המדינה חויבה להאריך את הזכאות לדיור ציבורי עבור משפחה שהמתינה 14 שנה לדירה

בני זוג מעתלית עתרו נגד משרד השיכון ועמידר, שקבעו כי זכאותם לדירה גדולה יותר פקעה כיוון ששלושה משבעת ילדיהם עברו את גיל 21. ביהמ"ש הורה למצוא דירה שתתאים למידותיהם לשנתיים נוספות, וקבע כי מימוש זכאותם "סוכל" בידי המדינה

לי ירון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בניין של עמידר בקרית שמונה, במאי
לי ירון

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה פסיקה חריגה לפיה יש להאריך את תקופת זכאותם של תשעת בני משפחה מעתלית לדיור ציבורי בשל "חוסר סבירות מהותית" בהתנהלות משרד השיכון וחברת עמידר כלפיהם במשך יותר מעשור. בני הזוג ושבעת ילדיהם חיים בצפיפות בדירת שלושה חדרים בעתלית כבר 14 שנה, על אף שהם זכאים לדירה רחבה יותר ממשרד השיכון. השופט שמואל מנדלבום שדן בעתירתם קבע בפסק דינו כי על המשרד ועל עמידר תחול חובה לאתר עבור המשפחה דירה מתאימה.

זכאותם של בני המשפחה מעוגנת בנהלים ואושרה על ידי המשרד, אך במשך תקופה זו משרד השיכון ועמידר לא הציעו להם אף לא פעם אחת דירה גדולה יותר - למרות שכבר בשנת 2010 טענו במשרד השיכון כי המשפחה נמצאת "בראש רשימת הממתינים". לאחרונה, לאחר שנות המתנה ארוכות, שלושה מילדי המשפחה חצו את גיל 21 – ולכן טענו במשרד כי גודל המשפחה עומד כעת על שש נפשות בלבד וזכאותם לדירה רחבה יותר פקעה, על פי הקריטריונים הרשמיים. זאת, למרות שכל שבעת הילדים עדיין חיים בבית הוריהם.

המשפחה הגישה עתירה נגד משרד השיכון ועמידר באמצעות עו"ד שי דנה מטעם הסיוע המשפטי – גוף במשרד המשפטים המסייע למעוטי יכולת בנושאים אזרחיים - וזו נידונה בפני השופט מנדלבום בבית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בפסק דינו כתב השופט כי מימוש זכאותם של בני המשפחה לדירה "סוכל" לאורך שנים, וכי יש להאריך את זכאות המשפחה לדירה רחבה בשנתיים נוספות. השופט ציין בפסיקתו כי מדובר ב"סעד חריג" מכיוון שהמשפחה אינה עומדת עוד בקריטריונים היבשים לזכאות לדירה.

המשפחה עתרה לראשונה בשנת 2005 בנושא ושלוש שנים אחר כך החליטה הוועדה הציבורית של משרד השיכון לאשר עבורם "החלפת דירה לדירה גדולה יותר לאור מספר הילדים שנולדו לאחר האכלוס". בשנת 2010 התפנתה הדירה הסמוכה לדירת המשפחה, גם היא מיועדת לדיור ציבורי. הקצאתה עבורם היתה יכולה לספק מענה מלא לצרכי המשפחה, אך בקשתם לעבור אל הדירה הסמוכה נדחתה – וזו הוקצתה לזוג נכים עם בעיות תפקודיות קשות, למרות שישנן דירות אחרות המותאמות לשניים.

הפגנה מול המשרד הראשי של עמידר בתל אביב, ב-2011צילום: מוטי מילרוד

במענה לעתירת המשפחה האחרונה טענו במשרד השיכון כי התנהלותם היתה סבירה, וכי יש לדחות את העתירה בשל היעדר עילה. בפסיקתו קבע השופט מנדלבום כי גם נוכח מצוקת המשאבים בדיור הציבורי, משרד השיכון ועמידר נהגו ב"חוסר סבירות מהותית". "ההכרעה במקרה זה אינה פשוטה כלל", כתב השופט והוסיף כי לכאורה עקרון ההקפדה על תנאי הזכאות כפי שנקבעו בחוק מחייב את דחיית העתירה. אולם, בפסיקתו הוסיף כי "כנגד כל האמור עומדים שיקולים כבדי משקל אשר עשויים להצדיק שינוי במסקנה. במשך השנים שחלפו לא הוצעה לעותר ולא פעם אחת דירה רחבה בהתאם לזכאותו". עוד ציין השופט כי משרד השיכון הצהיר כי המשפחה נמצאת בראש רשימת הממתינים ותהה: "כיצד זה אפשרי שמי שמצוי שבראש רשימת הממתינים אינו מקבל אפילו הצעה אחת לדירה רחבה".

לדברי עו"ד מרב שיבק, ממונה ארצית על תחום אזרחי בסיוע המשפטי, "למרבה הצער אנו מטפלים בלא מעט מקרים כאלה, שבהם זכאותם של הפונים מוכרת אך בפועל לא מוקצית להם דירה מתאימה או לא מוקצית להם דירה כלל במשך שנים רבות, עד שילדיהם מתבגרים וזכאותם פוקעת. מדובר בתופעה ותוצאה בלתי מתקבלות על הדעת, כפי שבית המשפט העליון שנדרש לעניין במקרה אחר סבר. חשיבותו של פסק הדין היא בהטלת האחריות על הרשויות האמונות על הדיור הציבורי אשר התרשלו בתפקידם, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט, ובסעד התקדימי שנתן – הארכת תקופת הזכאות".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ