בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זו לא עוד מסיבה, זו הפגנת כוח של קהילה שלא מוכנה עוד להסתפק בפירורים

בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון אסור להומואים להתחתן, משרד הפנים מתעמר בלסביות והקללה הנפוצה ביותר בווילה המצוחצחת הזו בג'ונגל היא עדיין "הומו". אז לא, זו לא "מחאת תפנוקים", והלוואי שהמחאה הזו תהיה חוד החנית של הציבור הליברלי בארץ

64תגובות
מפגינות נגד אפליית להט"ב בבאר שבע, היום
אילן אסייג

לכאורה הכל טוב פה. הנה נותנים לנו לצעוד ולרקוד בתל אביב בתחתונים ואסי עזר בפריים טיים בטלוויזיה, אז על מה יש להתלונן. ובכלל, אנחנו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", אז תגידו תודה. אבל כל זה כמובן רק לכאורה. כי להתחתן פה עם בן זוגי אסור לי, וחוק האימוץ מפלה בין זוג הטרוסקסואלי לזוג הומואים, ומשרד הפנים מתעמר בלסביות הנדרשות "להוכיח" את אמהותן ואף מתכחש לתעודות לידה שהעניק לילדיהן, והטרנסים והטרנסיות סובלות מאלימות ומאפליה, ובל נשכח שהקללה הנפוצה ביותר בווילה המצוחצחת הזו של המזרח התיכון היא עדיין הומו. 

והרי רוב הציבור בישראל תומך בזכויות הקהילה הלהט"בית. סקר של וואלה שהתפרסם אתמול מצביע על כך ש-57% מהציבור תומך בתיקון לחוק הפונדקאות המפלה גברים הומואים. הממשלה, שנתונה ללחצים של יהדות התורה והבית היהודי, נמצאת שנות אור מאחורי הציבור בישראל בכל הנוגע לזכויותינו. וידוע כי ההישגים העצומים של הקהילה הגאה בעשורים האחרונים הם תוצאה של מאבק עיקש ומתמיד — ולא בבית המחוקקים, אלא בבג"ץ. וגם ראינו בשבוע שעבר את הסחף של החברות והארגונים השונים, שנעמדו על רגליהם האחוריות נגד הפגיעה בערך השוויון (ביבי, חברת אפל העולמית לא מפחידה אותך יותר מליצמן?). 

ויש האומרים לנו מהצד על מה למחות ועל מה לא. כי חוק הלאום הוא סוגיה חשובה עוד יותר, ורצועת עזה בוערת — ולהם נאמר שטוב שהציבור הלהט"בי יוצא לרחובות למחות בכלל. והלוואי שהמחאה הזו תהיה חוד החנית של הציבור הליברלי בארץ, שנותר אדיש ומנומנם לרוב, אך מאס מזמן בשליטה של המפלגות הדתיות הקטנות בכל תחומי חייה של החברה הישראלית. 

אתמול בלילה לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות. בבוקר, במקום אל מערכת החדשות, רכבתי על האופניים למאהל המחאה ברוטשילד. בדרך פגשתי חבר והוא נתן לי דגלון גאווה לקשט בו את האופניים. אף פעם לא התקשטתי בדגל גאווה, אף שכבר יצאתי מהארון בתחילת שנות ה-20 לחיי. בבוקר היתה זו באמת גאווה. איזה כוח אדיר ומרומם יש לקהילה שמשלבת ידיים ויוצאת לרחוב ביחד.

מפגינות ליד כרמיאל, היום
גיל אליהו

אחרי 20 שנה, מצעד הגאווה בתל אביב כבר היה לריטואל קבוע. התיירים באים, העיר מתקשטת בדגלים. אך הפעם זה שונה — זו לא עוד מסיבה שאדיה מתפוגגים במהירות, זו הפגנת כוח של הקהילה הגאה בישראל, שלא מוכנה עוד להסתפק בפירורי הסטטוס־קוו המוזר שנוצר כאן. הקהילה יצאה למאבק על דמותה של הארץ הזו, וכולי תקווה שהמחאה לא תעצור עד שנגיע לשוויון.

אז לא, גדעון לוי, זוהי לא "מחאת תפנוקים". להיקרא אמא בתעודת הזהות, להתחתן על מדרגות העירייה ולא לחשוש לחייך — אלו לא דרישות פריבילגיות, אלו דרישות בסיסיות של אדם שחי במדינה חילונית מערבית. המחאה הלהט"בית היא מחאה אמיתית של בני אדם שנמאס להם שהמדינה מתייחסת אליהם כאל אזרחים סוג ב'.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו