"לא כל כך נוח": ארכיון המדינה צנזר מסמך "סודי ביותר" מ-1967 וחזר בו

באחרונה העלה הארכיון גרסה לא מצונזרת של דיון על חדירות הסורים לישראל, חצי שנה לאחר שפורסם מלא בשורות מחוקות. חשיפת המסמך מספקת הצצה נדירה אל אחורי הקלעים של הצנזורה

עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לוי אשכול ועזר ויצמן בירושלים, ב-1967
לוי אשכול ועזר ויצמן בירושלים, ב-1967צילום: FRITZ COHEN / לע"מ

ב–3 בינואר 1967 התכנסה ועדת השרים לענייני ביטחון לישיבה שתוכנה הוגדר "סודי ביותר". על הפרק היה דיון בחדירות של סורים לשטח ישראל בגבול הצפון. עד לאחרונה, מי שעיין בפרוטוקול הישיבה, שלפני כחצי שנה הועלה לאתר ארכיון המדינה, התקשה להבין במה בדיוק דנו שם — שורות שורות, לעתים פסקאות שלמות, הושחרו. 
כך, למשל, לא ניתן היה לקרוא את שאמר ראש אגף המבצעים אז, עזר ויצמן, לאחר שעדכן את השרים בכך ש"ישנן בעיות עם הסורים". גם דברים שאמר שר החוץ אבא אבן צונזרו.

אבל באחרונה, ללא הודעה מיוחדת, העלה ארכיון המדינה לאתר שלו גרסה חדשה, בלתי מצונזרת של אותו פרוטוקול. עיון בטקסט מספק חוויה מתסכלת למי שציפה למצוא שם סודות מדינה או מידע ביטחוני רגיש. מתברר כי ויצמן עדכן את השרים בכך שצה"ל ירה לעבר חקלאים ורועי צאן סורים, שנכנסו לשטחים "שעליהם יש ויכוחים", כדבריו. לאחר שהופסק הנוהל הזה, כך עדכן ויצמן, התגברו החדירות מסוריה לישראל.

המסמך המצונזר מארכיון המדינה (מימין) והמסמך ללא הצנזורצילום: ארכיון המדינה


שאלות קשות

השוואה בין המסמך המצונזר לגרסה הפתוחה שלו מעלה כמה שאלות קשות, ובראשן — מדוע מלכתחילה היה צורך לצנזר אותו אחרי 50 שנה? והאם אצבעו של ארכיון המדינה קלה מדי על הדק הצנזורה?

ליאור יבנה, מנכ"ל מכון "עקבות", שחוקר חומרי ארכיון הקשורים לסכסוך הישראלי־פלסטיני, סבור שהתשובה חיובית. "הקושי הגדול נובע מכך שבארכיון המדינה אין נוהל רשמי, מחייב ומסודר לחשיפת החומרים", אמר השבוע ל"הארץ". לדבריו, בהיעדר פיקוח חיצוני על שיקול הדעת של מי שמצנזר את המסמכים האלה, ובהינתן שאין הוא מחויב לנמק את החלטותיו, "קשה לעקוב אחרי החוקיות של ההשחרות של הטקסטים ולא ברור מה מנחה את מי שעוסק בכך".

מנחם בגין, עזר ויצמן ודוד בן גוריון בירושלים, ב-1967צילום: BRUNER ILAN / לע"מ

מסמכי ארכיון המדינה עוברים באופן שוטף צנזורה כפולה. ראשית, של מומחים, שיושבים בארכיון עצמו. לאחר מכן, במקרים מסוימים, גם הצנזורה הצבאית עוברת על החומר. הקריטריונים למחיקת מידע מתוך מסמכי הארכיון כוללים פגיעה בביטחון המדינה, נזק ליחסי החוץ של ישראל ושמירה על צנעת הפרט. בעבר הם כללו גם סעיף שנוי במחלוקת של פגיעה בתדמית המדינה. 

ואולם עיון בגרסה החדשה של הפרוטוקול מ–3 בינואר 1967 לא מגלה מידע שעלול היה לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בצנעת הפרט של מישהו. כך, לדוגמה, צונזרה ממנו פסקה שלמה שבה ויצמן מספר שצה"ל עתיד להכניס שישה טנקים לשטח מסוים בגבול הצפון, כדי למנוע חדירת סורים דרכו. אין ספק שבזמן אמת החומר הזה אכן היה רגיש, אך ניתן רק לתהות מדוע חצי מאה לאחר מכן היה בארכיון המדינה מי שחשב שצריך להסתיר אותו מהציבור.

המסמך המצונזר (מימין), וללא הצנזורצילום: ארכיון המדינה
המסמך המצונזר (מימין), וללא הצנזורצילום: ארכיון המדינה

תהייה אחרת היא מה גרם לארכיון לחשוף פתאום את הקטעים שצונזרו רק לפני כמה חודשים. "מישהו שרצה לדעת מה הושחר ערער על ההשחרות ופנה לגנז המדינה", הסביר השבוע ל"הארץ" גלעד לבנה, הממונה על תחום החשיפה בארכיון המדינה. "עשינו בדיקה חוזרת של המסמך והחלטנו שמי שבדק אותו בפעם הראשונה החמיר יותר מדי וכי אפשר לשחרר אותו".

את שמותיהם של "מי שבדק את המסמך" בפעם הראשונה לא חושפים בארכיון המדינה, אך מדובר בשני אנשים מנוסים. אחד מהם כיהן בעבר כמשנה למזכיר הממשלה והשני הוא משפטן. לדברי לבנה, בעקבות הפנייה לבדיקה החוזרת של החומר המצונזר, ישב הרכב מורחב של עובדי ארכיון המדינה ועבר פעם נוספת על החומר. "הגענו למסקנה ששיקול הדעת שלהם היה מוטעה ולא נכון או קצת מוגזם, וכי הם החמירו מדי", הוא אומר ומוסיף כי הוא רואה בעצם התהליך דבר חיובי: "ארכיון המדינה גמיש ומוכן לשקול מחדש את החלטותיו ולתקן את הטעויות שלו. כשעוסקים בבדיקה של אלפי עמודים, כמו יותר מ–50 פרוטוקולים של ישיבות הממשלה מ–1967, שנפתחו לאחרונה לציבור בתוך זמן קצר, קורות גם טעויות".

במובן מסוים נתון ארכיון המדינה בין הפטיש לסדן. "אנחנו צריכים למצוא את שביל הזהב", אומר לבנה, ומספר כי לעתים הוא מקבל פניות הפוכות, למשל ממערכת הביטחון, שתוהה מדוע מסמכים מסוימים נפתחו לציבור ולא נותרו מצונזרים. "זה לא מדע מדויק וזו לא מתמטיקה", הוא מוסיף. "אני צריך למצוא את האיזון בין זכות הציבור לדעת ולחקור את העבר וההיסטוריה לבין הגנה על ביטחון המדינה והאינטרסים שלה".
בארכיון המדינה טוענים כי המקרה של הפרוטוקול מ–3 בינואר 1967, שצונזר ונפתח מחדש בעקבות ערעור, הוא חריג. "עקרונית, זה די נדיר", אומר לבנה, אך מוסיף: "היום, בעידן של הפתיחות והשקיפות, אנשים יותר מודעים ולכן אנחנו מצפים שגם יהיו יותר ערעורים מהסוג הזה".

ואולם מבדיקת "הארץ" עולה כי צנזורה מיותרת, לא רלוונטית ואף מגוחכת, אינה תופעה כה חריגה בארכיון המדינה. כפי שנחשף כאן בחודש מאי האחרון, קטעים שלמים שצונזרו במסמכים שפרסם ארכיון המדינה במלאת 50 למלחמת ששת הימים פורסמו בעבר בספרים, במאמרים ובכתבות — הנגישים לציבור הרחב. באחד המקרים אף צנזר ארכיון המדינה קטעים שלמים ממסמך החשוף במלואו באתר של ארכיון צה"ל. לצד זאת, במכון עקבות מתעדים מקרים שצונזרו קטעים ממסמכי ארכיון המדינה בשל החשש מחשיפת פגיעה בזכויות אדם בידי המדינה או צה"ל — שיקול שאף הוא לא אמור לעמוד לנגד עיניו של המצנזר.


מבוכת המדינה

עיון באחת הפסקאות שצונזרו מהפרוטוקול מינואר 1967 מעלה חשד, כי גם ברקע להחלטה לצנזר אותה עמד שיקול תמוה — הרצון למנוע מבוכה מהמדינה. מהפרוטוקול נמחקו דבריו של שר החוץ אבן, שהסביר מדוע לישראל "לא כל כך נוח", כדבריו, להזמין את משקיפי האו"ם לגבול הצפון. "המעשה הראשוני של הערבים הוא חדירה ועיבוד השטח והנושא הראשון שלנו הוא פתיחה באש", אמר. בארכיון המדינה, כאמור, היה מי שחשב שהציבור לא רשאי לקרוא את השורות האלה גם אחרי 50 שנה, אך כעת, אחרי בחינה מחודשת, הוא פתוח לכל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ