סמאח סלאימה
סמאח סלאימה
חברי הרשימה המשותפת לאחר פרסום מדגמי הבחירות, בשבוע שעבר
חברי הרשימה המשותפת לאחר פרסום מדגמי הבחירות, בשבוע שעברצילום: גיל אליהו
סמאח סלאימה
סמאח סלאימה

ימים אחדים בלבד עברו מאז סיבוב הבחירות שמסמן תזוזה פוליטית בישראל. הבוחרים הערבים הצליחו להכניס לכנסת 13 נציגים, חרף גלי ההסתה המתעצמים שמשודרים מלשכת ראש הממשלה. כל חברי הכנסת האלה, ללא יוצא מהכלל, מדברים השכם וערב על המאבק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית. הם מדקלמים את המספרים הקשים וקוראים לתוכנית אסטרטגית שתוביל את המאבק של הערבים על החיים מעל כל במה. המאבק הוכנס למצע הבחירות של הרשימה המשותפת, ואפילו הוצב כאחד התנאים לתמיכה בגנץ בדרכו לראשות הממשלה. 

המפלגות הציוניות זיהו את הכאב היומיומי שנגרם ממלחמת הנשק שמשתוללת ברחובות ובשכונות הערביות, והשתמשו בו כדי לצוד בוחרים בכפרים ובערים הערביות. הם הבטיחו טיפול יסודי במלחמה שגובה מחיר מתמשך וכבד מדי בחיי נשים גברים, אם ייבחרו, יגיעו לשלטון ויזכו באמון הבוחרים.

ואני שואלת, איך הגענו לנקודת שפל אזרחי ביחסינו עם מוסדות המדינה — במיוחד עם מערכת אכיפת החוק — שבה על רקע שתי מערכות בחירות יקרות וכן איחוד, פירוק ואיחוד מחדש של הרשימה המשותפת כל שנותר לנו הן הבטחות על גבי הבטחות? 63 אזרחים ערבים נרצחו השנה, מתוכם עשר נשים — מבלי שתינתן להם זכות בסיסית במדינה דמוקרטית, הזכות לחיות. פשוט לחיות.

קלנסווה, לפני שבועיים. יש עוד הרבה שנות עבודה
קלנסווה, לפני שבועיים. יש עוד הרבה שנות עבודהצילום: אמיר לוי

האם יעלה על הדעת שמישהו יפתח בקמפיין "מגיע לערבים ללמוד?", או קמפיין הקורא לתת לערבים שירותי בריאות שווים? האם הזכות לביטחון אישי, איכות חיים ושקט נחשבת מותרות עבור האזרח הערבי, לעומת זכות בסיסית עבור שאר האזרחים?

שמחתי לראות את ארבעת נציגי הרשימה המשותפת יושבים בבית הנשיא ומדברים על הרציחות והירי בחברה הערבית. הנשיא רבלין מצדו הביע מורת רוח וצער רב על רצח האם הצעירה לתינוקת בת השנה וחודשיים באירוע משפחתי בבסמת טבעון בסוף השבוע. אכן מקרה טרגי ומזעזע. אבל האם האזרח הערבי, שקופח והודר במשך כשבעים שנה בכל תחום כמעט, הגיע למקום כדי להתחנן על חייו ולצעוק "הצילו"?

כאשה פמיניסטית, עובדת סוציאלית אשר מובילה ארגון נשים, נאבקתי במשך עשרים שנה — ועודני נאבקת במערכה הזו, יחד עם הרבה חברות וחברים מכל הגוונים — נגד רצח נשים בחברה שלי. לי ממש לא אכפת מי יהיה ראש הממשלה ומי יהיה שר הביטחון. אם יהיה זה פוליטיקאי מימין או משמאל, מתנחל או גנרל — השמירה על החיים שלי ושל בנות מיני צריכה לעמוד בראש מעיינינו, ללא הבדל של לאום או דת.

לפנינו עוד הרבה שנות עבודה במסע לחנך דור אחר של גברים ונשים בחברה ערבית, ולסלול דרך לפתרון מחלוקות בדרכים אחרות מלבד אלימות — דרכים של תקשורת בלתי אלימה, שבה תומך הרוב המוחץ של האזרחים. נדרשים לשם כך הרבה משאבים וכוחות נפש, וגם לא מעט אמונה בלתי מעורערת בכך שזה אכן אפשרי. אני לא רוצה לוותר לאף גוף או משרד ממשלתי, כולל המשרד לביטחון פנים, בקרב על המשימה הזו.

זירת הרצח בבסמת טבעון, בשבת
זירת הרצח בבסמת טבעון, בשבתצילום: דוברות המשטרה

אני לא יכולה להתכחש לעובדה שהסחר בנשק בלתי חוקי מגיע בעיקר מהמערכת הצבאית — כפי שסיפר בראיון אתמול תת ניצב ג'מאל חכרוש בתוכנית הבוקר ברשת ב' ב"כאן". משם מגיעים רוב כלי הנשק במרחב הציבורי שבו אני ואתם חיים. הרי ברור שערבים לא מייצרים נשק. חומוס טוב, אולי, אבל לא נשק. אז איך אפשר להסביר שבמשך שנות שלטון הימין הרבות עשרות אלפי "חתיכות" כאלה מצאו את דרכן לכנופיות הפשע שבחברה הערבית? איך בשם המאבק ב"טרור הסכינים", הקל השר לביטחון פנים גלעד ארדן על האזרחים להחזיק נשק חם, ותוך שנה גדל פי שלושה מספר מחזיקי הנשק בחברה היהודית?

לי ברור ששיתופי הפעולה והשגשוג בעולם הפשע מתחילים שם. אלפי האקדחים שארדן התיר ליהודים יגיעו בסופו של דבר לשכניהם הערבים, מי מהם שמוכן לשלם יותר.

אין מחקר ואסמכתאות שיוכיחו את הקשר בין שלטון הימין לבין התפשטות הפשיעה המאורגנת והמסוכנת בחברה הערבית, ואני לא חסידה גדולה של "תיאוריות הקונספירציה נגד העם הפלסטיני" — אבל גלי הרציחות, כ–1,200 קורבנות משנת 2000 והירי הבלתי פוסק באום אל־פחם, ג'לג'וליה, רמלה, טמרה וטירה מעודדת את הסברה שישנו קשר שאת טיבו אנחנו עדיין לא מבינים עד הסוף ועוד לא חקרנו מספיק לעומק.

לא חשוב לי מי יהיה ראש הממשלה. אם יהיה זה בני גנץ או בנימין נתניהו, או אפילו אחמד טיבי — זכותנו לחיים בביטחון אינה צריכה להיות חלק ממשא ומתן כלשהו, ואינה מותנית בהמלצה לנשיא או בהסכם קואליציוני. הזכות היא שלנו כאזרחי המדינה. היא פשוט נמנעת מאתנו.

הכותבת פעילה פמיניסטית ומיסדת ארגון "נעם" — נשים ערביות במרכז

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ