פעילת השלום רות דיין מתה בגיל 103

אשתו הראשונה של הרמטכ"ל משה דיין ואמם של אסי ויעל דיין קידמה דו-קיום וייסדה את "משכית" – פרויקט חברתי שהפך למותג אופנה ישראלי. "הייתי שותפה להיסטוריה, אין בי חרטה", אמרה לימים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דיין בביתה בתל אביב, 2013

רות דיין, פעילת שלום, פעילה חברתית ואשת אופנה, מתה אתמול (שישי) בגיל 103, חודש לפני יום הולדתה ה-104. דיין היתה אשתו הראשונה של הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר משה דיין, ואמם של איש הקולנוע אסי דיין, חברת הכנסת לשעבר יעל דיין והפסל אודי דיין. היא תיקבר מחר בשעה 12:00 בבית העלמין במושב נהלל, ליד בניה אסי ואודי. לימים סיפרה דיין שבילתה בבית העלמין את השנים המאושרות בחייה.

דיין נולדה בחיפה ב-1917 למשפחת שוורץ, כמה חודשים לפני פרסום הצהרת בלפור. הוריה היו אנשי העלייה השנייה – האם רחל, אשת חינוך ילידת חבל בסרביה שבמזרח אירופה, והאב צבי, עורך דין מבוקובינה. אחותה הצעירה, ראומה, היתה לימים אשת נשיא המדינה עזר ויצמן.

בגיל שנתיים יצאה דיין עם הוריה לאנגליה, שם למד אביה. בגיל עשר חזרה המשפחה ארצה והתיישבה בירושלים, שם נחשבה למשפחה אריסטוקרטית מאליטת העיר. דיין למדה בגימנסיה העברית ברחביה, ומאוחר יותר העידה כי עוד בילדותה חונכה להכיר בחשיבות של יחסי שכנות טובים עם הערבים. "גדלתי ליד שער שכם בירושלים", סיפרה. "לאמא, שהיתה גננת, היה גן מעורב – ערבים ויהודים".

ב-1934, כשהיתה בת 17, עזבה את ירושלים ויצאה למושב נהלל עם תנועת הנוער "המחנות העולים", במטרה להיות חקלאית. "בזו הפעם החלטתי נחושה", כתבה דיין. "באתי הנה בהרגשה שאני נכנסת למנזר. אני מתכוונת להפסיק להתעסק עם בחורים ולבזבז עליהם זמן. מעכשיו זה נגמר. אני אקדיש עצמי לעבודה ולימודים כדי להיות חקלאית טובה", החליטה וסיכמה: "התעסקויות עם בחורים רק מבלבלות אותי".

רות ומשה דיין בקיבוץ מעלה החמישה, 1948צילום: לעמ

בנהלל הכירה את משה דיין, בן למשפחת איכרים. "הוא היה בחור יפה במיוחד", סיפרה. "התאהבתי בו ממבט ראשון, מבלי שידעתי את שמו בכלל". בכך התעלמה דיין מאזהרות חבריה לבל תתייחס "למושבניקים האלה", ובמיוחד מהאזהרה המפורשת: התרחקי מהבנים של משפחת דיין.

את ההיכרות בין משה, האיכר הצנוע מנהלל, ובין הוריה של רות, האריסטוקרטים מירושלים, זכרה האם רחל גם עשרות שנים לאחר מכן. "משה הגיע לירושלים", סיפרה האם. "ישבנו, שוחחנו. רות שאלה, 'מה דעתכם? נכון שהוא בחור יפה?' - הוא עדיין היה לפני הפציעה בה איבד את העין. מה יכולתי לומר, נכון, יפה".

השניים התחתנו ב-1935. "התחתנתי עם איכר שלא היה לו כסף לקנות אפילו את טבעת הנישואים, אז ביקשתי מאמא שלי שתקנה", סיפרה דיין לימים. בחתונה השתתפו גם נציגי השבט הבדואי הסמוך, כסולחה עם דיין, לאחר שאחד מהם פצע אותו בראשו עם נבוט. את לימודי החקלאות בבית הספר לבנות בנהלל לא השלימה, משום שהעדיפה לחלוב את הפרות של משפחת דיין ולא את אלה של בית הספר.

את השנים הראשונות במחיצתו של משה תיארה רות כ"תערובת של רומנטיקה ושיחות על ארץ ישראל". במיוחד העסיקו אותם דיונים אידיאולוגיים על קיבוצים מול מושבים. "בארבע בבוקר היינו קמים יחד לחלוב, ואז הוא היה הולך לשדות", סיפרה. שנים לאחר מכן אמרה כי היא מתגעגעת לתקופה ההיא, אך מכירה בכך שהמציאות השתנתה ללא היכר. "היום כבר אף אחד לא חולב ידנית וקיבוצים זה לא קיבוצים", סיכמה.

השניים היו ממקימיו של יישוב שמרון, סמוך לנהלל, שם קיבל דיין את המינוי הביטחוני הראשון שלו כשוטר. "ניסינו להקים התיישבות חדשה על הגבעה ממול, בסוכות 1935", סיפרה דיין, ששימשה שם רועת צאן. "כל בוקר חלבתי 70 עיזים", סיפרה.

בשעה שרות עבדה במשק, משה העמיק בפעילותו הביטחונית והיה חבר בפלוגות השדה של יצחק שדה ובפלוגות הלילה של צ'ארלס וינגייט. בתם הבכורה יעל נולדה ב-1939, לאחר שחזרו לנהלל. כמה חודשים לאחר מכן נעצר משה דיין בידי הבריטים והיה אחד ממ"ג אסירי ההגנה. הוא נידון לעשר שנות מאסר, ועד שחרורו ב-1941 הקפידה רות לבקר אותו ולכתוב לו.

דיין ולצידה רוני דיין, אשתו של הנכד ליאור, בשבוע האופנה גינדי תל אביב 2015צילום: תומר אפלבאום

עם שחרורו הצטרף דיין לפלמ"ח, שהוקם כדי לסייע לבריטים במלחמת העולם השנייה. אחת המשימות אליהן יצא נועדה לאפשר לבריטים תנועה חופשית על כביש החוף לביירות. במהלך המשימה פגע צלף צרפתי במשקפת של דיין וריסק את עינו השמאלית, והרטייה שהרכיב על עינו מאז הפכה ל"סמלו" של דיין. לימים סיפרה רות: "הוא היה בדיכאון טוטאלי, והיה בטוח שאיש בלי עין לא יוכל לעשות כלום".

אחרי מלחמת העצמאות עברה המשפחה מנהלל לירושלים, בעקבות מינויו של משה למפקד ירושלים. "אני ירושלמית במקור, כך שהרגשתי שחזרתי הביתה. אבל היה חסר לי המשק", סיפרה דיין. כפתרון זמני העבירה עופות ואווזים לחצר ביתם המרווח. בתם יעל כינתה את הבית "קיבוץ דיין", וציינה כי הוא היה מקום מפגש חברתי ובית פתוח.

רות דיין זכרה היטב את המפגשים הביטחוניים שקיים בעלה עם עבדאללה א-תל, מפקד הלגיון הערבי בירושלים, במעבר הגבול בין ישראל לירדן – מפגשים אליהם נלוותה. "הוא אמר לי שזה דבר נפלא שיש לו אויב כמו בעלי", סיפרה.

ב-1949 עבדה דיין כמדריכה חקלאית במושבי עולים ליד ירושלים. ב-1954 הצטרפה למשרד העבודה וניהלה את מחלקת ההדרכה, שפעלה בקרב עולים במעברות. פגישותיה עם העולים החדשים חשפו בפניה את מלאכת היד שהביאו עמם ממולדתם, וכך נולד הרעיון שבבסיס "משכית" – פרויקט חברתי מלא תושיה, שהפך למותג האופנה העילית הראשון בארץ.

במרכז "משכית", אותו הקימה וניהלה דיין, היתה מכירת מלאכת היד של עולות חדשות, כגון רקמה, אריגה וסריגה. כך, בתקופה שבה נשים לא נהגו לעבוד מחוץ לבית, אפשרה להן דיין להתפרנס מהמלאכה שלהן. דיין פיתחה יוזמות דומות גם בקרב נשים דרוזיות וערביות. את תוצרי "משכית" רכשו בכל העולם, עד שהפך למותג הדגל של ישראל ולמילה נרדפת לאופנה טובה.

דיין שיתפה פעולה בפרויקט עם מעצבת-העל פיני לייטרסדורף. "ככה נולד סגנון ישראלי מקורי, בדגש על המצוינות ועל הגימור", אמרה דיין אחרי שנים. "כיום, לצערי, כבר לא מוצאים את זה. האופנה זה ללבוש זרוק, פרטואצ'י".

רות ובתה יעל בהלווייתו של אסי דיין בנהלל, 2014צילום: גיל אליהו

במלחמת ששת הימים מונה בעלה, משה דיין, לשר הביטחון. את תוצאות המלחמה – הכיבוש – לא ראתה דיין  כ"ארץ ישראל השלמה", אלא כהרחבת שדה הפעולה שלה לטובת עם נוסף. כך החלה דיין לסחור בשטיחים מעזה והגבירה את פעילותה לקירוב לבבות ולדו-קיום ערבי-יהודי. דיין נהגה לנסוע לביקורים ביישובים ערביים, בין היתר עם העיתונאי אורי אבנרי, שהיה יריבו של משה. רות ואבנרי אף הקימו יחד את מפלגת מחנה של"י, שתמכה בהקמת מדינה פלסטינית שנים לפני שעמדה זו היתה מקובלת בציבור. אבנרי הגדיר את דיין כ"נערה נצחית שלעולם לא מתבגרת".

ב-1972 התגרשה רות ממשה דיין, אחרי 37 שנות נישואים, ומאז לא ניהלה קשר זוגי. דיין הכחישה כי הרקע לגירושים היה העובדה שדיין בגד בה. "ידעתי על הרומנים שלו", סיפרה אז, "ידעתי שיש לו חולשה לנשים ולמדתי לחיות עם זה". את מעללי בעלה פרסמה ברומן האוטוביוגרפי שכתבה, "ואולי...". עם זאת, היא טענה כי התגרשה ממנו משום שלא ראה בעין יפה את פעילותה למען הדו-קיום עם הערבים. הקש ששבר את גב הגמל מבחינתה היה כאשר באחד הימים העיר לה על כך שביקשה לבקר אסירות פלסטיניות בשכם.

דיין האריכה ימים והיתה מקור השראה לרבות ולרבים. היא חיה תחת המוטו של "אהבת אדם באשר הוא אדם", במילותיה. "החיים שלי היו תמיד להיטיב סביב בני אדם", אמרה. "הייתי שותפה להיסטוריה. אי אפשר להגיד שהייתי עקרת בית שישבה בצד. היו לי שנים של חדווה, עצב, כאב – כל זה היה יחד. אין בי חרטה כשחושבים אחורה. אני לא חושבת על הדברים הקטנים, אלא בגדול", הוסיפה בפעם אחרת.

משה דיין, שנישא בהמשך לאשתו השנייה רחל, מת ב-1981. בנה איש הקולנוע אסי דיין, שכינה אותה "ביג מאמא", מת ב-2014, ובנה הפסל אודי דיין מת ב-2017 . רות דיין הותירה אחריה את בתה, הח"כ לשעבר יעל דיין, נכדים, בהם העיתונאי ליאור דיין, ונינים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ