בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת השופט יעקב קדמי, שקבע כי ילדי תימן לא נחטפו

במהלך חייו כיהן קדמי בשורה של תפקידים בכירים במערכת המשפט ומצא עצמו לא פעם בדעת מיעוט בתיקים בהם דן. הוא עמד בראש ועדת החקירה הממלכתית בפרשת ילדי תימן, שלדבריו "לא מצאה ראיה ישירה לסחר בתינוקות"

18תגובות
השופט יעקב קדמי, ב-2005
מוטי קמחי

שופט בית המשפט העליון בדימוס, יעקב קדמי, שעמד בראש ועדת החקירה הממלכתית שקבעה כי ילדי תימן לא נחטפו, מת היום (שלישי) בגיל 85 בתל אביב. קדמי מת בתקופה בה חזרה לכותרות הפרשה ההיסטורית אותה חקר כשופט, בעקבות ביקורת שהושמעה על ממצאי הוועדה ומסקנותיה. 

קדמי נולד בתל אביב ב-1930 למשפחה ארץ ישראלית ותיקה. שם משפחתו המקורי היה מזרחי. "אבי החליף את השם. מה אני יכול לעשות. לא היה כאן ניסיון להעלים את המוצא, שאני גאה בו", אמר ב-2001 בראיון נדיר ל"ידיעות אחרונות". אחרי שירותו הצבאי בחיל השריון במלחמת העצמאות למד קדמי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. לפני שמונה לשופט, שירת בתפקידים שונים בצבא, שהבכיר שבהם היה התובע הצבאי הראשי בפרקליטות הצבאית. בהמשך עבד בפרקליטות המדינה ושימש פרקליט מחוז תל אביב ובמשטרה כיהן כראש אגף החקירות. בין היתר, שימש תובע במשפטים של פעילי טרור שביצעו פיגועים אחרי מלחמת ששת הימים.

ב–1978 מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב ודן בתיקי רצח, שוד ומעשים מגונים שעוררו הדים רבים. ב–1989 נכנס בשערי בית המשפט העליון. תחילה שימש קדמי שופט במינוי זמני, אחר כך מנהל בתי המשפט ומ-1994 כיהן כשופט. ב-1995 ישב בהרכב שדן בערעור של סלימאן אל־עביד על הרשעתו ברצח חנית קיקוס. קדמי החליט לזכותו מרצח אך להרשיעו באונס, אולם בהמשך ההליכים הורשע אל־עביד גם ברצח ונשלח למאסר עולם.

הקשר בין שופט העליון לפרשת ילדי תימן החל ב–1999, אז החליף את השופט יהודה כהן כיו"ר הוועדה הממלכתית שחקרה את היעלמות הילדים בראשית שנות המדינה. הוועדה, שהחלה בחקירתה ב–1995, פרסמה ב–2001 את מסקנותיה, שקבעו כי לא ניתן להוכיח שהתינוקות נחטפו בידי הממסד באופן מאורגן כפי שטוענות משפחות רבות. "לא מצאנו ראיה ישירה לסחר בתינוקות", אמר קדמי באותה שנה ל"ידיעות אחרונות". בהתייחסו לטענה כי התנהל מבצע חטיפה מאורגן וממוסד, אמר: "אין לנו שום מסמך ואף הוכחה ששרי הממשלה ידעו מה קורה". 

השופט יעקב קדמי, ב-2004
מוטי קמחי

הוא סיפר שלוועדה הגיעו עשרות פניות של אנשים שהאמינו שהם תימנים חטופים. "כמובן, קפצנו על זה מיד. הנה, ילדים בעלי חזות תימנית, שגדלו במשפחות אשכנזיות — כך נפתור את החידה... אבל כשקיבלנו אישור לבדוק בגנזך המדינה את תיקי האימוץ החסויים, גילינו שהם אינם שייכים כלל לנעלמים", אמר. "רובם נמסרו לאימוץ על ידי הוריהם כחוק. הוריהם ויתרו עליהם מסיבות שונות שהיום יותר טוב לא לעסוק בהן, כמו היריון מחוץ לנישואים, אמא חולת נפש וכו'". עם זאת, הוא הוסיף: "איתרנו ארבעה מקרים של בנות, שלא נתנו לי מנוח: יוצאות תימן, שהועברו למשפחות אשכנזיות בנסיבות שאנחנו לא יודעים להסביר... היתה דרך, איזו פירצה שאיפשרה העברת תינוקות, וזה לא מפסיק להטריד אותי".

במסקנותיה ציינה הוועדה כי 1,053 ילדים נעלמו. מבין 800 המקרים שבדקה, קבעה הוועדה כי 683 מתו "בוודאות", 48 "בסבירות" כזו או אחרת וגורלם של 69 "אינו ידוע". הפרטים החסרים בממצאיה, לצד ביקורת נוקבת שהשמיעו מומחים, עיתונאים ומשפטנים על עבודתה ומסקנותיה, הביאו לכך שהפרשה סירבה לרדת מסדר היום הציבורי עד היום — 15 שנה אחרי פרסום הדו"ח. בימים אלה אמורה הממשלה להחליט אם להתיר לארכיון המדינה לפרסם את החלקים הגנוזים מדו"ח הוועדה, בתקווה לשפוך אור נוסף על הפרשה.

דעת יחיד

בתיקים מרכזיים בהם דן קדמי כשופט הוא מצא את עצמו לא פעם בדעת מיעוט. כך היה ב"בג"ץ העינויים", בו הרכב של תשעה שופטים קיבל את העתירות של "הוועד נגד עינויים", "האגודה לזכויות האזרח" ו"המוקד להגנת הפרט", וקבע שחוקרי שב"כ אינם מוסמכים להשתמש בכוח פיזי בחקירותיהם. קדמי נותר בדעת מיעוט כשהציע לאפשר לחוקרים להשתמש במשך שנה באמצעי חקירה חריגים במקרה של "פצצה מתקתקת", כדי לתת לכנסת הזדמנות לחוקק חוק בנושא. בבג"ץ של "האגודה לזכויות האזרח" נגד תקופות מעצר של חיילים, פסל בג"ץ סעיף חוק בהיותו סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאיפשר לעצור חייל למשך 96 שעות מבלי להביאו בפני שופט. קדמי היה היחיד מבין 11 שופטי ההרכב שנותר במיעוט והתנגד לביטול הסעיף. 

אולם דעת המיעוט המפורסמת ביותר של קדמי היתה בבג"ץ חברת "אל על" נגד מתן הטבות לבני זוג בני אותו המין של עובדיה. באותו מקרה הנשיא אהרן ברק והשופטת דליה דורנר תמכו בפסק הדין של בתי הדין לעבודה, שקבעו כי אל על הפלתה עובדים שלהם בני זוג בני אותו המין. "השופט קדמי סבר בדעת מיעוט ששני גברים שחיים ביחד אינם זוג אלא צמד", ציין דן יקיר, היועץ המשפטי של "האגודה לזכויות האזרח".

קדמי היה מרצה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים, ופרסם כמה ספרים שהפכו אותו לאורים ותומים בתחום המשפט הפלילי בעיני עורכי דין רבים. אחרי פרישתו לגמלאות בשנת 2000, הוא מונה למנהל האקדמי של בית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. "חוקר מוערך, בעל תרומה משמעותית לפיתוח הדין הפלילי בישראל, שספריו בנושא היוו חומר לימוד אלמנטרי לכל סטודנט למשפטים", נכתב בהודעה שפרסמו אנשי בית הספר בעקבות מותו של קדמי. "פרופ' קדמי אהב את ההוראה וזכה להערכה רבה מצד תלמידיו, שיעידו כי היה פרופסור מרתק ומרצה נהדר. אדם צנוע וחבר יקר שתמיד הפגין רגישות אנושית כלפי הסטודנטים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו