בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאוניברסיטת מינסק ל"דירה דיסקרטית": כך הובאו סטודנטיות מבלרוס לתעשיית הזנות בבת ים

הן למדו לתואר ראשון, עברו בחינות, ואז באו לישראל כדי לעסוק בזנות. הן נכנסו לארץ באשרות תייר כמעט ללא תשאול, והובלו מיד לדירות בבת ים. המפעילים שלהן נעצרו, אך במשטרה מודים שחיסול רשת אחת הוא טיפה בים

49תגובות
בן גוריון בת ים, לפני חודש
תומר אפלבאום

בדירה מעל מעל חנות פיצוחים, מכבסה ומכולת שכונתית בבת ים, פעלה במשך כמה חודשים אחת מהרשתות הרווחיות בישראל של סחר בנשים, באין מפריע ותחת אפה של המשטרה. הנשים הובאו כולן מבלארוס כדי לעסוק כאן בזנות, כמעט כולן סטודנטיות באוניברסיטת מינסק.

בכתב אישום שהוגש לפני כמה שבועות נגד אנשי הרשת, הם הואשמו בעבירה של הבאת אדם לישראל לצורך עיסוק בזנות. בבלארוס עצרה המשטרה המקומית את ראש הארגון, ובישראל עצרו את השלושה שסרסרו בנשים, ואת משכיר הדירות.

עצרת זיכרון לקורבנות הזנות, לפני חודשיים
תומר אפלבאום

אם פעם הוברחו הנשים במשאיות דרך הגבול המצרי, לעתים אחרי התעללות קשה, היום הן מגיעות לישראל דרך שער הכניסה הראשי - נמל התעופה בן גוריון. לכל הנשים היו סיפורי כיסוי די פשוטים, איש לא הביא אותן באזיקים לישראל, אך חרף זאת, במשטרה ובמערכת אכיפת החוק רואים זאת כסחר בבני אדם לכל דבר. "אף אשה לא חלמה להיות בזנות", אומרים גורמים במשטרה, "גם אם מדובר בסטודנטיות או בנשים משכילות, כולן מרקע קשה, לכולן יש אח חולה או אמא שזקוקה להשתלה. כולן במצב כלכלי נואש ואת כולן מנצלים. גם אם היא לכאורה מסכימה, ועל הנייר היא אשה חזקה, מסכת ההשפלה שהיא עוברת ו'שוק הבשר' שנוצר מחייבים התערבות".

במשרדי הממשלה מעריכים כי תעשיית המין מגלגלת 1.3 מיליארד שקלים בשנה. הנתח של מה שמכונה "דירות דיסקרטיות" מתוך זה הוא כ–17%, כלומר, כ–220 מיליון שקלים בשנה. בעוד שבזנות הרחוב רוב הנשים הן ילידות הארץ, בדירות הדיסקרטיות כמחציתן באו מחבר המדינות והשכלתן גבוהה מזו של הישראליות: 12.5 שנות לימוד בממוצע, לעומת כעשר שנות לימוד בממוצע של הישראליות שבזנות רחוב.

א', בת 21, אחת העדות בתיק "שמים פתוחים", אמרה בחקירתה במשטרה: "סיימתי שנה שלישית באוניברסיטה וחברה אמרה לי שצריך לנסוע לישראל כדי לעסוק בזנות כי אפשר לעשות בזה כסף טוב". ו'היתה בעיצומה של תקופת מבחנים, וי' סיימה תואר ראשון אך עסקה בבלארוס בעיצוב שיער.

יחסים דיפלומטיים

בשנות ה–2000 המוקדמות דורגה ישראל בדרגה 2 של משרד החוץ האמריקאי, של מדינות שמתנהל בהן סחר בבני אדם. בדרגה הזאת נמצאות מדינות שפועלות למיגור הסחר בבני אדם, אבל לא במלוא הקיטור. בדרגה 3 נמצאות המדינות שלא עושות דבר כדי להיאבק בסחר, והן צפויות לסנקציות כלכליות. מאז 2012 נמצאת ישראל בדרגה 1, של המדינות שפועלות ככל יכולתן כדי להיאבק בסחר.

הנאשמים בתיק ניצלו את המצב הכלכלי הקשה בבלארוס מצד אחד, ואת היעדר הצורך באשרת כניסה לישראל מצד שני. ב–2015 ביטלה ישראל את הצורך באשרה כחלק מהיחסים הדיפלומטיים בין המדינות, מה שמקל על תנועת תיירים, וגם על הסחר בבני אדם. כך נכנסו לישראל אלפי נשים.

"חברה שעוסקת בזנות בישראל אמרה לי שבישראל יפה", סיפרה י' בחקירתה. "היא גרה ליד הים והיא אמרה שאפשר להרוויח כסף טוב ושכאן לא מפחיד". היא אמרה שלא היתה בזנות קודם לכן, והחוקרים תהו למה אשה בעלת תואר ומקצוע באה לישראל לשם כך. "החיים בבלארוס קשים", היא אמרה. "הכסף לא מספיק לכלום. אני משתכרת 500 דולר אבל עוזרת להורים שלי".

השיטה היתה פשוטה: ישראלי שעזב לבלארוס, יוסף אבן חן (שעצור שם), איתר את הנשים באמצעות האינטרנט והציע להן לעבוד בזנות בישראל תמורת 800 שקלים ללקוח. עם בואן התברר להן שהסכום הוא 500 שקלים והן ייאלצו להתחלק בו עם הסרסור.

לפני שהגיעו לארץ הן תודרכו לומר בנתב"ג שבאו לפגוש חבר שהכירו ברשת. משדה התעופה לקחו אותן הסרסורים לדירות בבת ים, הן צולמו בעירום חלקי, תמונותיהן הועלו לרשת ועוד באותו היום החלו לקבל לקוחות באמצעות מוקדנית שהיתה אחראית על התיאום. לעתים היה מדובר ב–12 לקוחות ביום. שלא כבעבר, הדרכונים לא נלקחו מהנשים, אך הן חששו להימלט. "ידעתי שמדובר במאפיה", אמרה אחת מהן לחוקרים.

ו' היתה העדה המרכזית. היא הגיעה לישראל, פגשה את הסרסור אלכסנדר (מישה) קליימן, בן 39, ונלקחה לדירה ברחוב בן גוריון בבת ים. לחוקרים היא סיפרה שהוא "נעל את הדלת, ונתן מן פקודה כזאת במבט, 'תתפשטי'. אני לא אמרתי כלום והתפשטתי. עשינו סקס כי הבנתי שאין לי ברירה. אני במדינה זרה, אין לי אף אחד כאן, אצלו ביד הכרטיס טיסה שלי והמבט שלו לא השאיר לי ברירה. למחרת התחלתי לעבוד. נתנו לי סים ובחורה בשם סשה היתה שולחת לי לקוחות, בין שלושה ל–12 לקוחות ביום".

בחלוף שבועיים, היא סיפרה, נשלח אליה לקוח מסומם שהיכה אותה. היא התקשרה לקליימן והוא שלח אדם המכונה "פסיכי", שהיכה את הלקוח. אף לא אחת מהן לא דיווחה על אלימות מצד הסרסורים. לפי התיאור של ו' נראה כי די היה באיום: "אמרתי למישה שאני רוצה לעזוב הביתה אבל הוא אמר שאני לא עוזבת לשום מקום ושהמקרה שלי זה אחד למיליון ואף אחד לא יפגע בי. אמרו לי לספר לבנות אחרות בבלארוס שהכל כאן טוב, ושאם לא - תהיה לנו שיחה לא טובה".

ו' שילמה גם על הדירה, 175 שקל ליום. שאר ההכנסות התחלקו בינה לבין קליימן. היא היתה שולחת לו הודעה בכל פעם, כמה זמן שהה הלקוח וכמה שילם. בסך הכל היו יותר מ-250 גברים בתוך פחות מחודשיים.

א' אמרה בחקירתה כי סיפרה להוריה שהיא נוסעת לישראל לטייל: "אמרתי להם שאני נוסעת לים המלח ולירושלים כי חם ויפה פה". כשנחתה בנתב"ג, סיפרה לחוקרים, אסף אותה קליימן לדירה ברחוב בלפור בבת ים. עוד בדרך נקבע התעריף: 500 שקלים לשעה, 400 לארבעים דקות. בתוך שבוע וחצי הרוויחה יותר מ–25 אלף שקלים ולעתים קיבלה שמונה לקוחות ביום. אחרי עשרה ימים היא נשברה וביקשה לחזור. לדבריה, קליימן התרגז. "אמרתי לו שיש לימודים ואני רוצה לחזור. הייתי בדיכאון נורא. ישבתי ובכיתי כל היום... הבנתי שיש להם מלחמה על אזורי השפעה ושיכולים להרוג את מישה".

לדברי עו"ד ניצן כהנא, מנהלת שותפה במטה המאבק בסחר בנשים ובזנות, אמנם אין חטיפות לסיני כמו בעבר, "אבל זוהי האבולוציה של הסחר בנשים: הן יודעות שהן באות לתעשיית המין, אבל מפחידים אותן מהרשויות, מאיימים עליהן, הם עוברות ניצול מיני על ידי המעסיקים ולמעשה הן עוברות תופת איומה בישראל. הדרכון אולי בידיהן אך הן לא מעזות לברוח כי מאיימים ומפחידים אותן".

אלפי נשים

הנשים כולן סיפרו בחקירה כי כבר ביום בואן אולצו לקיים יחסי מין עם קליימן, "זה היה מבחן הקבלה", הן אמרו בחקירה. מ', בת 24, סיפרה שהיא נחתה בישראל בחודש יולי, עם כרטיס ששולם עבורה, וכי "בשדה לא שאלו אותי יותר מדי שאלות". היא סיפרה לחוקרים שקליימן אסף אותה בנתב"ג, הביא אותה לדירה בבת ים והורה לה להתפשט. "הוא אמר לי שאני קצת שמנה ולכן נתחיל ממחיר של 400–500 שקלים ואם לא יילך, נוריד את המחיר", היא סיפרה. ". לאחר מכן הוא הוריד את המכנסיים וביקש ממני לבצע בו מין אוראלי".

מהעדויות עולה כי המשטרה ניסתה לייחס לקליימן לא רק סרסרות, אלא גם עבירת מין בכוח. לשאלה מדוע הסכימה, ענתה מ': "נו מה אני אגיד לך, זה מנהל שלי, הוא אומר לי מה לעשות ואני חשבתי שאני חייבת. לא יכולתי לסרב כי לא רציתי לבדוק את התגובה שלו. לא רציתי, אבל הוא לא הכריח אותי. הגענו, הבנות, למסקנה שזה כמו בדיקת היכולת שלנו. אני עשיתי את זה רק כדי שיעזוב אותי כבר וזהו".

ההתכתבויות בין קליימן לנשים קצרות: "400", "15 דקות", "הלך". כך לעתים 12 פעמים ביממה. בישראל מאות דירות כאלה, מתחת לאפה של המשטרה. גם במקרה הזה וחרף ההישג המשטרתי, המבצע כולו התאפשר בזכות מידע שהגיע מהמשטרה בבלארוס. אחת הנשים שניסו לגייס פנתה למשטרה המקומית במינסק, שהפעילה אותה.

כך נעצר המגייס, אבן חן, ועם בואה של האשה לארץ, עצרה משטרת ישראל את אנשי הרשת כאן. הסעיף המרכזי בכתב האישום הוא הבאת אשה לישראל לצורך עיסוק בזנות - עבירה שאמנם אינה נחשבת לסחר בבני אדם, אך העונש המרבי בגינה הוא עשר שנים בכלא.

עורך הדין אורי בן נתן, שייצג את אחד החשודים בתיק אמר כי מדובר בנשים שהגיעו לארץ מרצונן החופשי ומבלי שאיש כפה זאת עליהן. הן נכנסו לישראל כתיירות ועסקו במה שעסקו מרצונן החופשי. לדבריו, "במצב דברים שכזה, הרי שלא נעברה עבירה וככל שבית המשפט ייחשף לחומר הראיות ויקבע שכך הם פני הדברים, קרוב לוודאי שהנאשמים ישוחררו מן המעצר".

עו"ד מנחם רובינשטיין המייצג את הנאשם המרכזי קליימן, כי "ללקוח שלי מיוחסים שלושה סעיפי אישום שהחמור ביניהם הוא השידול להגיע מחו"ל לישראל. יש ראיות הפוכות שבאות לידי ביטוי בעדויות של המתלוננות, המזימות חלק ניכר ממה שנאמר בכתב האישום והמוכיחות כי לא היה שום אלמנט במעשיו של מרשי שנועד לגרום למי מהמתלוננות להגיע לישראל.

"בסופו של דבר, מדובר בחמש מתלוננות, שאחת מהן שיתפה פעולה עם המשטרה, שלוש חזרו לבלארוס ומי שנותרה בישראל כלל אינה מתייחסת למרשי. בדיעבד מסתבר שמה שכונה תיק דגל של המשטרה והפרקליטות, צפוי להתברר כאירוע מינורי".

לאף גורם בישראל אין מושג כמה נשים מחבר המדינות ומזרח אירופה נכנסות לישראל כתיירות במטרה לעסוק בזנות - הערכה היא, כי מדובר באלפי נשים מדי שנה. לדברי עו"ד כהנא, "כבר שמענו סיפורים על מטוסים שלמים שכולן מגיעות לעסוק בזנות". לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, שנחשפו ב"הארץ", מתחילת 2018 סורבה כניסתן של 288 נשים ממדינות מזרח אירופה לישראל, לאחר שנחשדו כי בכוונתן לעסוק בזנות - עלייה של 87% לעומת השנה הקודמת.

הנשים שהובאו על ידי רשת הסחר של בת ים, הורשו להיכנס לאחר תשאול קצר או בלי תשאול כלל. גם במשטרה יודעים שהמעצרים של הרשת הזאת הם טיפה בים. גם שם מודים שאין במערכת אכיפת החוק יומרה למגר את הזנות, אך מציינים את הפעולות האחרונות למעצר רשתות להבאת נשים לעיסוק בזנות לצד האיסור על ריקודי לאפ־דאנס במועדונים, כחלק מהמאבק בה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו