בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יודע חקלאי פיקח - עדיף למכור באינטרנט

אלי ויצמן מוכר דובדבנים לפיצוציות, סיגל רז הקימה קבוצה שקונה מאות קילוגרמים של פרי, וספי בן דור פתח חנות כדי שיכירו את המשמשים הצבעוניים שלו. כך מנסים החקלאים לעקוף את פערי התיווך

50תגובות

כשנוסעים בכביש הצר המתפתל בצפון רמת הגולן, לא רחוק ממושב אודם, מרגישים כמו בסרט רומנטי: פרות וסוסים רועים בצדי הכביש, ולכל אורכו משתרעים מטעי תפוחים ודובדבנים. זה נראה יפה, אבל קשה להתפרנס מהיופי הזה, כפי שגילה מגדל הדובדבנים מאודם, אלי ויצמן.

ויצמן התחתן עם בת המושב אפרת, ועבר לגולן לפני כארבע שנים מירושלים לגדל דובדבנים. השבוע הוא כיתת רגליו עם שקי דובדבנים מהמטע הציורי שלו בטבריה, בין קיוסקים, חנויות ופיצוציות, וניסה למכור אותם, ללא הצלחה יתרה, יש לומר. הזוג ויצמן חקלאים רק שנתיים. יש להם בת קטנה והם מתפרנסים גם מנגרות (אלי) ומקדרות והוראה (אפרת).

אלי ואפרת ויצמן, ובתם עלמא, במטע הדובדבנים שלהם ברמת הגולן
גיל אליהו

בחקלאות, אומרת אפרת, "למדנו שכל יום יש מחיר אחר, כל יום צריך לרדוף אחרי סוחרים. אתה שבוי שלהם. הפרי אותו פרי, אבל יום אחד אתה מקבל 14 שקלים לקילו, ולמחרת שלושה שקלים. כל יום צריך תוכנית עסקית חדשה". באחרונה הם הצטרפו למחאת החקלאים שתופסת תאוצה בשבועות האחרונים. כמה עשרות חקלאים ברחבי הארץ החלו לשווק את התוצרת ישירות לצרכנים. הם מציגים את מרכולתם במכירות בבתים או בירידים, ועושים משלוחים לקבוצות קונים ברחבי הארץ — כל דרך שעוקפת את פערי התיווך של הרשתות הגדולות, שמגיעים לעתים למאות אחוזים, נחשבת טובה.

הפרסומים של החקלאים ברשתות החברתיות הפכו ויראליים. הם הציגו רשימות של משקים שמוכרים במכירה ישירה. פירות, ירקות, שמן זית וגבינות נמכרו גם בירידים ברחבי הארץ. את אלה ארגנו מובילי המחאה — ריכזו תוצרת מהחקלאים ויצרו קשר עם עיריות ורשויות מקומיות. תוכנית "הצינור" בערוץ 10 נרתמה למאבק ופרסמה בגדול יריד בפתח תקוה שלשום. ויצמן אמנם לא הצליח למכור את כל דובדבניו בטבריה, אבל יש חקלאים שרואים ברכה בירידים, וגם המכירה דרך האינטרנט עובדת לא רע.

אוכלים פחות בריא

שורשי מחאת החקלאים נעוצים במחאת הפלפלים לפני שנתיים. לדברי ברק אומגה, חקלאי ממושב פארן שהוביל את מחאת הפלפלים וממובילי המחאה היום, הבעיות שהועלו אז לא נפתרו. "הוואקום ברגולציה בתחום גרם לזה שרשתות שיווק פשוט יכולות להשתולל", הוא אמר.

בקדנציה הקודמת עבר בכנסת בקריאה טרומית חוק לפיקוח על פערי תיווך, אבל אז הכנסת התפרקה. בכנסת הנוכחית הוגשו הצעות חוק דומות על ידי כמה חברי כנסת, אבל העניין רחוק מפתרון. במכתבים ששלח שר החקלאות אורי אריאל במארס ובאפריל לח"כים שפנו אליו, עמר בר לב (המחנה הציוני) וחיים ילין (יש עתיד), נכתב כי "הנושא נדון מספר רב של פעמים בין משרדי החקלאות האוצר והמשפטים, ונבחנו מספר אפשרויות לפתרון בעיית פערי התיווך והוזלת המחיר לצרכן".

לגבי הפיקוח על מחירים כמו שביקשו החקלאים נכתב כי "אפשרות זו נוגדת את עמדת משרדי רה"מ, האוצר והמשפטים, הגורסים כי מנגנון פיקוח אינו יעיל וגורם לעיוותים". במקום זאת, נכתב, הרפורמה המקודמת היא לבטל את המכסים והמכסות כך שכל מגדל יוכל לגדל וגם לייבא ללא מכס. הצפת השוק בסחורה, נכתב, "תמנע עליית המחירים". לדברי אומגה, הממשלה פשוט מעדיפה לייבא ירקות ופירות מירדן, עזה וטורקיה ולא להתמודד עם פערי התיווך.

אומגה סבור כי ניתן לפתור את הבעיות על ידי הורדת התשומות של החקלאי ופיקוח על פער התיווך. בינתיים, הוא אומר, "אם המחיר גבוה יש ירידה בצריכה, הפרי מבשיל על העץ, ואז החקלאי נאלץ להוריד למחיר כל כך נמוך שהוא לא שורד". לדבריו, יש ירידה משמעותית בצריכת הפירות והירקות, ואנשים שאין להם כסף אוכלים במקומם דברים פחות בריאים. "בעוד 50 שנה יבינו את ההשלכות", הוא מזהיר.

חלוצי הגל הנוכחי של המכירה הישירה היו כנראה משפחת מקורי מגבעת עדה. בסוף אפריל, על סף החמסין הקשה הראשון, הם הבינו שהאפרסקים שלהם עומדים להירקב על העצים, ולכן פנו בפייסבוק לאנשים שיבואו לקטוף וישלמו כמה שהם רוצים. לדברי בנם, שגיא מקורי, שיזם את הפרויקט, אף על פי שקל יותר לקנות בסופר, אנשים באו לקטוף מכל הארץ מפני שרצו לתמוך בחקלאים. בהתאחדות האיכרים והחקלאים, המלווה את המחאה ותומכת בה, המכירה האחת הזאת התניעה את המהלך הגדול של המכירה הישירה.

"חקלאים תמיד אופטימיים, תמיד אומרים שבשנה הבאה יהיה יותר טוב, אבל בנוגע לממשלה, אנחנו לא אופטימיים", אמרה רוית יפה סנדלר, חקלאית ממטולה. "אנשים התחילו להבין שיש המון יתרונות בקנייה ישירה מהחקלאי: הטריות, המחיר והאג'נדה החברתית".

סיגל רז מקרית טבעון נעזרת בשבועיים האחרונים במכירה ישירה. היא כתבה פוסט בקבוצת פייסבוק לקניות שיתופיות בטבעון, והזמינה אחרים להצטרף. עד מהרה התארגנה קבוצה של יותר מ–40 משפחות שהזמינו 150 קילו אפרסקים, נקטרינות ומשמשים ממושב אביאל. השבוע הזמינו דובדבנים מרמת הגולן. "אני אוהבת לדעת מאיפה בא האוכל שלי", אמרה רז. "כשקונים בסופר או במכולת השכונתית, אתה לא יכול לדעת שהעגבנייה לא מגיעה מטורקיה". היא מעדיפה לקנות תוצרת הארץ, לדבריה — ויחד עם המחיר הזול (עשרה שקלים ל–1.5 קילו אפרסקים ולקילו משמשים) והרגשה של ניצחון מסוים על רשתות השיווק, זה גורם לה להמשיך: "זה חשוב לי. בשבוע שעבר הייתי באופוריה, זה היה כיף. לתת את הכסף למי שמגיע לו".

חנות הפירות של ספי בן דור ביסוד המעלה
גיל אליהו

ספי בן דור, הבעלים של מטעים בעמק החולה ושל בית אריזה ביסוד המעלה, מצביע על יתרונות נוספים. כחקלאי שמתפרנס בעיקר מיצוא, המכירה הישירה לא תוסיף לו יותר מאחוזים בודדים למחזור, אבל היא מאפשרת לו להגדיל את החשיפה לפירות חדשים: המשמש השחור "בלקוט" שהוא מגדל, ה"וויולט" הסגול, ה"טיגר" — משמש עם לב אדום — ועוד זנים רבים שפיתח. הלקוח העיקרי של בן דור הוא "מרקס אנד ספנסר" בבריטניה, והזנים שהוא פיתח מגודלים בכ–20 מדינות.

"באנגליה", הוא אומר, "מרקס אנד ספנסר כותבים שזה טעים, אז כולם מאמינים, פה לא מאמינים לאף אחד". בנוסף, לדבריו, בארץ הרשתות רוצות לקנות פרי בוסר שיש לו חיי מדף ארוכים יותר, וכמובן — המחיר. לדבריו, כשהמחיר זול, פער התיווך בין מה שמקבל החקלאי למחיר ברשתות השיווק מגיע למאות אחוזים. כשהמחיר יקר הפער יהיה "רק" 100%, לדבריו. הוא מאמין שכשאנשים יכירו את התוצרת שלו, הם יקנו: "התחלנו בגלל המחאה, אבל אני רואה שיש אפקט טוב של חשיפה לקהל הרחב. מי שיקנה, יחפש גם בעתיד, גם ברשתות. כשעוברים דרך מתווכים המסר לא תמיד נכון, אני הבעלים, ואני יכול להעביר את המסר הכי טוב".

התפקיד: טועמת

החדר בכניסה לבית האריזה שלו בפאתי יסוד המעלה הוסב לחנות קטנה, ובושרה הייב, שעובדת במקום כבר שבע שנים (ומחזיקה בתפקיד ייחודי — טועמת זנים חדשים), מעידה שמאז החלו במכירה ישירה, "זה פסטיבל. כולם באו לתמוך ולחזק". הם התחילו בסוף השבוע הארוך של יום העצמאות, כאשר הרבה מטיילים גדשו את הצפון. בשבוע שלאחר מכן הגיעו קצת פחות, אבל הייב מאמינה שזה יימשך. אחותה, ענדליב הייב, גם היא עובדת בבית האריזה, אמרה ש"יש כאלה שבאו במיוחד, כולם פירגנו על איכות הפרי והיו מופתעים מהזנים".

לבן דור, חקלאי בקנה מידה גדול, היה קל יחסית להיערך למכירה ישירה. לרוית יפה סנדלר במטולה אין בית אריזה ולא קירור. המשמעות היא, שמי שרוצה לקנות צריך להזמין מראש והקטיף נעשה לפי הזמנה — אי אפשר לקטוף ליום המחרת. אחת הבעיות היא ש"אנחנו עסוקים בקטיף ואין כמעט זמן להתעסק במכירות". אביה, שהוא בעל המשק, רצה להפסיק את המכירה הישירה, אבל המשפחה מתעקשת להמשיך, למרות הקשיים.

רוית יפה סנדלר יושבת במטע האפרסקים שלה, במטולה
גיל אליהו

ביקורת אחת שעולה מדפי הפייסבוק שהפיצו את המחאה היא שהמחירים אמנם זולים ממחירי הרשתות, אבל לא בהרבה. "לכל משק ההוצאות שלו", אומרת יפה סנדלר, "אצלנו זה על כוח אדם, מפני שקוטפים כמויות קטנות יותר כל פעם. הייתי רוצה להוריד את המחיר, אבל לא למכור במחירי הפסד". מטולה, מזכירה יפה סנדלר, "היא חור. גם ביחס לאזור, לא רק ביחס לארץ". יש אנשים שעושים את המאמץ, לדבריה. גם תושבי היישובים השכנים, שהקרובים שבהם נמצאים במרחק של עשר דקות נסיעה לפחות ממטולה; אבל רוב הקונים, המטיילים, באים בשבתות, ואי אפשר למכור בשבת בישראל בלי להסתכן באובדן תעודת הכשרות, ובלי תעודת כשרות אי אפשר לעבוד עם בתי האריזה. "זה מבאס, כי הכי קל לפתוח דוכן בשבת".

היא גם לא יכולה לוותר לגמרי על בתי האריזה ולחיות רק ממכירה ישירה. קטיף עצמי הוא רעיון מוצלח שעובד כבר שנים בכמה משקים, אבל במשק שלהם ובמשקים רבים אחרים, שבהם החלקות גובלות בחלקות של חקלאים אחרים, הסיכון שהקוטפים יחשקו בפירות מן החלקה הסמוכה גדול מדי. גם ככה, היא אומרת, "יש אנשים שמחליטים על דעת עצמם לקטוף".

ובכל זאת היא אופטימית: "יש הרבה מקומות שרוצים שנמכור, וגם חקלאים עוזרים אחד לשני. מי שאין לו מי שימכור נותן לחקלאי אחר שימכור בשבילו, והוא מעביר את הכסף בלי עמלות. מתפתחת פה אחדות כמו שלא היתה במחאות קודמות, וברגע שיש את זה, אני לא מאמינה שינצחו אותנו".

לרשת החברתית לצרכנות ישירה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו