בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העליון: אפשר לגרש מבקשי מקלט, אך אין לכלוא יותר מחודשיים את מי שיסרב

הרכב מורחב של חמישה שופטים, בראשות הנשיאה נאור, קבע כי לא הוכח שאוגנדה ורואנדה אינן בטוחות למבקשי המקלט. השופטים הוסיפו שאם יושג הסכם המאפשר גירוש בכפייה למדינה אחרת, אפשר יהיה לכלוא את המסרבים לתקופות ממושכות יותר

79תגובות
מתקן חולות, אשתקד
אליהו הרשקוביץ

בית המשפט העליון אישר היום (שני) את מדיניות הגירוש של מבקשי מקלט מאפריקה לאוגנדה ולרואנדה, אך הגביל בזמן את כליאתם של המסרבים לעזוב. מדיניות הגירוש והכליאה, שנחשפה ב"הארץ" במארס 2015, לא יושמה עד כה בעקבות עתירות של ארגוני זכויות אדם נגדה. הארגונים ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע להתיר את המדיניות החדשה. העליון דן בערעור בהרכב של חמישה שופטים, בראשות נשיאת בית המשפט מרים נאור. יחד עמה ישבו בהרכב השופטים אליקים רובינשטיין, אסתר חיות, חנן מלצר ויורם דנציגר.

מבקשי המקלט המיועדים לגירוש הם אלה שמוחזקים במתקן חולות ושלא הגישו בקשת מקלט או שבקשתם נדחתה. פסק הדין עסק רק באחת המדינות שאליהן מתכוונת המדינה לגרש מבקשי מקלט, רואנדה, שעל שמה הוטל חיסיון. השופטים קבעו פה אחד כי לא הוכח שאותה מדינה אינה בטוחה, וכי היחס למבקשי המקלט בה מספק. עוד נקבע כי הפיקוח שמקיימת ישראל על הליך הגירוש משביע רצון. בהתבסס על הצהרת המדינה, שלפיה מבקשי המקלט עוזבים את ישראל מרצון, קבעו השופטים כי לא ניתן לכלוא מבקשי מקלט שאינם מוכנים לעזוב למשך יותר מחודשיים. הנשיאה נאור הציעה למדינה לנסות ולשכנע את המסרבים לעזוב, ולשקול להגביל את אזור מגוריהם כדי להקל את הנטל מעל תושבי ערים מסוימות. השופט מלצר הצטרף אליה וביקש "לבחון אפשרות לפיזור האוכלוסייה בה מדובר בכל רחבי ישראל".

עיקרי פסיקת העליון:
מותר לגרש מבקשי מקלט לאוגנדה ולרואנדה
אסור לכלוא את המסרבים לעזוב ליותר מ-60 יום
לא הוכח שהמדינה שאליה מבקשים לגרש לא בטוחה
הפיקוח של ישראל על הליך הגירוש משביע רצון
נאור, רובינשטיין וחיות הסתייגו מסודיות ההסכמים עם המדינות השלישיות
השופטים הציעו לשקול להגביל את אזור המגורים של מבקשי המקלט

לקריאת תקציר פסק הדין לחצו כאן

בפסק הדין, שלכל אורכו מכונים מבקשי המקלט "מסתננים", כתבה הנשיאה נאור שלשר הפנים יש סמכות להרחיק זרים מישראל למדינות מוצאם או למדינות שלישיות גם ללא הסכמתם. לדבריה, "הסכמתם של זרים להרחקה אינה נדרשת כדי שהרחקה תהא כדין וניתן להרחיקם גם בניגוד לרצונם". עם זאת, ציינה שבהקשר להסדר הנדון הודיעה המדינה שלא תגרש מבקשי מקלט למדינה השלישית בכפייה, ושעליה לעמוד בתנאי זה. מפסק הדין עולה שהעזיבה מרצון היא תנאי שהציבו אוגנדה ורואנדה בהסכם עם ישראל. נאור הבהירה שאם תשיג המדינה הסכם שמאפשר לה לגרש מבקשי מקלט בכפייה, לא תהיה מניעה לכליאה של המסרבים לעזוב לתקופה ממושכת יותר.

ציוץ ארדן - דלג
ציוץ ארדן - דלג

נאור ציינה שדעתה אינה נוחה מהעובדה שההסדרים עם המדיניות השלישיות חשאיים, אך קבעה שאין בכך כדי לפסול אותם. גם השופטים רובינשטיין וחיות הביעו הסתייגות מסודיות ההסכמים. המשנה היוצא לנשיאה כתב כי ראוי שההסכם יהיה גלוי, במיוחד משום שפרטיו ידועים, והוסיף כי הוא מקבל אותו "בחירוק שיניים". לפי נאור, העובדה שההסכם חשאי מחייבת את המדינה "ליתן למורחקים מידע מפורט, בשפה שהם מבינים, לגבי כל המחויבויות שהמדינה השלישית נטלה על עצמה בקשר אליהם", ואת בית המשפט לפקח בקפדנות על יישומו ולוודא שהמגורשים אכן זוכים להגנה במדינה השלישית. חיות הוסיפה בהקשר זה כי "בית המשפט מחויב לשמש פה ועיניים למורחקים". רובינשטיין הוסיף כי "האתוס של מדינת ישראל שנבנתה גם כארץ מקלט ליהודים נרדפים" והמסורת היהודית "מצווים עלינו לנהוג זהירות בהתייחסותנו להרחקת זרים ומסתננים, גם אם אין מנוס ממנה". בעקבות ההחלטה הפגינו בתל אביב כ-30 מתושבי דרום העיר.

בשנים האחרונות מפעילה המדינה לחץ רב על מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן לשוב לארצם או לעזוב למדינות אחרות באפריקה, אך אינה מגרשת אותם. אזרחי מדינות אלה זוכים להגנה קבוצתית בישראל. המדינה רוכשת כרטיסי טיסה למבקשים לעזוב ומעניקה להם 3,500 דולר, רק אם הם מצהירים שהם עוזבים נעשית מרצונם החופשי ושלא ישובו לישראל. במארס 2015 חשף "הארץ" כי רשות האוכלוסין וההגירה החליטה לשנות את המדיניות ולהתחיל לגרש לרואנדה ולאוגנדה אזרחים מאריתריאה וסודאן, גם ללא הסכמתם. על פי אותה החלטה, המסרבים לעזוב יכלאו ללא הגבלת זמן.

היועץ המשפטי לממשלה הקודם, יהודה וינשטיין, אישר להתחיל בגירוש מבקשי מקלט לאוגנדה ולרואנדה, בהתבסס על עמדת משרד החוץ כי לא נשקפת להם סכנה במדינות אלה. וינשטיין ביקש לוודא כי במדינות אלה אין מצב מלחמתי, לא נשקפת בהן סכנה לחייו או לחירותו של אזרח אריתריאה או סודאן השוהה בהן וכי הן מתחייבות לאפשר למגורשים חיים בכבוד ואפשרות להתפרנס. כמו כן, וינשטיין התנה את המהלך בכך שניתן להגיש במדינות אלה בקשת מקלט או ליהנות בהן מהגנה זמנית, ושבכל מקרה הרשויות המקומיות לא יגרשו את מבקשי המקלט למדינה אחרת שבה תישקף סכנה לחייהם או לחירותם. 

ארגוני זכויות אדם עתרו לבית המשפט זמן קצר לאחר חשיפת המדיניות החדשה ודרשו למנוע את הגירוש והכליאה. במאי 2015 קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי העתירה מוקדמת מדי, שכן המדינה טרם החלה ליישם מדיניות זו. ביוני הודיעה רשות האוכלוסין לכמה עשרות מבקשי מקלט שהוחזקו באותה עת במתקן חולות כי עליהם לעזוב תוך שבועיים לאוגנדה או לרואנדה, אחרת ייכלאו בסהרונים ללא הגבלת זמן. ביולי דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה להקפיא את הגירוש עד לבירור עתירה חדשה, אך העליון הפך את ההחלטה באוגוסט.

בנובמבר 2015 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את עתירת ארגוני זכויות האדם נגד כליאתם ללא הגבלת זמן של מבקשי מקלט שיסרבו לעזוב לרואנדה ולאוגנדה. עם זאת, בית המשפט המליץ למדינה לעכב את יישום מדינות הגירוש החדשה עד לבחינת מנגנון הפיקוח על גורלם של העוזבים. השופטת רחל ברקאי קבעה כי העותרים לא הוכיחו שבמדינות אלה תישקף סכנה לחירותם ולשלומם של מבקשי המקלט. עוד ציינה השופטת כי עדויות שהובאו בפניה על הפרת זכויותיהם של "עוזבים מרצון" לא הוכיחו כי הם נתונים להתעמרות או רדיפה במדינות אליהן נשלחו.

העותרים ערערו על ההחלטה לבית המשפט העליון וזה דן בסוגיה בהרכב מורחב של חמישה שופטים במארס 2016. המדינה סירבה לחשוף בפומבי את ההסכמים עם אוגנדה ורואנדה ואף לא נקבה בשמות שתי מדינות אלו. בערעור טענו ארגוני זכויות האדם כי לא ניתן לחייב מבקשי מקלט לצאת למדינות אחרות כל עוד ההסדרים עמן אינם גלויים והפיקוח על גורל העוזבים אינו מספק. לערעור צורפו עדויות לכך שהעוזבים למדינות אלו אינם יכולים לשהות בהן לאורך זמן ונותרים ללא מעמד חוקי. המדינה דחתה את הטענות והצהירה כי ההסדרים מבטיחים שלא תישקף סכנה לעוזבים.

תחקיר "הארץ" שפורסם באפריל 2014 גילה כי מעמדם של מבקשי מקלט העוזבים מישראל לרואנדה ולאוגנדה אינו מוסדר וזכויות בסיסיות אינן מוענקות להם. עדויות דומות המשיכו להתקבל גם לאחר מכן. דו"ח של ארגוני זכויות אדם שפורסם ב"הארץ" לאחר מכן חיזק את ממצאי התחקיר וחשף כשלים חמורים בהליך ה"עזיבה מרצון". בדו"ח נכתב כי העוזבים "נטולי מעמד חוקי וזכויות, ועל כן אין ביכולתם להתקיים ולשרוד באותן מדינות. לפיכך, גם אלה מהם שאינם נעצרים או מגורשים, עוזבים את המדינות ויוצאים למסע פליטות מחודש".

לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, נכון להיום שוהים בישראל כ-38 אלף מבקשי מקלט מאפריקה: כ-27,500 אריתראים, כ-7,900 סודאנים וכ-2,600 ממדינות אחרות באפריקה. הכניסה לישראל פסקה לחלוטין ובשנה החולפת נתפס אדם אחד בלבד חוצה את גדר הגבול ממצרים לישראל. במחצית הראשונה של השנה עזבו את ישראל כ-2,100 מבקשי מקלט. בשנתיים האחרונות מתחזקת מגמת העזיבה למדינות מערביות ובעיקר לקנדה, בעוד היציאה לאוגנדה ולרואנדה יורדת והופכת שולית יחסית. ירידה נרשמה גם במספר החוזרים למדינות מוצאם, אריתריאה וסודאן. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו