בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיים גורי, משורר וחתן פרס ישראל, מת בגיל 94

חיים גורי היה מהסמלים הבולטים של דור תש"ח ומלחמת העצמאות, וחתום על נכסי צאן ברזל כמו "שיר הרעות" ו"באב אל וואד". בשנים האחרונות הוטרד מאוד מדמותה של ישראל, ובמאמר ב"הארץ" כתב: "האומה שסועה ומפולגת עד תום"

93תגובות
חיים גורי, 2017
אמיל סלמן

המשורר, הסופר והעיתונאי חתן פרס ישראל חיים גורי, מהסמלים הבולטים של "דור תש"ח", מת היום בגיל 94. גורי, ששירתו היתה שירת האתוס הלאומי של מדינת ישראל וכמה משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית, ייקבר מחר (חמישי) ב-13:30 בחלקת יקירי ירושלים בהר המנוחות.

גורי נולד בתל אביב ב-1923. הוריו גילה וישראל גורפינקל, אנשי העלייה השלישית, הגיעו לארץ באונייה "רוסלאן" שהפליגה מאודסה ב-1919. הוא גדל בבית חילוני, אביו היה עסקן ציבורי ולימים חבר כנסת. הוא למד בבית החינוך לילדי העובדים, בחברת-הילדים בקיבוץ בית אלפא, בבית הספר המחוזי בגבעת השלושה ובבית הספר החקלאי "כדורי".

חיים גורי בעצרת הזיכרון לרבין, ב-2012
עופר וקנין

ב-1941, בתום לימודיו, הוא היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח במסגרת המאבק האלים נגד השלטון הבריטי, שם גם קיבל את כינויו "ג'ורי". בשנים הבאות, כמפקד מחלקה בגדוד הראשון, השתתף בפיצוץ תחנת הרדאר בסטלה מאריס בחיפה ב-1946, ב"ליל הגשרים" ובהורדת מעפילי האונייה "חנה סנש". לצד זאת, היה "משורר חצר", כדבריו, וכתב באותה תקופה כמה שירים, בהם "שיר הקברניט", "נשוטה נשוטה" ו"יום יבוא אחים, נחזורה".

ב-1947, כשהיה בן 23 ובעל ניסיון בהפעלת נשק, שדאות וחבלה, אותו צבר בשש שנותיו בפלמ"ח, נשלח מטעם "ההגנה" לאירופה כדי לסייע לניצולי השואה לקראת עלייתם לארץ. בין היתר, פעל להכין אותם לפעולות הגנה במקומות בהם סבלו מאנטישמיות, וסייע להם לחבור לתנועת "הבריחה" עד קליטתם בידי אנשי הפלי"ם (הזרוע הצבאית הימית של הפלמ"ח) בחופים, בדרך להפלגה לארץ. את פעילותו הגדיר לימים: "לעשות את שארית הפליטה למחנה מאורגן בדרך לארץ ישראל". למפגש עם ניצולי השואה היתה השפעה של ממש על יצירתו.

באותה תקופה, כשישב בבודפשט, כתב את אחד משיריו המוכרים והמזוהים ביותר עמו, "הנה מוטלות גופותינו", בתגובה לנפילתה של מחלקת הל"ה בדרכה לגוש עציון הנצור במלחמת העצמאות.

חיים גורי בהלווייתו של חיים חפר, ב-2012
ירון קמינסקי
כאן שיר | חיים גורי - ממרום - דלג

בטרם שב לארץ נשלח מטעם צה"ל לצ'כוסלובקיה, שם היה מפקד בקורס הצנחנים הראשון בו השתתפו יהודים ששירתו כצנחנים בצבאות הברית במלחמת העולם השנייה, לצד ניצולי שואה מהונגריה. "לקחת ניצול שואה ולהפוך אותו לצנחן זה דבר גדול. כשצנחתי עם הניצולים הבנתי שבשביל זה נשלחתי לשם, כדי להגיע לרגע הזה", אמר לימים.

כששב לישראל חבר לחטיבת הנגב של הפלמ"ח, שם היה סגן מפקד פלוגה בגדוד שבע. הוא השתתף בכיבוש באר שבע במבצע "יואב", ובמבצע "עובדה" באילת שימש כסגנו של אברהם אדן (ברן). בהפוגה עלה לירושלים ושם כתב שני שירים נוספים שהפכו אותו לגיבור תרבות במיתולוגיה הישראלית - "באב אל ואד", שיר זיכרון ללוחמים ואנשי השיירות שנפלו בשער הגיא בקרבות לפריצת הדרך לירושלים בזמן המצור, ו"הרעות".

השירים האלה הפכו לחלק בלתי נפרד ממסכת הטקסים הלאומיים של ישראל. "אנשים לא תופסים כמה נהרגו במלחמה הזו. איבדנו במלחמת העצמאות אחוז מהאוכלוסייה, 6,000 איש, את חיל החלוץ, את הטובים שבטובים", אמר גורי. עד יומו האחרון סבר כי מלחמת העצמאות עדיין נמשכת. "כל המלחמות הן תוצאה של 48'. אנחנו כל הזמן נמצאים בתוך מצב של מלחמה. זה יצר פה תרבות שלמה".

חיים גורי עם הנשיא ריבלין, בשנה שעברה
מארק ניימן / לע,מ
חיים גורי על חשבון הנפש שמלווה אותו בימים אלה - דלג

אחרי המלחמה עבר לגור בירושלם והחל ללמוד ספרות עברית, פילוסופיה ותרבות צרפת באוניברסיטה העברית. שנה אחרי המלחמה הופיע קובץ שיריו הראשון, "פרחי אש". גורי פרסם בחייו ספרי שירה ופרוזה, ועסק גם בתרגום מחזות, שירים וסיפורים. ב-1962 זכה בפרס סוקולוב, ב-1988 בפרס ישראל לשירה העברית וב-1994 בפרס ניומן.

בד בבד עם יצירתו הספרותית, עסק גורי גם בכתיבה עיתונאית. תחילה כתב ב"למרחב", שם סיקר את משפט אייכמן ב-1961 מהיום הראשון עד האחרון. רשימותיו מתקופה זו כונסו בספר "מול תא הזכוכית". "יצאתי שבור נפשית מהמשפט הזה", סיפר. אחר כך כתב ב"דבר" עד יציאתו לפנסיה בגיל 65. מאמרים פרי עטו פורסמו גם ב"הארץ".

ב-1972 הוזמן על ידי חברים בקיבוץ לוחמי הגטאות, ובראשם יצחק צוקרמן, ליצור סרט עבור המוזיאון בקיבוץ. יחד עם העורך ז'קו ארליך ובמאי התיאטרון דוד ברגמן, הוא יצר טרילוגיה תיעודית-היסטורית שהעבודה עליה נמשכה 13 שנים. הסרט הראשון, שראה אור ב-1974, נקרא "המכה ה-81" והיה מועמד לאוסקר.

גורי לחם גם במלחמת ששת הימים כמפקד פלוגה בקרב על ירושלים, ובמלחמת יום הכיפורים - כקצין בעוצבת השריון בסיני. את מלחמת ששת הימים הגדיר כ"מלחמה שאיחדה את הארץ ופילגה את העם". חודש אחרי המלחמה הוא היה אחד מחותמי גילוי הדעת של "התנועה למען ארץ ישראל השלמה", לצד נתן אלתרמן.

חיים גורי, ב-2007
אייל טואג
רינו צרור בראיון עם חיים גורי - דלג

אולם, עשרות השנים שחלפו מאז שינו את דעתו. "הכל השתנה והגיע היום למהלך של קנאות דתית והיאחזות בכל מקום. זה דבר שאני לא קולט. אני מאמין שחלק מהחותמים על העצומה ההיא לא היו חותמים על דבר כזה היום", אמר ל"ידיעות אחרונות" במלאת 50 שנה לששת הימים.

ב-1975, כשאנשי "גוש אמונים" פלשו לתחנת הרכבת הישנה בסבסטיה וסירבו להתפנות בהסכמה, גורי תיווך בינם ובין שר הביטחון שמעון פרס. בתום משא ומתן הותר ל-30 משפחות להתיישב במחנה צבאי סמוך, מחנה "קדום". כך נולדו ההתנחלויות אלון מורה וקדומים.

בספרו "אני מלחמת אזרחים", שיצא לאור ב-2004, הסביר כי נולד לחיות בין ניגודים ולפלס את דרכו בין קרעים. "גם אני, כשאר בני דורי, גדלתי בתרבות 'הנצורים והצודקים'. מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים היו בעניינו מלחמות מגן. דור קשוח ונחוש...שהאמין בצדקת המלחמות שנכפו עליו", כתב.

גורי, ב-2004
אלכס ליבק
כנגד כל הסיכויים - חיים גורי - דלג

"בששת הימים שבנו הביתה אל ארץ התנ"ך, שם פגשנו מחדש בעם השכן, בערבים תושבי האזורים האלה ובפליטי מלחמת העצמאות שנמלטו או גורשו לשם. מעודי לא אמרתי 'הכיבוש'. עם ישראל אינו כובש בארץ ישראל. אך גם אני עד לשלטוננו הנמשך בהם ומה הוא מעולל להם ולנו. איך הוא מגבש במרי את זהותם ואיך הוא משחית ומפורר את הישראלים.

"לא ידענו איך לחיות ביחד. המרנו נדיבות בגסות רוח וקשיחות הכרחית בטרטורים ובהשפלות. לא ידענו מה להציע להם. הדמוגרפיה הילכה אימים, פחדנו מהצירוף הזה שיפגע בזהותה של הארץ.

"ובינתיים הם היו בוני בתינו וגורפי ביבינו וקוטפי יבולינו. וגם הרוגמים והדוקרים, היורים והמפוצצים, השובתים והמפגינים והצועקים, הממלאים באלפיהם את בתי הסוהר ומחנות המעצר שלנו. צדקו כנראה אלה שראו מראש ש'יחד זה לא ילך', שהמציאות הפוליטית תגרום בהכרח לפיצוץ. תהליך ההתפכחות וההשלמה יהיה קשה וממושך".

גורי המשיך לכתוב עד גיל מאוחר ובשנותיו האחרונות הוטרד מאוד מדמותה ומפניה של המדינה והרבה לעסוק בהרהורים על עתידה. אחרי יום הולדתו ה-90 הוסיף במאמר שפרסם ב"הארץ": "כעת, בערוב יומי, אני מרבה להרהר בבעיית הזהות הלאומית שלנו בארץ ישראל, במדינת ישראל... ארצנו ממשיכה לדמם בכל המלחמות שפקדונו מאז, כהמשכה של תש"ח. האומה שסועה ומפולגת עד תום על עיקרי הסכסוך הממאיר בין עמי הארץ ובשאלה כיצד לשים לו קץ. בלא הסדר, בעתיד הנראה לעין לא יחסרו פה ההולכים והבוכים, צאצאי יצחק וישמעאל, שני האחים".

גורי גר בירושלים והיה נשוי מאז 1952 לעליזה (עליקה), אב לשלוש בנות וסב לנכדים. את ארכיונו מסר לספריה הלאומית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו