המקרה של סרבנית הגיוס תאיר קמינר - חינוך וחברה - הארץ

המקרה של סרבנית הגיוס תאיר קמינר

המקרה של קמינר יכול להיות הזדמנות לצבא לבחון שוב את תגובת "המערכת" לסרבנים. גם מי שמתנגד לדעותיה יכול להכיר בכך שהיא מאותם האנשים הצעירים שהיינו רוצים שיגדלו כאן

דויד גרוסמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דויד גרוסמן

אפשר להירגע: צה"ל ניצח את תאיר קמינר. הוא סילק אותה משורותיו בגלל "אי התאמה", וגם הוסיף נזיפה קשה: "בגלל התנהגות רעה וחמורה מאוד". תאיר קמינר ישבה 150 יום בכלא הצבאי בגלל התנגדותה לשרת בצבא, שאותו היא מגדירה "צבא כיבוש". במקום השירות הזה היא היתה מוכנה לשרת שירות אזרחי. הצבא סירב. לפני שהגיע מועד הגיוס שלה, היא כבר שירתה שנת שירות, בהתנדבות, בשדרות. דווקא הדברים שראתה שם, הצלקות שגרמו החיים תחת אש לילדי שדרות, הביאו אותה לסרב לשרת בצבא, כדי — כך אמרה — "שלא לקחת חלק במעגל השנאה בעזה ובשדרות".

המקרה של תאיר קמינר לכד אותי בדילמה: אני מתנגד לסירוב לשרת בצבא, מפני שאני חש שהדמוקרטיה הישראלית (מה שנשאר ממנה) שבירה ורופפת מאוד, וערעור על חוקיה מסכן אותה; וגם מפני שצה"ל איננו רק צבא כיבוש אלא הוא גם צבא ההגנה לישראל; וגם מפני שמי שתומך כיום בסירוב לשרת בצבא לא תהיה לו זכות מלאה, בבוא היום, להתייצב מול חיילים ומתנחלים שיסרבו לקחת חלק בפינוי, ואולי גם יתנגדו לו באופן פעיל.

מפגינים מלווים את קמינר לבסיס הקליטה והמיון, בינואר
מפגינים מלווים את קמינר (במרכז) לבסיס הקליטה והמיון, בינוארצילום: תומר אפלבאום

אבל ככל שחלף הזמן, הזמן של תאיר בבית הכלא, ועם כל הארכה נוספת של מאסרה, התחלתי להרגיש, כמו רבים אחרים, שהצבא לא רק מעניש את תאיר, אלא מתעמר בה, ואפילו מתנקם בה, באופן שעורר לרגעים תחושה שהצבא מפחד מהנערה הנחושה הזאת, וממה שהיא מסמלת, ועל כן הוא חייב "לשבור" אותה.

תאיר קמינר עברה על החוק, על כך אין עוררין. אבל האופן שבו התעללה בה המערכת הצבאית חשפה את הנוקשות הלא אנושית שלה, ואת העוול שהחוק עצמו עלול לגרום, בייחוד כאשר מולו עמדה עקרונית ומצפונית, המדברת בשפה שונה משלו.

שהרי לו היתה תאיר מגיחה לעולם מרֶחם של אשה חרדית או "סתם" דתית — רחם מוגן־גיוס על פי הסכמים קואליציוניים סחטניים ואבסורדיים — לא היתה השאלה מתעוררת כלל. היא היתה מקבלת פטור אוטומטי. אלא שתאיר נולדה לאותו חלק של האוכלוסייה שנושא על כתפיו את נטל הקיום של מדינת ישראל, ועל כן היא גם שרויה — כאילו מדובר באיזה חוק טבע — בתחום העונשין של המדינה. על כן היא ישבה בכלא 150 יום, אפילו שהציעה לתרום למדינה באמצעות שירות אחר, אזרחי. 150 יום של כלא, אפילו שהסירוב שלה לשרת בצבא איננו ערכי פחות ולא מצפוני פחות מהשקפת עולמן של בנות גילה הדתיות.

עמדת הצבא ברורה. לצבא אין ברירה — או כך לפחות הוא חש — אלא להקרין עמדה קשוחה ובלתי מתפשרת בנושא הרגיש הזה. מה יקרה, שואלים מפקדי הצבא, אם בעקבות תאיר יבואו עוד אלפים ורבבות של סרבנים? מובן שהאפשרות הזאת נראית כמעט דמיונית באקלים הלוחמני השורר כיום בארץ, אבל אם אכן יגיעו הדברים לידי כך, אולי יתחילו מנהיגי המדינה והצבא להבין שיש להם בעיה עם המציאות, ולא עם המוחים נגדה?

ובנוסף, באה הודעת השחרור המקוממת של הצבא: "תאיר קמינר שוחררה בגלל התנהגות רעה וחמורה מאוד".

נכון — היא עברה על החוק. היא סירבה להתגייס. אבל צבא שמעולל כל כך הרבה מעשים רעים וחמורים; צבא שכבר כמעט 50 שנה מקיים בשטחים הכבושים מציאות של עוול ודיכוי והרג של אזרחים וילדים, האם צבא כזה יכול לעמוד במצפון לגמרי נקי מול הנערה הזאת, האמיצה והערכית ורודפת השלום, ולנזוף בה על "התנהגות רעה וחמורה מאוד"?

המקרה של תאיר קמינר יכול להיות הזדמנות לצבא, ולעומד בראשו, לבחון שוב את תגובת "המערכת" לסרבנים; את הצורך בגמישות, בהצעת מסלולי שירות חלופיים; את ההכרה בכך, שצבא שפועל כבר עשרות שנים בסיטואציה כל כך בעייתית מבחינה מוסרית, ראוי שיאפשר למי שאינו יכול לעמוד בכך דרך לבטא את מצפונו. זה המעט שהמערכת יכולה לעשות.

גם מי שמתנגד לדעותיה של תאיר קמינר יכול להכיר בכך שהיא מאותם האנשים הצעירים שהיינו רוצים שיגדלו כאן, שיתרמו לחברה מאישיותם, מדרך חשיבתם הביקורתית והחופשייה. אלה הם האנשים שחברה אנושית נאורה מתברכת בהם. נורא לחשוב שהגענו לידי כך, שאת רוחה של אשה כמוה ביקש צה"ל לשבור.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ