טיסה 404 מאדיס אבבה נחתה בנתב"ג בדיוק בזמן, לפני הבחירות

28 שנה לאחר מבצע שלמה, הגיעו הבוקר לארץ 43 מבני הפלשמורה. הממשלה שהביאה אותם ניסתה לחמוק ממראית עין צינית, והותירה את הבמה לקרובים, שאפילו הם לא פיללו לנס שהביאה מערכת הבחירות השלישית

ניר צדוק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בני הפלשמורה נוחתים בנתב"ג, הבוקר. בטוב טעם לא אופייני, לא ליוו אותם הפוליטיקאים לאולם
בני הפלשמורה נוחתים בנתב"ג, הבוקר. בטוב טעם לא אופייני, לא ליוו אותם הפוליטיקאים לאולם צילום: עופר וקנין
ניר צדוק

לצד טיסות מפראג, ממדריד, מבנגקוק ומאמסטרדם, נחתה לפנות בוקר (שלישי) בנמל התעופה בן גוריון אחת נוספת, נסתרת, שפרטיה לא הופיעו על הלוח האלקטרוני, ולכבודה עשו מסטוול ונתי את כל הדרך הארוכה מהקריות. אם מישהו מהם היה מתעקש לברר את הפרטים הרלוונטיים על טיסת אתיופיאן איירליינס 404 מאדיס אבבה, היה לבטח מגלה שמועד הנחיתה הסופי הוא "לפני הבחירות".

מסטוול ונתי הם חלק מקבוצה של כמה עשרות קרובים שהגיעו לנתב"ג קצת אחרי שלוש לפנות בוקר. מאז הם נמרחו על הכיסאות באולם מקבלי הפנים, עקבו בסקרנות אחר אופנת המסכות שהשתלטה על בית הנתיבות, וחיכו שהזמן יעשה את שלו. שנים של המתנה הצטמצמו לכדי שעות, ועכשיו כל שנותר הוא לצפות שהשעות יהפכו לדקות. כדי לעזור למחוגי השעון להתקדם הם מדדו משקפי שמש באחד הדוכנים, והצטיידו בשלל האביזרים ההכרחיים לאיחוד משפחות - פרחים, שוקולדים וכל דגמי הבלונים האפשריים, ממגן דוד ועד למיניונים, אותם יחלקו בהתאם לדרישה. הם כאן כדי לקבל את פניהם של הדודה והדוד, שניים מ-400 בני הפלשמורה שהממשלה אישרה את עלייתם לפני כשבועיים בניגוד לעמדתו של היועמ"ש, שהביע חשש כי המהלך נובע מהרצון להגדיל את התמיכה בליכוד בקרב עולי אתיופיה. 

גם אם הפוליטיקה כאן בשביל מסטוול - מגולמת במשלחת מנופחת שהצטרפה לטיסה, וכללה את שר הקליטה יואב גלנט, את ח"כ דודי אמסלם, את המועמד גדי יברקן ואת הח"כ לשעבר אברהם נגוסה - הוא לא כאן בשבילה. הוא מספר שלא התראה עם דודיו "כבר עשר שנים", ונתי מתקן ש"איזה עשר, לפחות 12". הוא מוסיף שתמיד האמין שהיום הזה יגיע, אבל ספק אם אפילו הוא חשב שיבואו זמנים של שלוש מערכות בחירות בתוך פחות משנה, ועמם נסים, נפלאות וקיבוץ גלויות. למשמע הצעקה "הנה הם!" מפנה נתי בחדות את ראשו, רק כדי לגלות שמדובר באזעקת שווא, תעלול של ילדה קטנה שביקשה למתוח עוד קצת את העצבים המרוטים ממילא של הוריה.

בני הפלשמורה נוחתים בנתב"ג, הבוקר
בני הפלשמורה נוחתים בנתב"ג, הבוקר צילום: עופר וקנין

גורם אמין מעט יותר ממנה הוא אחד מעובדי הסוכנות היהודית, חלק ממעטפת יחסי הציבור שתפקידה להפיק מכל האירוע את התמונות הטובות ביותר. הוא מאגד סביבו את עשרות מקבלי הפנים וממליץ להם לעמוד בסמוך ליציאה כי "זה תכף קורה". הד עמום של שירה ומחיאות כפיים נשמע מן העבר השני של דלתות המכס. 43 העולים שהגיעו בפעימה הראשונה יוצאים אל החלל הגדול, אחד ממקדשי הישראליות המודרנית, ומתקבלים בחיבוקים ובנשיקות. מי שהיה אדיש עד לאותו רגע, החל מתרגש. מי שהתרגש עוד קודם לכן, הזיל עכשיו דמעה. בלונים ופרחים החליפו ידיים, סרטונים עדכניים בטלפון הנייד תפסו את מקומם של זיכרונות סטילס ישנים. חלק מהעולים הציגו לצלמים הסקרנים את אישורי המעבר שהונפקו להם באתיופיה, מסמך רשמי שניתן יהיה להפוך למזכרת רק בעוד שנתיים, עת יקבלו תעודת זהות בכפוף להליך גיור.

בטוב טעם לא אופייני, גלנט, אמסלם ויברקן לא ליוו את העולים אל אולם מקבלי הפנים, וטקס רשמי לא התקיים במקום – ככל הנראה ניסיון מודע למנוע ממראית העין הצינית להפוך לעובדה מוגמרת. אם אף גורם רשמי לא יחבק אותם לעיני המצלמות, אולי יהיה מי שיחשוב שהגיעו הנה פשוט כי בשלה העת להביאם ארצה. בהיעדר סנדק ממשלתי, העולים מגיחים אל אולם מקבלי הפנים באותה אגביות שבה חוזרים הנופשים מתאילנד, עד שמתבקש לחשוב שבדרך החוצה אספו חבילות שרכשו בדיוטי-פרי. אשר קאסה, רכז במשרד הקליטה, מספר כי רשימת העולים כוללת תשע משפחות, כמה יחידים מעל גיל 25, ועוד אחד - הוא עצמו. "אני מרגיש כאילו אני עליתי עכשיו", הוא אומר, "יש אנשים שמחכים לזה כבר 28 שנה, מאז מבצע שלמה. נדרש מאמץ מאוד גדול". הוא משתדל לשמור על איפוק, לנהוג ברשמיות המתבקשת ממי שאחרי הכל נמצא כאן בתפקיד, ולדאוג שכל אחד יעלה לאוטובוס המתאים לו – שחלילה אלו שאמורים להגיע למרכז הקליטה בבאר שבע לא יישלחו למרכז הקליטה בבית אלפא. 

אוטובוסים לקחו אותם לתחנה הבאה במסלול האזרוח הארוך שלהם
אוטובוסים לקחו אותם לתחנה הבאה במסלול האזרוח הארוך שלהםצילום: עופר וקנין

בקרבת מקום מתאגדת מקהלה מאולתרת של שישה תלמידים מישיבת עתניאל. הם הגיעו כדי להעניק לאירוע את הפסקול המתבקש - פופ ציוני מתקתק שכולל את כל הלהיטים המוכרים, מ"עם ישראל חי", דרך "ושבו בנים לגבולם" ועד "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". איתן לוין, תלמיד הישיבה, לובש קפוצ'ון ממסע לפולין ועליו הכיתוב "אוחזים בכאב, שזורים בנצח", כמו מבקש להזריק לתוך העולים את כל הנראטיב הישראלי ברגע אחד. הוא מספר שזו הפעם הרביעית שהוא נוכח באירוע קליטה מן הסוג הזה, וכי הוא נהנה לראות את ההתרגשות הרבה. בדרכם החוצה, לוין וחבריו מסוככים על העולים במלים, בפזמונים ובמעגל הורה מאולתר. הם לא יפסיקו עד אשר ייסגרו דלתות האוטובוס שייקח את העולים אל התחנה הבאה במסלול האזרוח הארוך שלהם. כשזה יקרה ייוותרו מאחור קרובי המשפחה, נטולי בלונים, פרחים ושוקולדים, אבל עם כמה תמונות שחייבים לראות כדי להאמין. נתי מצלם גם את מי שנותרו מאחור, שיהיה, על כל פנים.   

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ