בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2016-1928

אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום, מת בגיל 87

אלי ויזל היה סופר, עיתונאי ופילוסוף ניצול שואה, ואחד מנציגיו הבולטים של העם היהודי ברחבי העולם. ריבלין: "בחייו היה ללוחם כנגד השנאה באשר היא ועבור האדם הנברא בצלם באשר הוא"

34תגובות
אלי ויזל בירושלים, 2012
מיכל פתאל

הסופר חתן פרס נובל לשלום וניצול השואה אלי ויזל מת היום (שבת) בגיל 87 בביתו בניו יורק בארה"ב. ויזל, שבשנים האחרונות בריאותו התרופפה, הותיר את אשתו, בנו ושני נכדיו.

ויזל נולד ב-1928 למשפחה חרדית-חסידית בעיר סיגט ברומניה. ב-1944 גורש עם משפחתו למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נחרט על זרועו של המספר 77133A. לקראת סוף המלחמה גורש משם בצעדות המוות למחנה בוכנוולד, משם שוחרר בידי בעלות הברית. בשואה איבד את אמו, אביו ואחת מאחיותיו. אחרי השואה שהה בבית יתומים בצרפת ובהמשך עבד ככתב "ידיעות אחרונות" בפריז. משנות ה-60 הוא חי בארה"ב.

לתהילת עולם זכה בזכות ספרו, "הלילה", שיצא לאור בגרסתו הראשונה בשנות ה-50, תורגם לעשרות שפות והיה לרב-מכר. בספר גולל ויזל את זכרונותיו מהשואה בדרך ייחודית. הספר הפך את ויזל לכוכב ובזכותו מיליוני נערים אמריקאים שמעו לראשונה על השואה.

"לעולם לא אשכח את הלהבות אשר שרפו לתמיד את אמונתי", כתב שם ויזל, בשורות שהדהדו ברחבי העולם. "לעולם לא אשכח את הרגעים הללו שרצחו את אלוהי ואת נשמתי... לעולם", כתב. הסצינה הידועה ביותר בספר היא תיאור תלייתו של אחד הנערים במחנה. "היכן אלוהים?" שאל מישהו מאחורי ויזל, ואילו ויזל מספר בספר שקול מתוכו ענה: "הנהו. הוא תלוי כאן על הגרדום הזה".

ויזל צועד עם נשיא ארה"ב אובמה, קנצרלית גרמניה אנגלה מרקל וניצול השואה ברטרנד הרץ, במחנה בוכנוולד שבגרמניה, ב-2009. הארבעה נושאים ורדים בידיהם
Oliver Multhaup / AP

באוטוביוגרפיה שלו, "כל הנחלים הולכים לים" ("ידיעות אחרונות", 2001) תיאר ויזל את רגעי הכתיבה של רב המכר "הלילה", שנכתב בעודו באונייה ב-1954 כשהיה בן 26: "במשך רוב הנסיעה עבדתי בתאי. כתבתי בלהט, בקוצר נשימה, בלי קריאה חוזרת... הדפים נערמו על מיטתי. ישנתי שינה טרופה. לא השתתפתי בפעילויות של האונייה ותיקתקתי ללא הרף על מכונת הכתיבה המיטלטלת הקטנה שלי, מתעלם מעמיתי לנסיעה, חושש רק שנגיע מוקדם מדי".

הספר ראה אור תחילה ביידיש ובהמשך נכתב בגרסה מיוחדת בצרפתית, בעידודו של פרנסואה מוריאק, אחד מגדולי סופרי צרפת, שהתרשם מוויזל. "הישראלי שראיין אותי למען עיתון תל אביבי עורר בי רגש אהדה אשר לא יכולתי להעלימו", תיאר מוריאק. "לגבי ויזל היתה צעקתו של ניטשה מציאות של ממש כמעט פיזית: אלוהים מת, אלוהי האהבה, החסד והרחמים, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב אבד לעד באור מבטו של הנער הניצב בעשן הזוועה האנושית". מוריאק הגדיר את ויזל: "ילד מיסטיקן שאיבד, או האמין שאיבד את אמונתו באלוהי האהבה והנחמה".

ויזל, איש רוח ופילוסוף, כתב עוד עשרות ספרים ומאות מאמרים בשפות רבות, רובם בנושאים יהודיים. ברבות השנים הוא הפך לאחד הקולות המובהקים ביותר של העולם היהודי במחצית השנייה של המאה ה-20, נבחר לאחד ממאה האישים המשפיעים ביותר בעולם של המגזין "טיים" וקיבל יותר ממאה תוארי דוקטור כבוד מאוניברסיטאות ברחבי העולם.

ויזל מקבל את פרס נובל, 1986. משמאל: בנו של ויזל אלישע
INGE GJELLESVIK / AP

ב-1986 זכה בפרס נובל לשלום על פעילותו למען זכויות אדם. בטקס הוקרא המסר של ויזל לעולם: "אל תשכחו, אל תשקעו באדישות עיוורת, היו מעורבים באמת ובצדק, בכבוד האדם, בחירות ובכפרה". ויזל היה מקורב לאישים רבים בעלי שם ברחבי העולם. בין היתר, היה מיודד עם נשיא ארה"ב ברק אובמה, אליו התלווה לביקור במחנה הריכוז בוכנוולד.

ויזל היה פרופסור באוניברסיטת בוסטון עד לשנים האחרונות. באוניברסיטה זו הקים ד"ר יואל רפל מישראל את ארכיון אלי ויזל, בו מתועדים כל כתביו, כולל רבים שמעולם לא פורסמו.

"אני כבר הרבה שנים חושב על המוות. מהמקום שאני בא ממנו חייתי עם מתים וחייתי בתוך המוות. ידעתי שכל שעה יכולה להיות האחרונה וכל יום – האחרון. זה חלק מהאופי ומהטבע שלי", אמר ב-2012 בראיון ל"הארץ".

לפני עשור, בראיון ל"הארץ", נשאל על אמונה ואלוהים: "יש לי אמונה פצועה, אבל היא אמונה. אני מתקומם נגד דרכי האלוהים. אבל אני פשוט לא יכול להתגרש. אני פשוט לא יכול. זה כמעט לא עניין של רצון", אמר. "היה לי משבר אמונה, משבר מאוד קשה, כמובן. בשבילי השאלות נשארו פתוחות. לו הייתי אומר שאני מאמין בצדקתו וקדושתו של אלוהים, אז הבעיות היו נפתרות והכל היה כשורה. אבל אני אומר, הכל לא כשורה", הוסיף.

אלי ויזל זוכה לתשואות בזמן נאום ראש הממשלה נתניהו בקונגרס האמריקאי, בשנה שעברה. לצד ויזל נראות רעייתו מריון ויזל ושרה נתניהו
בלומברג

כשנשאל היכן היה אלוהים בשואה, הוסיף: "אני באמת לא יודע, ולכן אני צועק. אני צועק בלחש, כי אני לא יכול לצעוק. הקול שלי שקט מאוד. אני מדבר בלחישה וכותב בלחישה. הדתיים הקנאים אומרים שעם ישראל חטא ואלוהים העניש אותו. כשאני פוגש רבנים גדולים, אני אומר 'תגידו לי אתם מה אנחנו יכולנו לחטוא כדי להיות ראויים לעונש כזה'".

ויזל סיפר עוד: "הייתי מיודד עם הרבי מלובביץ'. שאלתי אותו איך אפשר להאמין אחרי מה שקרה. הוא אמר לי 'איך אפשר לא להאמין'. אמרתי לו 'אם אתה נתת לי עכשיו תשובה, אני לא מקבל, אבל אם נתת לי שאלה נוספת אני כן מקבל'. אין הסבר. אם אלוהים עצמו היה מופיע בחלום או בחזון והיה נותן לי תשובה, הייתי אומר שאני לא מקבל אותה. על זה אין לי תשובה. אין לי תשובה".

עם היוודע מותו ספדו לו רבים. "מדינת ישראל והעם היהודי מבכים מרה את פטירתו של אלי ויזל", כתב ראש הממשלה, בנימין נתניהו, "אלי, אמן המילים, נתן ביטוי באמצעות אישיותו יוצאת הדופן וספריו המרתקים, לניצחונה של הרוח האנושית על פני האכזריות והרוע. באפילת השואה שבה נספו אחינו ואחיותינו - ששת המיליונים – אלי ויזל שימש קרן אור ומופת של אנושיות המאמינה בטוב שבאדם. יצירתו העניפה של אלי אינה משקפת רק את מוראות השואה, אלא מייצגת תקווה ואופטימיות אל מול העלטה של אושוויץ. ירושלים - בירת הנצח של ישראל - סמלה בעיניו את יכולותינו להתרומם מבור תחתיות ולהגיע לפסגות חדשות", הוסיף.

נשיא המדינה ראובן ריבלין, כתב: "אנו נפרדים מאחד מגיבוריו של העם היהודי, נפיל אמיתי של האנושות כולה. אלי ויזל זכרו לברכה, גילם את נחישות הרוח האנושית, את היכולת לגבור על הרשע הנורא מכל - ולחיות, כנגד כל הסיכויים. בחייו היה ללוחם כנגד השנאה באשר היא ועבור האדם הנברא בצלם באשר הוא, ולמורה דרך עבור כולנו. מגדולי בניה של האומה היהודית, שנגע בליבות רבים כל כך ועזר לנו לשוב ולהאמין, בסליחה, בחיים ובשליחותו הנצחית של העם היהודי".

"אלי ויזל היה בן נאמן לעם היהודי. הוא עשה בחייו רבות כדי לחזק את המשך הקיום היהודי והתפתחות היצירה היהודית", ספד לו אבנר שלו, יו"ר יד ושם. "בהיותו ניצול שואה הוא הקדיש את חייו למסור לעולם את עדותו, הוא עשה זאת באמצעות כשרונו יוצא הדופן הן בכתיבה והן כנואם בחסד עליון. אלי האמין עד יומו האחרון, כי יש לזכור וללמוד את השואה כאירוע ייחודי לעם היהודי  שיש לו מסר ערכי אוניברסלי לעולם כולו".

יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, מסר כי "ויזל, ניצול אושויץ וחתן פרס נובל, זכה בצדק להערכה עצומה כמי שהשכיל להאדיר את שמו של העם היהודי וכמי שמתוך הסבל האישי שלו האיר את ייחודו ואת עוצמתו. אני נפרד גם מידיד אישי שאהבתי ולמדתי ממנו רבות. אין ספק כי הגותו ותרומתו האינטלקטואלית והערכית תהדהד עוד שנים רבות".

יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג ספד אף הוא לוויזל: "אלי ויזל היה מענקי הרוח של הדור וגדול המורים שלו על השואה והגבורה. כניצול שואה שעבר את הנורא מכל הפכו ספריו, מחקריו, הגותו ופועלו לגלעד רוחני לנספי השואה ולקחיה וכך ייזכרו מדור לדור. זכיתי להכירו עוד מנעוריי ולשוחח עימו ברבות השנים על ספריו, כולל אלה שעסקו ביהדות בכללותה והשפיעו עלי עמוקות. ספרים אלה הינם טקסטים חשובים ומרתקים ומן הראוי שיילמדו בכל בית ספר בארץ ובעולם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו