בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נציג הנציבות לפליטים: "אם לא נפעל, נאכזב את הדור של סילבנה"

בראיון ראשון מאז כניסתו לתפקיד, מביע דמטאו דסאלנייה דאגה רבה למצב מבקשי המקלט בישראל ומטיל ספק בשאלת הרצון החופשי המעורב בהליך העזיבה מרצון של רשות האוכלוסין

15תגובות
דסאלנייה במשרדי הנציבות בתל אביב. "לתאר פליטים כמו שפוליטיקאים מסוימים תיארו זו התקפה על זכויות אדם"
אילן אסייג

דמטאו דסאלנייה עקב השבוע בדאגה אחר סיפורה של הילדה סילבנה צגאיי, שנרצחה בדרום תל אביב. חודשים ספורים בלבד עברו מאז נכנס לתפקיד הנציג מטעם הנציב העליון לפליטים של האו"ם (UNHC) בישראל וגויס לשיפור מצבם של מבקשי המקלט. סיפורה של הילדה בת ה–12, הוא אומר, רק מדגיש את דחיפות הצורך בשינוי היחס בישראל כלפיהם.

"בני משפחתה של סילבנה ומבקשי המקלט האחרים לא מבקשים מאתנו רחמים. הם מבקשים שנראה בהם בני אדם, בעלי זכויות, כבוד ויכולת", אמר השבוע דסאלנייה ל"הארץ". "הם לא אנשים חסרי אונים, להפך, יש להם נחישות חזקה ויכולת הישרדות והתמודדות. הם מסוגלים לפרנס את עצמם בעבודה קשה וכל אחד מהם יכול לתרום תרומה חיובית לחברה המארחת. אם לא נפעל עכשיו יחד כדי למצוא פתרונות עבורם — פתרונות המבוססים על זכויות, חמלה ואנושיות — אכזבנו את בני הדור של סילבנה".

בראיון ראשון מאז נכנס לתפקידו, מביע דסאלנייה דאגה רבה למצב מבקשי המקלט בישראל. הוא מגלה שישראל היא המדינה המערבית היחידה שהנציבות הציעה לה יישוב מחדש של אלפי פליטים במדינות מערביות ("מתוך דאגה לגורל הפליטים"), מספר שהיה קשה למצוא מדינות שיסכימו לקלוט מבקשי מקלט מישראל ("קשה להצדיק את זה"), קובע שזה ההסכם הכי טוב שישראל יכולה לבקש ("נדיב במיוחד") ומקווה שהממשלה תחזור למתווה ("אנחנו לא נוריד אותו מהשולחן, השותפים שלנו אולי"). הוא סולד מ"השיח הרעיל" של פוליטיקאים כלפיהם ("זו התקפה על זכויות אדם"), ואומר כי גם אם הכנסת תחוקק את פסקת ההתגברות לחוק למניעת הסתננות, "ישראל יכולה לעקוף את בית המשפט העליון שלה, אבל לא את החוק הבינלאומי". הוא מטיל ספק בשאלת הרצון החופשי בהליך ה"עזיבה מרצון" שנוקטת רשות ההגירה והאוכלוסין כדי לדחוק מבקשי מקלט לעזוב את ישראל, ומבשר למי שמיהר להכריז כי הסכם השלום בין אתיופיה ואריתריאה יאפשר להחזיר את מבקשי המקלט למדינתם — כי הדבר עשוי לקחת שנים.

סילבנה צגאיי. "בני משפחתה של סילבנה לא מבקשים רחמים, הם מבקשים שנראה בהם בני אדם", אמר דסאלנייה
באדיבות עיריית תל

דסאלנייה נכנס לתפקידו ביולי האחרון, כארבעה חודשים לאחר חתימת הסכם מבקשי המקלט בין ישראל לנציבות הפליטים של האו"ם. בהסכם, תוצאה של דיונים ממושכים בין שני הצדדים, סוכם ש–16,250 איש יעזבו את ישראל וייקלטו במדינות מערביות, כמו קנדה, גרמניה ואיטליה, ומספר דומה של אנשים יקבל מעמד חוקי בישראל. אבל יום אחד בלבד לאחר ההודעה על ההסכם, לאור ביקורת של תומכיו, הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על ביטולו. חודשים אחר כך, בעוד נתניהו ושריו חוזרים ומצהירים על כוונות למצוא מתווה שיאפשר לגרש את מבקשי המקלט השוהים בישראל, דסאלנייה מצהיר שמבחינת נציבות האו"ם ההסכם עדיין על השולחן.

"מבחינתנו העסקה עדיין בתוקף, גם אם לא לנצח מבחינת השותפים שלנו, שעלולים להפנות את תשומת לבם לכיוון אחר", הוא אמר. "זו היתה הפעם הראשונה שהארגון הציע לאחת ממדינות ה־OECD תוכנית יישוב מחדש של מבקשי מקלט — מתוך הבנה של המצב ושל המחיר שמבקשי המקלט משלמים. יישוב מחדש של פליטים ממדינה מערבית כמו ישראל למדינה מערבית אחרת אינו משהו שהארגון עושה בדרך כלל. נהגנו באופן יוצא דופן במקרה של ישראל בשל מכלול שיקולים, אך בראש ובראשונה מתוך דאגה לגורל הפליטים. זו הצעה מאוד נדיבה".

בתגובה לשאלה האם היה קשה למצוא מדינות שיסכימו לקלוט מבקשי מקלט מישראל, ענה דסאלנייה ש"היה מאוד קשה". לדבריו, "לא היה פשוט להצדיק קבלת מבקשי מקלט מישראל בעוד שמאות אלפי פליטים בעולם שרויים במצב גרוע בהרבה, במקומות כמו קניה, אתיופיה, צ'אד ופקיסטאן. אבל גם הם היו מודעים למצבם של מבקשי המקלט בישראל, מודעים לדיון הציבורי וניזונים ממידע מהשגרירויות המקומיות. בסופו של דבר גם הם אמרו שאם ההסכם דרוש כדי להשיג הקלה עבור האנשים האלה, הם יירתמו כדי למצוא פתרון אחת ולתמיד".

דסאלנייה מדגיש שוב ושוב את מספרם הקטן של מבקשי המקלט בישראל ביחס לאוכלוסייה ובהשוואה בינלאומית. "35 אלף אנשים היא כמות שמדינה מפותחת, מעצמה אזורית, יכולה להתמודד אתה", הוא אומר. "יש הרבה אנשים שרוצים למצוא פתרון עבור האנשים האלו, שנשארים ללא מעמד חוקי ובלימבו למשך כל כך הרבה זמן. הם יעשו כל דבר אפשרי בשביל למצוא פתרון".

החשוד ברצח צגאיי מובא להארכת מעצרו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אתמול
ללא קרדיט

משחקי טרמינולוגיה

ביום שנתניהו הכריז על ההסכם שהושג עם הנציבות, פרסמה לשכתו הודעה חד פעמית שבה כונו מבקשי המקלט "מהגרים" ולא "מסתננים" — מונח השאוב במקור משנות ה–50 כלפי פליטים פלסטינים, ושולל את הלגיטימציה לשהייתם של מבקשי המקלט בישראל. הטרמינולוגיה הזאת, לצד אמירות מהסוג שאמרה השרה מירי רגב ב–2012, ש"הסודאנים הם סרטן בגוף שלנו", לא מניחות את דעתו של דסאלנייה.

"השפה חשובה, והאופן שבו אנחנו מתארים אנשים אחרים חשוב", הוא אומר. "אנחנו לא יכולים פשוט לזרוק כל אמירה בשביל לתאר אנשים שעזבו את המדינות שלהם — לא בשביל לחפש הרפתקאות, אלא פשוט כי לא יכלו לחיות, לגדול ולהתפתח בבית שלהם. אם לאנשים האלה היתה האפשרות להישאר במקומם הם לא היו באים. לתאר אותם כמו שפוליטיקאים מסוימים תיארו אותם זו התקפה על זכויות אדם. הפליטים לא ילכו לשום מקום אם נקרא להם בשמות, הם יישארו פליטים לא משנה מה".

דסאלנייה, נשוי ואב לשלושה ילדים, הוא בעל תואר שני בתכנון כלכלי וניהול, ומכהן כבר 25 שנים בתפקידים שונים בנציבות האו"ם לפליטים. בעבר הוצב בז'נבה, רומניה, מצרים, איטליה, ארמניה וקפריסין. למרות שנות הניסיון שצבר, הוא מודה שלא ציפה ליחס שראה בישראל כלפי מבקשי המקלט. לדבריו, ציפה שהיחס אליהם, במדינה שמורכבת מפליטים יהודים מכל העולם, יהיה מקבל וחם. "מה שמרתק אותי בישראל הוא עירוב התרבויות, של אנשים שהגיעו מרקעים שונים. הישראלים צריכים להיפטר מהחשש לפגיעה בצביון היהודי של המדינה, ולהבין שהאנשים האלה יכולים רק לתרום".

זירת הרצח בדרום תל אביב, ביום שני
מוטי מילרוד

ישראל היתה אחת המדינות שיזמו וחוקקו את האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים, שנחתמה ב–1951. כיום, אומר דסאלנייה, ספק אם ישראל עומדת בחובותיה לאמנה. "ישראל מנסה, אבל לא מספיק. אנחנו מצפים מישראל לעשות יותר ממה שהיא עשתה עד כה", הוא אומר. "האמנה לא מתייחסת רק להגנה של טריטוריה, כלומר, היא לא מוגבלת רק לשהייה זמנית. היא מתייחסת גם לצורך לגלות הבנה ואכפתיות כלפי האנשים האלה. הסטטוס קוו הקיים הוא בלתי נסבל. הוא לא טוב בשביל מבקשי המקלט, לא טוב בשביל ישראל ולא טוב לאף אחד שמאמין בהומניזם וכבוד אנושי".

לאחר הסכם השלום שנחתם ביולי האחרון בין אתיופיה לאריתריאה ושסימן את סופן של עשרים שנות מלחמה, מיהרו פוליטיקאים להתייחס לאפשרות להשיב את מבקשי המקלט לארצותיהם. "אחד הפתרונות שמסתכלים עליו עכשיו הוא השלום. שלום מבורך. בין ידידתנו אתיופיה לאריתריאה", אמר בין השאר נתניהו בכנס של הליכוד בחודש שעבר. להצהרות האלו, מבהיר דסאלנייה, אין כיסוי ממשי בינתיים.

"אני מסכים עם רה"מ, הסכם השלום יאפשר לאנשים לחזור לארצם, אבל לא מחר ואולי גם לא בשנה הבאה", הוא אומר. "עוד לא ראינו צעדים קונקרטיים או שינויים במדיניות. אנחנו רוצים להחזיר את האנשים הביתה כשיבשילו התנאים לכך, וזה יכול לקחת שנים".

גם היוזמה להכנסת פסקת התגברות לחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", שתאפשר לכנסת לחוקק מחדש את סעיפי החוק למניעת הסתננות ולמנוע מבג"ץ לבטלם, לא פוטרת את ישראל מחובותיה, לדברי דסאלנייה. "הם יכולים לעקוף את בית המשפט העליון, אבל איך הם יכולים לעקוף את האמנות הבינלאומית? איך הם יכולים לעקוף את החוק הבינלאומי?".

סוד גלוי

בדו"ח מבקר המדינה שפורסם במאי האחרון מתח המבקר יוסף שפירא ביקורת חריפה על הסוד הכי גלוי של רשות האוכלוסין וההגירה בכל הנוגע לבקשות מקלט — העובדה שהן פשוט לא נבדקות. לפי הדו"ח, 52 בקשות מקלט אושרו בתשע השנים האחרונות, מתוך 55,433 שהוגשו — עשר מהן של אזרחי סודאן ואריתריאה. הטיפול ב–29,783 בקשות, יותר ממחצית הסך שהוגש מאז 2009, לא הסתיים עד סוף 2017. בעולם המערבי, שיעור ההכרה באריתריאים כפליטים גבוה מ–90%. דסאלנייה מתקשה להבין את האינטרס הישראלי, גם הכלכלי, במדיניות הזו.

אביה של סילבנה בביתו, ביום רביעי

"טוב לדעת הכי מהר שאפשר מי פליט ומי הוא לא, בשביל לדעת איך להתמודד עם הבן אדם הזה. זה לא טוב להשאיר אנשים במצב חוקי וחברתי לא ברור לאורך תקופה ארוכה", לדבריו. במדינות אחרות ששירותי הרווחה בהן נגישים יותר למבקשי המקלט, הוא מספר, סטטוס לא ברור הופך אותם בטווח הארוך לנטל כלכלי, בניגוד למצב במדינת ישראל המטפלת בהם רק במצבי של סכנת חיים. "ככל שהם נשארים במערכת לאורך זמן הם מתקשים יותר למצוא עבודה ונשענים על מערכת הרווחה. ברגע שהם מוכרים, הם מקבלים אופציות טובות יותר לפרנסה, משלמים מסים ותורמים לכלכלה".

בהיעדר אפשרות לגירוש, פרקטיקה רווחת אחרת של רשות האוכלוסין וההגירה היא הליך ה"יציאה מרצון". בשנים 2016 ו–2017 עזבו את ישראל 1,136 אנשים לאוגנדה ו–374 לרואנדה, ובשנתיים שקדמו להן עזבו כ–2,600 בני אדם לשתי המדינות יחד. מינואר עד מאי השנה עזבו 195 בני אדם ל"מדינה שלישית" כהגדרת המדינה. לפי עדויות רבות, בניגוד לאמנה, מבקשי המקלט שעזבו נותרו במדינות שאליהן באו ללא מעמד או זכויות, ולא הוענקו להם מסמכים או אישורים רשמיים.

לדברי דסאלנייה, העברת האחריות על בקשת המקלט של אדם ממדינה למדינה יכולה להיות אפשרית, אם הוא מסכים לכך, לאחר שהוצג בפניו מלוא המידע על התהליך ובהתאם להתחייבויות למתן מעמד במדינה הקולטת. "השאלה היא האם המהלך נעשה בהתנדבות, אם הצרכים להישרדותם של מבקשי המקלט לא נשללים מהם ואם מונעים מאנשים את הצרכים האלה", הוא אומר. "חוק הפיקדון הוא דוגמה טובה. כשלוקחים חלק משמעותי ממה שהם הרוויחו ומחזירים להם את הכסף רק בשדה התעופה, כשהם עוזבים את המדינה, וכשאנשים צריכים לחדש את הוויזה שלהם בכל חודשיים, אנשים אומרים 'הספיק לי'. זו לא התנדבות".

דסאלנייה לא רק מודאג מהיחס למבקשי מקלט בישראל. בסוף 2017 הגיע מספר בני האדם שנאלצו להימלט מבתיהם בשל מלחמה, אלימות ורדיפות אחרות ליותר מ–68 מיליון — שיא חדש במספר העקורים, שנקבע זו השנה החמישית ברציפות. הוא מסביר כי המספרים העצומים של הפליטים מביאים להחרפת השיח כלפיהם בכל העולם. "אנחנו מזהים שיח רעיל על מבקשי מקלט והגירה בכמה מהמדינות האירופיות", הוא אומר. "יש פוליטיקאים פופוליסטים שזוכים לאהדה ומרוויחים את התמיכה שלהם על בסיס פרופונגנדה של אנטי הגירה והפצת פחד". לדבריו, בשיח יש "מעט עובדות והרבה המצאות והגזמות. במידה מסוימת אנחנו רואים את זה גם ישראל — אחת הסכנות הגדולות למבקשי המקלט היא עלייתם של פוליטיקאים פופוליסטים".

מבקשי מקלט משוחררים מחוץ לכלא סהרונים, באפריל
אליהו הרשקוביץ

הוא מציין את גרמניה, שקלטה 1.2 מיליוני פליטים בשנים 2015–2016, כדוגמה טובה להתנהלות עם מבקשי המקלט. "הפופוליסטים בגרמניה הציגו את המהלך ככזה שיגרום לשמים ליפול. הם טענו שגרמניה תעבור גיהנום, שהאבטלה תהיה בשחקים — אבל שום דבר מזה לא קרה. האבטלה בגרמניה למעשה ירדה, ומרקל נבחרה מחדש כי עשתה את הדבר הנכון. זו הבעיה עם פוליטיקאים מסוימים. הם חושבים שלעשות את הדבר הנכון יפגע בקריירה שלהם. אנגלה מרקל היא דוגמה טובה לכך שזה לא המקרה".

אחת המדינות שממשיכות לתת למבקשי המקלט מעמד ותמיכה היא קנדה, אליה עזבו אלפי מבקשי מקלט מישראל בשנים האחרונות. דסאלנייה, אזרח קנדי שהגיע למדינה כפליט כשהיה בן 18, אומר כי ישראל יכולה ללמוד לא מעט משילוב מבקשי המקלט שם. "עירוב תרבותי רק מעשיר את החברה. זה לא לוקח ממך מה שיש לך, רק מוסיף לזה. אני קנדי, ואני אחד המרוויחים ממדיניות העירוב החברתי. הרגשתי מהרגע הראשון שאני חלק, שאני שייך, והייתי נחוש לתרום חזרה, כי השילוב לא בא בחינם. יש כאלה שחושבים שעירוב חברתי מסכן את מה שיש לך, אבל זה לא".

השינויים שדסאלנייה מבקש להנחיל בשנים הקרובות בישראל, במסגרת תפקידו, הם בעיקר שינויים בשיח וביחס למבקשי המקלט. "הייתי רוצה לראות דיון רציונלי יותר ורגשני פחות", הוא אומר. "רק דיון בעובדות יוביל לפתרונות. הייתי רוצה לראות פחות פחד ממבקשי המקלט. הם לא אנשים מסוכנים, לא פושעים ולא אנשים עצלנים. הם חיים על עבודתם ועובדים מאוד קשה. אי אפשר לפחד מהאנשים האלה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו