בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

7 בחדר אחד: המשפחה לא ידעה את זכויותיה - והמדינה גורמת לה לשלם על כך

סימיון ואנג'לה דנילוב נאלצו לשלוח את אחד מילדיהם לדודתם, והם מצטופפים עם חמשת ילדיהם הנוספים בחדר בדרום ת"א, כי משרד השיכון מסרב להכיר בהם כזכאים לדיור ציבור. הנימוק: אי־קבלת הבטחת הכנסה. ההורים: בכלל לא ידענו שאנחנו זכאים

43תגובות
בני הזוג דנילוב בביתם בת"א, השבוע. "אף אחד לא ישב אתנו והסביר מה צריך לעשות"
דודו בכר

סימיון דנילוב יושב בפתח דירת החדר, שבה הוא מתגורר בשנה האחרונה, יחד עם אשתו אנג'לה וחמישה מתוך ששת ילדיהם. בנם הבכור, בן 17, מתגורר אצל הדודה, במרחק כמה בתים מכאן, בשכונת התקוה בתל אביב, כי אין מקום: גודל הדירה הוא כ-30 מ"ר, כולל פינה סגורה לשירותים ומקלחת. "אני חי פה, אבל לא באמת חי. זה לא באמת בית", אומר דנילוב. משרד השיכון מסרב להכיר במשפחה כזכאית לדיור ציבורי, בנימוק כי לא קיבלה קצבת הבטחת הכנסה במשך שנתיים. לדברי סימיון ואנג'לה, הם כלל לא ידעו שהם זכאים לקצבה: איש לא הסביר להם את זכויותיהם. גם זה המחיר של הישרדות יומיומית. בעבר העריכו בביטוח הלאומי כי כ-50% מהזכאים להבטחת הכנסה לא תובעים את המגיע להם, בין השאר בגלל ביורוקרטיה.

לסימיון (48) ואנג'לה (39) שישה ילדים, בני שנתיים עד 17. דירת החדר בשכונת התקווה היא התחנה האחרונה, לפי שעה, במסלול חיים אשר הופך קשה יותר ויותר. הם עלו לישראל בתחילת שנות ה-90, התחתנו ב-1998, וקנו דירה באשקלון ב-2001. ואולם, בעקבות צבירת חובות ואי הצלחה לעמוד בתשלומי המשכנתה, בין השאר בגלל תקופה ממושכת שבה סימיון היה מובטל, מכרו את דירתם ב-2011. הם החלו לנדוד בין דירות, לא מצליחים להישאר במקום אחד. ההוצאות על הדיור היו גבוהות מדי.

בסוף 2015 התפצלה המשפחה: אנג'לה וארבע הבנות הקטנות עברו לגור בדירת החדר של אמה, בדיור מוגן לקשישים בלוד; סימיון ושני הבנים הגדולים גרו בשכונת התקוה, יחד עם אחותו וילדיה. בפברואר 2016 הצליחו למצוא דירת חדר בשכונת התקוה, אך פונו ממנה לאחר כמה חודשים. שוב פיצול: הנשים בסלון של אחת השכנות, הגברים אצל הדודה. כעבור חודש ביקשה השכנה מהאורחים לעזוב, אך ללא הכנסה קבועה, ערבונות או יכולת לספק ערבים, בעלי דירות סירבו להשכיר להם דירה. המשפחה עברה לגינה ציבורית בשכונת התקוה. הפעילה החברתית, ספיר סלוצקר־עמראן, העובדת באגודה לזכויות האזרח, פגשה אותם שם במקרה, והחלה לסייע.

על המיטה בדירה הנוכחית, ברחוב טרפון, מונחים מזרנים נוספים ושמיכות. אלה מועברים בלילה לרצפה, ממלאים את החדר הקטן. לפעמים אנג'לה ושתיים מהבנות ישנות במיטה, לעתים הן עוברות למטה. סימיון ישן על מזרן שמונח על שולחן אוכל קטן, הניצב בין מקרר לארון בגדים. המטבח, באחת מפינות החדר, כולל כיור ומדף או שניים עם מוצרי מזון יבשים. פינה אחרת נסגרה, ומשמשת לשירותים ומקלחת. לאורך הקירות תלויות תמונות של הילדים, מאירועים בגן או בבתי הספר. בחדר קטן כל כך, אין לאף אחד מקום פרטי. "אני לא מרגיש שזה הבית שלי. זה יותר כמו מחסן", אומר סימיון, "שבעה אנשים לא יכולים לחיות ככה. מה אנחנו, חתולים וכלבים? אני לא מבין למה צריך לחכות עד שהבן אדם ייפול לגמרי?".

קשה להפריז בחשיבות הביטחון שמספקת קורת גג יציבה. בעקבות הלילה היחיד בגינה הציבורית, הודיעו שירותי הרווחה לאנג'לה כי אם לא תמצא דיור קבע, יועברו הבנות למסגרת חירום. עד שתתייצב כלכלית, נאמר לה, היא תוכל לראות אותן פעם אחת בשבוע. גם כיום, שנה אחרי האירועים, הפחד מהידרדרות אפשרית — למשל בעקבות העלאת שכר הדירה — הוא מוחשי מאוד.

בספטמבר 2016 פנתה האגודה לזכויות האזרח למשרד השיכון בבקשה כי משפחת דנילוב תוכר כזכאית לדיור ציבורי. גם אם ייקח זמן עד שתתפנה דירה מתאימה, פירוש הכרה מיידית כזאת הוא קבלת סיוע מרבי בשכר דירה, בגובה כ-3,900 שקלים. זאת, בהשוואה לכ-1,470 שקלים שהמשפחה החלה לקבל בסוף 2016, בעקבות התערבות האגודה. ההפרש של כ-2,400 שקלים בחודש הוא אולי הדרך לצאת מדירת החדר. בנוסף, בזכות העזרה שקיבלה, החלה המשפחה לקבל בחודשים האחרונים קצבת הבטחת הכנסה של כ-2,800 שקלים.

בנובמבר האחרון דחה משרד השיכון את הבקשה לזכאות לדיור ציבורי, בנימוק אחד ויחיד לפיו לבני הזוג היתה דירה בעשר השנים שקדמו לבקשה. הערעור שהגישה האגודה לזכויות האזרח הזכיר כי מדובר בדירה שנמכרה מזמן וכי כספיה שימשו להחזר חובות, ובכל מקרה מדובר בתנאי שרירותי, הפוגע יותר מדי במי שעומד בכל שאר תנאי הזכאות, ועל כן יש להעביר את הטיפול במשפחה לוועדת חריגים.

בסוף ינואר התקבלה התשובה של הוועדה האחראית לערעורים: אנג'לה וסימיון הוכרו אמנם כ"חסרי דיור", אבל כיוון שלא עמדו בתנאי אחר — קבלת קצבת הבטחת הכנסה בשנתיים הקודמות אלא רק תשעה חודשים — נדחתה פעם נוספת הבקשה לזכאות לדיור ציבורי. בקשה חדשה לדיון חוזר נדחתה אף היא. "גם כחסרי דירה (הם) אינם עומדים בקריטריונים לקבלת דירה ולא נמצאה סיבה המצדיקה חריגה מהכללים", כתב בסוף אפריל סמנכ"ל משרד השיכון לענייני אכלוס, רונן כהן. "בפני הוועדה הציבורית אלפי בקשות בשנה, ובשל המשאבים המוגבלים לרבות בדיור הציבורי, עליה לקבוע סדר עדיפות באישורים החריגים".

לפני כשלושה שבועות הגישו עורכי הדין גיל גן־מור ומשכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, המבקשת לקיים דיון נוסף בוועדת הערעורים של משרד השיכון. "כמי שנמצאים בהליכי פשיטת רגל ומתמודדים עם מציאות כלכלית מורכבת ובעיות בריאות", נכתב בעתירה, "(בני המשפחה) הם בסיכון גבוה, מיידי ומוחשי להידרדרות בחזרה למצב של חסרוּת בית, תוך פגיעה קשה בטובת הילדים. חמורה במיוחד העובדה כי בשל מצבם הכלכלי כבר נדונה האפשרות לכפות הוצאת הילדים למסגרות חוץ ביתיות — והכל בשעה שהרשויות האמונות על הרווחה והשיכון אינן מסוגלות להציע למשפחה סיוע מספק כדי להיחלץ מהמצב הכלכלי הקשה שאליו נקלעה".

לטענת האגודה, "מבחינה עובדתית ומהותית", אנג'לה וסימיון "היו זכאים לקבל הבטחת הכנסה במועד מוקדם מזה שבו פנו. כפי שקורה לעתים קרובות בקרב אוכלוסיות מוחלשות, הם התקשו במיצוי זכויותיהם בשל פערי הידע, פערי הכוח, וחסמים פסיכולוגיים, נפשיים המוכרים היטב לכל גורמי הרווחה. הייאוש הגדול, חוסר האמון במערכת, העובדה כי האמינו שאין להם אפשרות בכלל לקבל את הגמלה והעיסוק בשרידות יומיומית מנעו מהם למצות את זכויותיהם".

העובדה המטרידה היא שרק לאחר שסלוצקר־עמראן עברה במקרה ליד הגינה הציבורית בשכונת התקוה, התחילה משפחת דנילוב במסלול המפרך של מיצוי זכויות — בהבטחת הכנסה, בסיוע חלקי בשכר דירה ובהכרה של סימיון כנכה (הליך בביטוח לאומי, שטרם הסתיים). ספק אם זר יכול להבין את המחסומים הגדולים, המקשים על אנשים החיים בעוני לדעת ולהשיג את זכויותיהם. "אף אחד לא ישב אתנו והסביר מה צריך לעשות כדי לקבל הבטחת הכנסה", מספר סימיון. "הבנתי שצריך הרבה מסמכים, ששולחים אותך כל פעם להביא עוד מסמך ועוד מסמך, שזה לוקח המון זמן, ובכלל לא בטוח שתקבל את הקצבה".

לטענת העתירה, משפחת סימיון עומדת ב"קריטריונים המהותיים" לדירת דיור ציבורי: חוסר דירה, קבלת הבטחת הכנסה ויותר משלושה ילדים. יתרה מזו, אם רק היו "יודעים למצות את זכויותיהם, היו עומדים גם בקריטריון של משך הזמן לקבל הבטחת הכנסה. לכן, מבחינה מהותית, אין שוני רלוונטי שיכול להבחין בינם לבין אחרים במצבם, שידעו למצות את זכויותיהם בזמן — ולכן זכאים לדירה".

המקרה של משפחת דנילוב אינו יוצא דופן. מיצוי הזכויות היה במוקד עבודת "ועדת אלאלוף" לצמצום ממדי העוני לפני כשנתיים וחצי. באחד הדיונים שהוקדש לנושא, חשפה מירי אנדבלד ממחלקת המחקר של הביטוח הלאומי, כי כמחצית מהזכאים לקצבת הבטחת הכנסה לא תובעים את קבלתה, בין השאר בגלל הביורוקרטיה הכרוכה בתביעה. לדברי אנדבלד, המדינה "חוסכת" כך כשלושה מיליארד שקלים מדי שנה. לפי נתוני הביטוח הלאומי, כיום מקבלים את הקצבה כ–87 אלף משקי בית — ירידה של כ–20% מאז 2010. הסכום עצמו נקבע בהתאם למאפיינים אישיים, ונע בין 1,730 שקלים ליחיד ל-2,897 שקלים לזוג עם שני ילדים ויותר.

דו"ח מבקר המדינה שפורסם ב-2015 מתח ביקורת על הביטוח הלאומי בשל "היעדר טיפול שיטתי בעניין מיצוי הזכויות", בין השאר בהקשר של קצבת הבטחת הכנסה. בתשובה לביקורת על "השיהוי הרב בניתוח הסיבות לשיעור הנמוך של מיצוי קצבת הבטחת הכנסה, הנחוצה להבטחת קיום בכבוד", מסרו בסוף 2014 בביטוח הלאומי כי מחקר בנושא "יושלם בחודשים הקרובים". שנתיים עברו, אך הבדיקה טרם הושלמה. השבוע נמסר מהביטוח הלאומי כי "המחקר נמצא בשלבים אחרונים של ניתוח התוצאות", וכי הוא "עושה פעולות רבות כדי להגביר את מיצוי הזכויות בהבטחת הכנסה", כמו פנייה טלפונית למקבלי הבטחת הכנסה שזכאותם הופסקה כדי לבדוק שוב אם הם עומדים בתנאי הזכאות. "הסיפור של משפחת דנילוב ממחיש היטב את הקשיים שהמדינה מציבה בפני מי שזקוק לה ביותר", אומרים באגודה לזכויות האזרח, "במקום לעזור לאוכלוסיות החיות בעוני, היא מתנה את הסיוע בקריטריונים כלליים וקשיחים, לא פעם שרירותיים, בלי לבחון את מצבו של האדם הקונקרטי הניצב בפניה — במקרה זה משפחה עם שישה ילדים. האטימות וחומות הביורוקרטיה היו גורם משמעותי בדרדורה של משפחת דנילוב למצוקה קשה ולרחוב".

"אנשים שחיים בעוני צריכים להוכיח מה מצבם הכלכלי על מנת לקבל את המגיע להם", אומרת הרבה עדית לב מארגון "רבנים למען זכויות אדם", "משרד השיכון בוחר בדרך הקלה עבורו ואינו בוחן את המצב הכלכלי של האדם, אלא את זכאותו להבטחת הכנסה. כך, לא רק שהמדינה מקשה על מיצוי זכויות בכלל והבטחת הכנסה בפרט, אלא שהיא מוסיפה חטא — ומתנה את הזכאות לדיור ציבורי בקבלת הקצבה. יש לאפשר למשפחות החיות בעוני קשה את הזכות הבסיסית לקורת גג בלי התניות".

ממשרד השיכון נמסר בתגובה כי "כיוון שמדובר בהליך משפטי תלוי ועומד, תגובת המשרד תוגש לבית המשפט, כמקובל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו