בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראוי לדון בנחיצות המסע לפולין ובאופיו גם ללא חשיפת ישבנים במיידנק

תלמידים סוררים במסעות מהווים אחוזים זניחים, בעוד המדגם המייצג הוא הטיולים הרבים שלא מגיעים לכותרות. טוב עשה משרד החינוך שהחזיר את התלמידים, בצל החשש מהורים לוחצים ומצורך כלכלי למלא אוטובוסים

57תגובות
מבקרים באנדרטה במחנה ההשמדה מיידנק, באפריל
Judy Maltz

40 אלף בני נוער יוצאים מדי שנה מישראל למסע לפולין. על רובם ככולם איש אינו מדווח ואיש אינו שומע מסיבה פשוטה — מסע מוצלח שמסתיים כסדרו אינו מעניין את עמודי החדשות. אפילו כשמדובר בקבוצה של תלמידים מרהט, שחזרו מפולין עמוסים ברשמים ובתובנות. מבחינה זו, שני התלמידים שבחרו ביום שישי לחשוף את ישבניהם דווקא באתר הזיכרון במחנה ההשמדה מיידנק הם היוצא מן הכלל, שאינו מעיד על הכלל.

אירועים חריגים במסעות כאלה תמיד יהיו, ובלי קשר לכך שהם מתקיימים במסע לפולין — התלמידים שמשתתפים במסעות האלה הם מדגם מייצג של החברה הישראלית. אותה חברה, שרחוקה מלהיות חברה של מלאכים. אותה חברה, שאחדים מבניה רבים על שוקולד בטיסה או הולכים מכות במלון ברומניה. לא פולין היא שמעוררת את יצר הרע באותם אנשים. לא הביקור במחנות הוא שמוציא מהם בהכרח את הצד השלילי. מבחינה זו, את הישבן החשוף ממיידנק אפשר היה למצוא גם במסיבה בסנטוריני, בנסיבות אחרות. נכון שבמקרים קיצוניים הטראומה שבמפגש עם הזוועות שבאתרי מחנות ההשמדה עלולה להוביל להתנהגות קיצונית — אך גם כאן מדובר במספרים זניחים ולא בתופעה גורפת.

עם זאת, יש לזכור כי במסעות לפולין משתתפים בני נוער בגיל שבו ההורמונים משתוללים ואת הראש ממלאים כל מיני ג'וקים — כר פורה להתנהגות חריגה ובעייתית. חלק מהתלמידים יוצאים למסע הזה לא רק בשביל ללמוד שיעור לחיים, אלא בעיקר בשביל הכיף, החברים והחוויה שבטיסה מסובסדת לחו"ל. אין פסול בדבר כשלעצמו, אם יודעים להציב בפניהם גבולות — לפני המסע ובמהלכו. למרבה הצער, אחדים מהם מנצלים את המסע לפולין כדי ללכת לנשים בזנות, לעשן סמים או לפקוד בתי קזינו. מתוך 40 אלף תלמידים בשנה, תמיד יהיו החריגים האלה.

השאלה הנשאלת היא איך אפשר לצמצם את התופעות הללו עוד בשלב ההכנה למסע, ולאפשר לצוות החינוכי לאתר מראש "תלמידים בעייתיים" ולמנוע את השתתפותם בו. כאן נכנס לתמונה המכשול העיקרי שעומד בפני בתי הספר: הצורך לרצות את את הורי התלמידים, שלוחצים על המורים והמנהלים תחת הטיעון "באיזו זכות הילד שלי לא ייצא למסע?" ומשרד החינוך, שלוחץ עליהם למלא אוטובוסים מטעמים כלכליים, בהתאם לתנאי המכרז של היציאה למסעות האלה.

לו ניתן היה לנפות מראש את התלמידים בעלי הפוטנציאל להפריע להצלחתו של המסע — מבלי להתחשב בגורמים חיצוניים — היה אפשר לצמצם עד למינימום את מספר התקריות החריגות האלה. בהקשר הזה מגיעה דווקא מלה טובה למשרד החינוך: טוב עשה שהורה על החזרתם המיידית של התלמידים הבעייתיים לישראל. לא בכל מקרה נוהגים כך. לעתים מצליחים מנהלי בית הספר למנוע את החזרתם הביתה, מחשש לקבלת כותרת שלילית בעיתון.

את הקריאות לבטל את המסעות לפולין אין צורך להשמיע על רקע תקרית חריגה זו או אחרת. את הדיון בנחיצות המסע, בערכים שנלמדים בו ובבעייתיות הפוטנציאליות שיש בהם — אפשר וצריך לקיים ללא קשר להתנהגות החריגה שנחשפה כעת ושתמשיך להתפרסם מדי כמה חודשים. ייתכן שעדיף היה לדחות את המסעות האלה לתקופת הצבא או האוניברסיטה. על כך בהחלט יש מקום לדון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו