טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החוק האוסר פרסום זנות לא נאכף, וכרטיסי הביקור מתרבים באין מפריע

שש שנים חלפו מאז שעבר החוק, והרשויות מתקשות להגיע לסרסורים שמאחורי הפרסומים. המשטרה והפרקליטות מודות שהאכיפה דלה ומטילות את האחריות זו על זו, בזמן שאף אדם לא נשלח למאסר

תגובות
כרטיסים המפרסמים זנות בתל אביב
תומר אפלבאום

"פרסום שירותי זנות באמצעות כרטיסי ביקור וחוברות זימה, המחולקים חינם על גבי שמשות כלי רכב, בקרנות רחוב, בבתי מלון, בפיצוציות ונזרקים באלפיהם ברחבי העיר, הפך למרבה הצער לחלק משגרת החיים בתל אביב, אילת וערים נוספות. תל אביב נראית כמו רובע החלונות האדומים". כך כתבו תושבים זועמים מתל אביב למפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, במארס 2016, והתלוננו על התופעה ועל היעדר האכיפה מצד המשטרה.

חמש שנים לפני שליחת המכתב עבר בכנסת חוק שאמור היה למנוע פרסומים מסוג זה באופן מוחלט, אולם התושבים מדווחים על מצב הפוך. "מאז התיקון לחוק המצב החמיר לאין ערוך. התופעה התפשטה והתעצמה, הכרטיסים גדולים ונועזים הרבה יותר ותפוצתם גדולה מאי־פעם", כתבו התושבים, באמצעות עו"ד דוד שוב. "הלכה למעשה משטרת ישראל לא ממלאת את תפקידה ואינה אוכפת את החוק".

לא מדובר רק בתחושות של תושבים. בדיקת "הארץ" מגלה כי שש שנים אחרי שאושר החוק האוסר על פרסום שירותי זנות, האכיפה נותרת דלה והסרסורים ממשיכים לפרסם שירותי מין מבלי להיענש בצורה משמעותית. רק באחוז קטן מתיקי החקירה הוגשו כתבי אישום, וחלקם הוגשו נגד מפיצי הכרטיסים ובעלי בתי דפוס — ולא נגד הסרסורים ומנהלי בתי הבושת. בנוסף, אף אדם לא נשלח לכלא בגין פרסום שירותי זנות בלבד, על אף שהחוק מאפשר מאסר של שלוש שנים — ובמשטרה ובפרקליטות מכירים בכך שהאכיפה אינה משמעותית מספיק, אך מגלגלים את האחריות מאחד לשני.

ב–28 במארס 2011 עבר תיקון לחוק שיזמו חברי הכנסת דב חנין (חד"ש) ואורית זוארץ (קדימה והתנועה), האוסר באופן מוחלט פרסום מודעות המציעות שירותי זנות. בכך בוטלו הסייגים שאפשרו בעבר פרסום שכזה בתנאים מסוימים, והעונש בצד העבירה הוחמר לשלוש שנות מאסר או קנס של עד 226 אלף שקלים. החוק אוסר פרסום זנות בעיתונים, באינטרנט ובכרטיסי הביקור.

עד לתיקון החוק נפוצו בעיתונות הכללית מודעות שפרסמו מתן שירותי זנות, ואלה פסקו אחרי התיקון לחוק. אך בעוד שבאמצעי התקשורת הממוסדים האיסור נאכף, כמעט ולא קיימת אכיפה בכל הנוגע לפרסומים המודפסים עצמאית על ידי המבקשים לשדל לזנות. בשל כך, ומכיוון שהופסק הפרסום בעיתונים — הסרסורים ומנהלי בתי הבושת הגבירו משמעותית את הפרסום בצורת כרטיסי ביקור ועלוני פרסום בשנים האחרונות.

הארגונים האזרחיים הפועלים בתחום מדגישים כי פרסומים המציעים שירותי זנות אינם נדבך שולי, אלא חוליה חיונית בהפצת ועידוד הזנות — ועל כן יש חשיבות רבה בגדיעתם. הפרסומים מגבירים את הביקוש, מכניסים למעגל הזנות נשים במצבי מצוקה, מעודדים צרכני זנות ומקלים עליהם במתן מידע על כתובתם של בתי הבושת ודרכים נוספות ליצירת קשר עם נשים בזנות. בנוסף, לא מעט בתי בושת פועלים כדירות מסתור, והפרסום באמצעות כרטיסי ביקור הוא הדרך העיקרית שבאמצעותה יכול הלקוח לאתרן.

"כל ילד שעובר ברחוב לומד שהוא יכול לצרוך שירותי מין, כשהטלפון הנגיש צבוע באדום על הכרטיס", אומרת עידית הראל־שמש, מנהלת מיזם "מיתוס — ליום שאחרי הזנות". "הפרסום מעודד מסרים שליליים ותפיסות מעוותות לגבי יחסי מין בכלל ולגבי מעמדן של הנשים בפרט בקרב הציבור. הפרסום משפיל, מבזה וממסחר את גופן של הנשים", היא מוסיפה. לדברי עו"ד גבי לסקי, חברת מועצת העיר תל אביב ויו"ר הוועדה לשוויון מגדרי בעירייה, "פרסום זנות הוא בעצם שידול לזנות. הפרסום מעודד נשים נוספות להיכנס למעגל הזנות, מגדיל את הצריכה ומייצר נורמליזציה של הזנות בעיני הציבור".

אכיפת החוק
בין השנים 2011 ועד 2016 נפתחו 274 תיקים שבהם הופיעה עבירת פרסום הזנות
ברוב התיקים העבירה נוספה לעבירות חמורות יותר, ולא היתה העבירה העיקרית שנחקרה
התיקים הובילו להגשת 21 כתבי אישום, שהסתכמו ב-13 הרשעות
אף אדם שהואשם בעבירת פרסום זנות בלבד לא נשלח לתקופת מאסר

עונשים קלים

נתונים רשמיים של משטרת ישראל, המפורסמים כאן לראשונה, מעידים כי מאז התיקון לחוק בשנת 2011 ועד לשנת 2016 נפתחו 274 תיקים שבהם הופיעה עבירת פרסום הזנות. הנתונים הועברו בתגובה לשאילתה שהפנתה חברת הכנסת תמר זנדברג (מרצ) לשר לביטחון הפנים גלעד ארדן. בתיקים רבים, עבירת פרסום הזנות הצטרפה לשורת עבירות חמורות יותר — כמו סרסרות והחזקת מקום לשם זנות — ורק ב–54 תיקים מדובר היה בעבירה העיקרית שבגינה נחקרו החשודים.

למרות מספר התיקים שנפתחו, רובם המכריע לא הוביל להגשת כתבי אישום: על פי נתוני הפרקליטות, בשנים אלה הוגשו 21 כתבי אישום שבתוכם נכללה עבירת פרסום הזנות — כלומר כ–7% מהתיקים.

בנוסף, מתברר כי לא רק שרוב העבריינים חומקים מאישום, אלא גם שהעונש שנגזר עליהם אינו מגיע לרף הענישה הגבוה הקבוע בחוק: על פי נתוני המשרד לביטחון הפנים, מאז התיקון לחוק היו 13 הרשעות בגין פרסום זנות — ובכל המקרים העונשים היו מאסר על תנאי וקנסות שהגיעו עד לסכום של 100 אלף שקלים. "חוק איסור פרסום שירותי זנות הוא כיום אות מתה", אומרת חברת הכנסת זנדברג בתגובה לנתונים. "שיעור כתבי האישום האפסי מעיד על התופעה יותר מכל הצהרה נלהבת על היחס לחוק ועל אופן יישומו. הנשים בזנות ושאר הציבור שנאלץ להיחשף לפרסומים האלו לא מוגנים על ידי המשטרה, שמעדיפה להיות בצד של הזנאים".

ומי נושא באחריות? בדיונים סגורים הן במשטרה והן בפרקליטות מכירים בכך שהאכיפה של החוק דלה מדי, וכי לא מושקעים מספיק משאבים באכיפת חוק זה, אך מטילים את האחריות אלה על אלה. ל"הארץ" נודע כי בתחילת חודש מאי פנה פרקליט המדינה שי ניצן לראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה ניצב מני יצחקי, בבקשה להגביר את האכיפה בנושא כרטיסי הביקור המפרסמים שירותי זנות, לרבות נגד בתי הדפוס המדפיסים אותם. פרקליט המדינה ציין במכתבו כי מהנתונים המצויים בידי הפרקליטות עולה כי האכיפה בתחום זה אינה מספקת דיה וביקש כי הנושא יוצב במקום גבוה יותר בסדר העדיפות האכיפתי.

יחד עם זאת, גורמים בפרקליטות מסבירים כי הפער בין מספר תיקי החקירה למספר כתבי האישום יכול לנבוע מכך שלא כל התיקים נסגרו, וציינו כדוגמה כי מתחילת 2017 הוגשו ארבעה כתבי אישום נוספים רק במחוז תל אביב. בנוסף, ציינו הגורמים כי כל כתב אישום יכול לגעת במספר מעורבים, ולדבריהם בשנים אלו כתבי האישום נגעו לכ–40 נאשמים. בפרקליטות מעידים על עבודה ענפה בתחום והשקעה רבה בהגשת כתבי אישום בגין עבירות אלה — כמו מינוי אחראיות במחוזות השונים המרכזות את הידע והניסיון בנושא. הם מציינים כי מספר כתבי האישום וההרשעות בתחום עולה בכל שנה, ומעריכים כי הוא ימשיך לעלות עם הגברת האכיפה בתחום.

ח"כ תמר זנדברג
דודו בכר

במשטרה סירבו להתראיין לכתבה, אולם מכתב התגובה של המשטרה לטענות התושבים מתל אביב מספק רגע של כנות מצדה: "לאחר הצעת החוק המשטרה הגבירה משמעותית את האכיפה בנושא, אך הדבר לא ניכר בהגשת כתבי האישום על ידי הפרקליטות. לטעמנו, יש להגיש יותר כתבי אישום בנושא על מנת לייצר הרתעה", כתב לתושבים רפ"ק רובי קיים, קצין פשיעה וסחר בבני אדם במשטרה.

באותו מכתב מפרט רפ"ק קיים מספר סיבות לאכיפה הדלה ולקשיי המשטרה בנושא: "מדובר בחוק חדש ואין פסיקה רבה בנושא", כתב, והוסיף כי ישנם "קשיים ממשיים באכיפת הפרסום האסור והוכחת אשמתו של המפרסם לנוכחי קשיים הנובעים מאמצעי הסוואה טכנולוגיים וקשיים הנובעים ממגבלות של משאבים ותקציב".

קיים מציין כי "מפיצים של כרטיסי הביקור הם בדרך כלל אנשים לגיטימיים ולא עבריינים, כמו סטודנטים וקטינים, ברוב המקרים ללא עבר פלילי וזו עבירה ראשונה", והוסיף כי גם כשהם מגיעים אל המפיצים — קשה להגיע דרכם לסרסורים ולבתי הבושת. למעשה, כמה גורמי אכיפה מודים כי המשטרה מתקשה להגיע דרך כרטיסי הביקור המפוזרים אל הסרסורים שעומדים מאחורי בתי הבושת.

רפ"ק קיים מפרט בנוסף כי כאשר מגיעה המשטרה לבתי הבושת, "מתברר שמדובר בעיקר בדירות פרטיות ודיסקרטיות, ולא מבצעים פעילות מולם בשל ההנחיה הקיימת שאין לפעול נגד נשים שעוסקות בזנות לבדן".

בדבריו, קיים מתייחס להנחיית פרקליט המדינה, שלפיה כאשר מתקיים "עיסוק פרטי בזנות" שאותו מפעילות נשים ללא יחסי תלות בסרסור, ישנה עדיפות נמוכה לאכוף זאת. אולם הנימוק הזה אינו משכנע את הארגונים הפעילים בתחום. לדברי ראומה שלזינגר, מנהלת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, "כל מי שמעורב בתחום יודע שכיום אין דירות עצמאיות, מאחורי כל דירה ישנו סרסור — ותפקיד המשטרה להגיע אליו". היא מוסיפה כי "הסרסור מן הסתם לא יושב בדירה, הנשים בדירות מונחות ומתדורכות להציג עצמן כמנהלות המקום במקרה של של פשיטה".

שלזינגר מסבירה כי בנוסף, "רבים מהמספרים מובלים לבתי הבושת הגדולים ולא לדירות. גם שם הסרסור לא יושב בדלפק הקבלה. ככה לא נראית אכיפה. המשטרה צריכה לשנות כיוון ולהתחיל לפעול באופן אקטיבי כדי להגיע אל הגורמים שנמצאים מהעבר השני של הקו. בלי שינוי סדרי העדיפויות והקצאת המשאבים הנאותה לא יהיה שינוי".

גם חברת הכנסת זנדברג לא משתכנעת. "מדובר בעבירה שמאוד קל לאכוף לאור זה שמדי יום מחולקים ברחבי הארץ אלפי כרטיסי ביקור המעודדים צריכת זנות. כל שנדרש הוא לאתר את הגורמים שמפרסמים ומחלקים את הכרטיסים האלה, דבר שהמשטרה ודאי יכולה לעשות בקלות".

מבצע שקיימה היחידה המרכזית של מחוז תל אביב במשטרה במארס האחרון, כתוצאה מלחץ של תושבים ובשיתוף עם עו"ד גבי לסקי, מוכיח שבאמצעות אכיפה יזומה המשטרה יכולה לפעול גם אחרת. במסגרת המבצע פעלו השוטרים נגד ארבעה בתי בושת המספקים שירותי מין. השוטרים הגיעו למקומות שמפורסמים בכרטיסי הביקור, נכנסו לבתי הבושת מצוידים בצווי בית משפט ופשטו עליהם. במסגרת המבצע עוכבו לחקירה 16 חשודים ועדים ונחקרו 24 מעורבים. כמו כן, נתפסו אלפי כרטיסים למתן שירותי מין וסכום כולל בשווי עשרות אלפי שקלים, והחקירה עוד לא הסתיימה.

העיתון הפורנוגרפי "בננה". בעליו היה האדם הראשון שנעצר בעקבות תיקון החוק
דן קינן

קווים לא מנותקים

למרות שמדובר לעתים באנשים "לגיטימיים" לדברי המשטרה, חלק מכתבי האישום המעטים שהוגשו בגין פרסום זנות הוגשו נגד הגורמים הזוטרים — מפיצי הכרטיסים. רק לאחרונה הגישה פרקליטות מחוז תל אביב לבית משפט השלום בעיר שני כתבי אישום כנגד מפיצי כרטיסי ביקור המפרסמים שירותי זנות, כפי שפרסמה ורד לי ב"הארץ" לפני כחודשיים. כתבי האישום הוגשו נגד אלכסנדר גולדרין, בן 44 מתל אביב, ונגד קונסטנטין לוין, בן 36 מבת ים. על פי כתבי האישום, הנאשמים עבדו במשך חודשים בחלוקה והפצה של כרטיסי ביקור, תוך ידיעה שמדובר בכרטיסים המפרסמים שירותי זנות — וקיבלו 100–150 שקלים בתמורה לחלוקה של כל אלף כרטיסים.

גם כתבי אישום מסוג זה חשובים ליצירת הרתעה, אך כל הגורמים מסכימים כי המחלקים של כרטיסי הביקור הם קצה רק קצה הקרחון: על כרטיסי הביקור מופיעים הטלפונים המובילים לבתי הבושת, ועל המשטרה לפעול בכל דרך כדי לאתר את מי שעומד מאחורי הפרסום.

באופן אבסורדי, כיום למשטרה אין את הסמכות לנתק את מספרי הטלפון המופיעים על הכרטיסים — מה שיכול לחבל בצורה משמעותית בפרסום ובחיבור בין הלקוחות לבתי הבושת. מספרי הטלפון הללו נמכרים בין הסרסורים והם מסייעים לשמירת "המוניטין" של המקום והקשר הקבוע עם הלקוחות, בעוד המיקום של בית הבושת מתחלף.

בפברואר האחרון אושרה בקריאה טרומית הצעת חוק חדשה בנושא של חברות הכנסת מרב מיכאלי (המחנה הציוני) ויוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), המאפשרת לנתק קווי טלפון שעל כרטיסי פרסום לשירותי מין.

בדברי ההסבר להצעה, שנוסחה בשיתוף המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, נכתב: "חוק העונשין קובע איסור על פרסום מתן שירותי זנות, אולם אין בחוק די כלים מידיים ואפקטיביים להתמודד עם הפרסום המאסיבי. מטרת הצעת החוק היא לתת בידי רשויות אכיפת החוק כלים נוספים שיסיעו להם לצמצם את פרסום שירותי המין". לדברי חברת הכנסת מיכאלי, "הכרטיסים האלה מטנפים את הרחובות, מטנפים לנו את הנשמה, גורמים לילדות וילדים לראות נשים כחפץ ובעיקר — מגלגלים תעשייה של ניצול חמור של נשים בזנות".

בימים אלה במשרד לביטחון פנים מתכוונים להגיש הצעת חוק ממשלתית בנושא, שתוצמד להצעת החוק הפרטית של מיכאלי ומלינוסקי. "לפני מספר שבועות הנחיתי את משרדי לפרסם הצעת חוק ממשלתית המבקשת לאפשר ניתוקם של מספרי טלפון המשמשים לביצוע עבירות, לרבות עבירת של פרסום זנות", ענה השר ארדן בתגובה לשאילתה של זנדברג בחודש שעבר. "הצעת החוק תיתן בידי המשטרה כלי אפקטיבי, ניתוק הקו המשמש לפרסום העבירות, שיסייע במניעת העבירות".

מחפשים את המפרסמים

לצד החיפוש המתמיד אחר הסרסורים, החוק מבקש להטיל עונשים גם על המפרסמים עצמם. הפרשה העיקרית והחשובה שבה הצליחו במשטרה ובפרקליטות להביא להרשעה של גורמי פרסום עיקריים היא פרשת עיתון הזנות "בננה". באוגוסט 2014 הגישה הפרקליטות את כתב האישום בנושא, שנחשב לכתב אישום תקדימי וראשון בגין עבירות פרסום מתן שירותי זנות, וביולי 2016 נתן בית משפט השלום בתל אביב גזר דין אחרון בפרשה. כתב האישום הוגש נגד כל אחת מהחוליות בשרשרת העוסקים בתעשיית פרסום מתן שירותי הזנות: הבעלים של עיתון "בננה", הבעלים של אתרי האינטרנט שבהם פורסמו מודעות שירותי המין, סוכן השטח של החברה העוסקת בפרסום באינטרנט וכן מנהל בית דפוס שהדפיס את החוברות — שעליו נגזר לשלם 30 אלף שקל למיזם המסייע לנשים במעגל הזנות מבלי שיורשע.

מלבדו, כל הנאשמים בפרשה הורשעו, נידונו למאסרים על תנאי ונגזרו עליהם קנסות בסך עשרות אלפי שקלים. יוסף גלעדי, בעליו לשעבר של העיתון, היה האדם הראשון שנעצר והועמד לדין בעקבות השינוי בסעיף לחוק העונשין, ועד היום גזר הדין שניתן לגלעדי הוא החמור ביותר עד כה בגין עבירה זו — חצי שנת מאסר על תנאי וקנס של 100 אלף שקלים. במקרים אחרים הורשעו גורמים בכירים בשורת עבירות, ובתוכן גם עבירה זו: כך למשל עינת הראל הורשעה בינואר האחרון בסרסרות למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות, עבירות מס והלבנת הון — וגם פרסום שירותי זנות, ונידונה לשלוש שנים ושמונה חודשי מאסר.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל, בשילוב גורמים נוספים, אוכפת בנחישות את סל העבירות הנלוות לתופעת הזנות, לרבות עבירות סרסרות, ניהול בתי בושת ועד סחר בנשים. בתוך כך, מבצעת המשטרה אכיפה כנגד פרסום שירותי זנות. תוך ביצוע פעולות איתור, חשיפה וחקירה של העוסקים בכך. מדי שנה מבוצעות עשרות פשיטות, שבמהלכן נפתחים עשרות תיקים בגין עבירות אלה, כאשר גיבוש והגשת כתבי האישום מתבצעים על ידי הפרקליטות".

ח״כ חנין, יוזם החוק למניעת פרסום זנות, פנה הבוקר (חמישי) לאחר פרסום הכתבה בדחיפות ליו״ר הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, ח״כ עאידה תומא-סלימאן, בבקשה לזמן את מפכ״ל המשטרה לשימוע בנושא. ״אוזלת היד של המשטרה בכל הנוגע למניעת פרסום הזנות בישראל היא מקוממת", אמר. "במיוחד אחרי שהעברנו חוק שקבע עבירות ועונשים חמורים בצדן ואפשר אכיפה קלה ומהירה. לא יתכן שחמש שנים אחרי העברת החוק המשטרה תמשיך להתעלם ממנו ולא יתרחש השינוי הדרוש במציאות״. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות