעבר ומזרח אירופה - ברובן המוחלט אזרחיות ישראל, שעלו ארצה החל מתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. תשעה אחוזים מהנשים נשואות ו-62% מהן אמהות לילדים. בשיחות שערכו עמן החוקרים הזכירו רבות מהן את הצורך לפרנס את ילדיהן כסיבה לעיסוקן בזנות. החוקרים מציינים כי שיעור הזנות בישראל עומד על מעט יותר מ-120 נשים לכל 100 אלף תושבים, נמוך מזה שבאוסטריה, בלגיה, שוודיה והונגריה אך גבוה מזה שבצ'כיה, נורווגיה, דנמרק ואירלנד.

מהסקר עולה כי מצוקה כלכלית היא הסיבה העיקרית שבשלה נשים נכנסות למעגל הזנות וגם זו שבגינה רבות מהן מתקשות לצאת ממנו. שני שלישים מהנשים העידו כי נכנסו לזנות מסיבה זו ("קשה לי עם כסף, יש הרבה חובות למדינה, למגן דוד, גם עיקולים") ועשרה אחוזים נוספים בשל היעדר תחלופה מקצועית מספקת ("בגלל משבר כלכלי, הייתי חייבת עוד הכנסה בשביל הילדים"). 71 אחוזים מהנשים הצהירו כי הן ממשיכות לעסוק בזנות בגלל המצוקה הכלכלית, שלא נפתרה עדיין.

בהתאם, קרוב למחצית מהנשים ציינו כי מה שיעזור להן לצאת מהמעגל הוא סכום כסף משמעותי. "היו לי בעיות עם משכנתה. ביטוח לאומי לא עוזר. המצב היה על הפנים. רצו לקחת לי את הבית", סיפרה לחוקרים אשה בזנות שהעידה שנכנסה לתחום בשל מצוקה כלכלית. אשה נוספת הסבירה: "לפני כן עבדתי במלצרות וגם עבדתי במקדונלד'ס, אבל התחילה אינפלציה וכל המחירים עלו, הכל היה יקר, האוכל... אז הייתי חייבת עוד כסף". לפי הסקר, הנשים בזנות למדו 12.2 שנים בממוצע ולכחמישית מהן תואר אקדמאי. רק כ-20 אחוזים מהנשים בזנות הצהירו כי יעזבו את התחום אם יוכלו לעבוד במקצוע אחר שיספק להן פרנסה הולמת.

סיבות עיקריות נוספות של נשים לכניסה לזנות היו שידול מצד אדם אחר (תשעה אחוזים), התמכרות לסמים, אלכוהול או הימורים (שבעה אחוזים) ופגיעה מינית (חמישה אחוזים). אחת הנשים שעברו פגיעה מינית העידה בפני החוקרים: "במשפחה היו נוגעים בי מינית. (זה) התחיל בגיל תשע ובגיל 12 התחלתי לעבור לפנימיות. רציתי לצאת מהפנימייה בגיל 16 והזנות עזרה לי להשיג את הצרכים שלי". אשה נוספת סיפרה: "כל גבר שנפגשתי אתו ניסה לנצל אותי. אפילו זה שניסה לקבל אותי לעבודה מקצועית ניסה לנצל אותי מינית. למה שאמסור את הגוף שלי סתם? הגעתי למסקנה שלפחות לקבל איזושהי תמורה".

רוצות לצאת - אבל לא מאמינות שיוכלו

הסקר מגדיר זנות כמכירת שירותי מין הכוללים מגע ישיר, לרבות חשפנות (אך לא פורנוגרפיה, זנות וירטואלית או תאי צפייה), ומבחין בין שני סוגים של זנות: זנות רחוב, שנחשבת קשה יותר ומתגמלת פחות, ותחת קורת גג. הסוג האחרון נפוץ פי תשעה מהראשון. מקור כ-43% מהכנסות הזנות בישראל מגיעים מפעילות ב"דירות דיסקרטיות", בעוד שהתשלום בזנות הרחוב נמוך בהרבה ונאמד בכ–70 מיליון שקלים. בעוד שתשלום ממוצע מלקוח ברחוב הוא 100 שקלים, בדירה הסכום הממוצע הוא 250 שקלים, ובמה שמוגדר כשירותי ליווי - 700. מספר הלקוחות משתנה בהתאם לסוג הזנות, אבל הממוצע הוא 5.3 לקוחות ביום ו-2.5 ימי עבודה בשבוע. כרבע מהנשים מקבלות יותר משבעה לקוחות ביממה. רוב מוקדי הזנות - 62 אחוזים מהדירות הדיסקרטיות ו-48% ממכוני העיסוי - ממוקמים בתל אביב ובאזור המרכז. רק כאחוז אחד מהם שוכן באזור ירושלים.

עדויות נשים בזנות, מתוך המחקר של משרד הרווחה והמשרד לביטחון הפנים: 1. "אחרי שנפרדתי מבן הזוג אני צריכה לחשוב איך אני פותרת את הבעיה. אני מורה, מגדלת שלושה ילדים בדירה שכורה, מרוויחה 3,500 בחודש. פתחתי את העיתון וראיתי מודעה למעסות... בהתחלה אמרתי שאין מצב". 2. "אמא שלי גירשה אותי מהבית, הייתי בת 12 וראיתי בן אדם עובר עם האוטו... הוא עצר לי ושאל אותי מה קרה לי... הוא הציע לי לבוא לגור אתו בתמורה לזה שאקיים אתו יחסי מין באופן קבוע... זה היה הפתרון היחיד שלי". 3. "כן, אני שונאת את זה, הייתי רוצה לראות משהו אחר בחיים שלי... הילד שלי בן 13 עוד מעט, חברים שלו יתחילו להסתובב בדירות, זה לא טוב לי. אין זונה שאוהבת להיות זונה, זה הכל בשביל כסף".

הנתונים מעידים כי רבות מן הנשים לא עוסקות בזנות באופן זמני, אלא נשארות בה שנים רבות. 40 אחוז מתוכן מועסקות בתחום בין חמש שנים ל-15 שנה. 12% מהמשיבות הבגירות נמצאות במעגל הזנות יותר מ-16 שנה. המחקר מצביע על פער משמעותי בין שאיפתן של רבות מן הנשים לצאת מהזנות לבין אמונתן ביכולתן לעשות זאת: בעוד ש-76 אחוזים מהנשים הצהירו שהיו מעוניינות להפסיק לעבוד בזנות, 24 אחוזים חושבות שימשיכו לעסוק בה עוד שנים רבות. "די, נמאס", הסבירה אחת הנשים מדוע היא רוצה לצאת מהזנות. "זה קשה מאוד נפשית, את יודעת. זה לא קל לי יום-יום, כל חוויה של זנות היא לא נחמדה, אני לא מתרגלת לזה, אני בראש לא זונה. אני לא בקשר עם זה ביום, בלילה אני עובדת וזהו". בתשובה לשאלה "האם את רואה בזנות עיסוק בו תמשיכי עוד שנים רבות?", ענתה אשה אחרת: "מקווה מאוד שלא. האמת, ניסיתי לחזור הביתה, הכסף הקל החזיר אותי לפה... אין מה לעשות... הייתי רוצה חיים נורמליים".

"הענף העסקי" חדש: אתרי זנות באינטרנט

המחקר מתייחס גם לשירותי מין באינטרנט ומגלה כי בשנת 2014 פעלו בישראל כ-670 אתרי מין למבוגרים, שפרסמו בין היתר תמונות אירוטיות של נשים וגברים המביעים עניין ביחסי מין בתשלום. "לאחרונה אנחנו עדים להתפתחותם של אתרי מין לפרסום שירותי מין ברשת", נכתב במחקר. "הממד המקוון של תופעת הזנות מתבטא גם בכניסתם לשוק של ישומים לטלפון החכם לפרסום ואיתור שרותי מין... ממצאים אלה מרמזים על השינויים שחלים בתעשיית המין בישראל. אם בעבר תעשיית המין היתה עולם תחתון המוגן על ידי 'שומרי סף' וסרסורים, הרי לאחרונה היא הופכת ל'ענף עסקי', המופעל על ידי גורמים שונים המפעילים אתרי מין באינטרנט. תעשייה זו אינה מתוחמת ומוגבלת לגבולות המדינה, אלא פועלת בזירה הבינלאומית, מה שמחייב את קובעי המדיניות להתמודד עם הסוגיה לא רק ברמת המדינה, אלא גם ברמה הבינלאומית".

לפי המחקר, 65% מאותם אתרים (434) מפרסמים שירותי מין עקיפים, כלומר דרך הרשת, ו-44% מהם (293) מפרסמים גם שירותים הכוללים מגע גופני ישיר.

כפי שפורסם ב"הארץ", כיום מועסקות בזנות בישראל בין 970 ל-1,260 קטינות. עורכי הסקר מעידים כי התקשו להגיע לנתונים מדויקים, ועל כן האומדן התבסס על מידע שאספו עובדות סוציאליות ועמותת על"ם, המטפלת בנוער בסיכון לזנות. "אמא שלי גירשה אותי מהבית", סיפרה לחוקרים קטינה בזנות. "אם הייתי מגיעה אליה, ישר היתה מזמינה עליי משטרה, כך שידעתי שאין לי מה ללכת אליה. הייתי בת איזה 12 וראיתי כאילו איזה בן אדם עובר עם האוטו, הוא עצר לי. הוא היה אז בן 28 והוא שאל אותי מה קרה לי, למה אני בחוץ בשעות כאלה, זה היה ממש מאוחר, איזה שתיים בלילה. סיפרתי לו את כל הסיפור שלי והוא הציע לי כאילו לבוא ולגור אצלו בתמורה לזה שאני אקיים איתו יחסי מין באופן קבוע. לא התנגדתי, כאילו זה היה הפתרון היחיד שלי... חשבתי שזה בסדר, חשבתי שהוא חבר שלי, שהוא אוהב אותי".

תשעה אחוזים מהנשים הבוגרות העידו כי החלו לעסוק בזנות לפני גיל 18. 45 אחוזים מהן סיפרו כי נכנסו למעגל בין הגילים 39-25.

טרנסג'נדריות נכנסות לזנות מוקדם יותר

בקרב הגברים תופעת הזנות רווחת הרבה פחות מאצל נשים, והסקר אומד את מספר הגברים העוסקים בזנות ב-570-550. כ-68% מהגברים בזנות מספקים שירות רק לגברים אחרים, כ-23% מן הגברים מספקים שירות רק לנשים ותשעה אחוזים מספקים שירותים לשני המינים. מספר הלקוחות היומי הממוצע של גברים בזנות נמוך מזה של הנשים ומגיע ל-3.6. גם הסיבות שבשלן הם מצהירים כי נכנסו לזנות שונות - 41% מן הגברים ציינו כי הם עוסקים בזנות מטעמים של משיכה לתחום, בעוד ש-40% ציינו כי הם עושים זאת עקב מצוקה כלכלית. "הלקוחות הן נשים שהגברים שלהן עובדים בהיי-טק, הגברים קרים, נוצר ניתוק בגיל 40-35 והנשים האלה חשות בדידות, ואז אני נפגש איתן פעם-פעמיים", סיפר אחד הגברים.

הסקר העלה גם כי כחמישה אחוזים מהמעורבות במעגל הזנות הן טרנסג'נדריות. רוב הטרנסג'נדריות בזנות פועלות בזירת הרחוב. קרוב לשני שלישים מהן החלו לעסוק בזנות לפני גיל 21 וחלק לא מבוטל נקלע לתחום עוד בימי נעוריהן. בהשוואה לנשים מלידה, הגיל הממוצע של הטרנסג'נדריות בזנות נמוך יותר ומשך הזמן מאז תחילת העיסוק שלהן בתחום גבוה יותר ומתקרב ל-12 שנה.

נשים מתנגדות לזנות יותר מגברים

במסגרת המחקר על תופעת הזנות נבחנו גם עמדות הציבור בנושא באמצעות סקר שכלל 754 נשאלים, המהווים מדגם מייצג של אוכלוסיית ישראל. הסקר מצביע על פער משמעותי בין דעות הגברים לבין אלו של הנשים, שראו את תופעת הזנות ביתר חומרה. כך, שיעור הגברים שחשבו שנשים בזנות נהנות מעבודתן (עשרה אחוזים) כמעט כפול משיעור הנשים שחשבו כך (6%), ובעוד ש-84% מהנשים הסכימו כי "נשים במעגל הזנות חוות פגיעה פיזית מצד לקוחותיהן", רק שני שלישים מהגברים סברו כך.

גם ביחס לתפקידי המדינה בהתמודדות עם התופעה ניכרו פערים בין גברים לנשים. האחרונות נטו יותר להסכים ש"יש להגביר את אכיפת החוק נגד פרסום שירותי זנות" (85% לעומת 75% מהגברים) וש"חשוב שהמדינה תפעל לצמצום ממדי הזנות בישראל" (85% לעומת 80% מהגברים). בעוד ש-42 אחוזים מהגברים הצהירו שאין מקום לאסור את הזנות בישראל, רק 34 אחוזים מהנשים חשבו כך. 

לפי נתוני הסקר הכלליים, שאינם מבחינים בין גברים לנשים, 38 אחוזים מהנסקרים הסכימו עם האמרה שאין מקום לאסור זנות בישראל ו-26 אחוזים מהם סברו כי מדובר במקצוע לכל דבר. 47 אחוזים אינם מסכימים כי ישנו צורך להעניש את לקוחות הזנות, כפי שגרסה הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית בכנסת. 23% האמינו כי יש להעניש דווקא את הנשים העוסקות בזנות.

בנוסף, הסקר מגלה כי חלק נרחב מהציבור נחשף לתופעה של קניית שירותי זנות. 27 אחוזים מהנסקרים דיווחו שהם מכירים אנשים שקנו שירותי זנות, ו-9% דיווחו שהם מכירים אנשים שמכרו שירותי זנות. הנשאלים ציינו כמה סיבות לצריכת שירותי זנות על ידי גברים ובהם הרצון לממש פנטזיות מיניות (26%), חוסר סיפוק בחברת בת הזוג (25%) וקושי ביצירת קשר עם בת זוג (18%). הנשאלים הצביעו ברובם על מצוקה כלכלית כעל הסיבה העיקרית לכניסת נשים למעגל זנות - והמחקר שנערך בנושא בקרב נשים בזנות מאושש מסקנה זו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו