חוקר מדע המדינה זאב שטרנהל, חתן פרס ישראל, מת בגיל 85

שטרנהל, מומחה בעל שם עולמי בחקר הפאשיזם, כתב ב"הארץ" במשך כחצי מאה והרבה להזהיר מפני קריסתה של הדמוקרטיה הישראלית

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
זאב שטרנהל ב-2008
זאב שטרנהל ב-2008צילום: דניאל בר און/ג'יני
עופר אדרת
עופר אדרת

פרופ' זאב שטרנהל, מחשובי החוקרים בעולם בתחום המחשבה המדינית, מת בגיל 85 מסיבוכים לאחר שעבר ניתוח. שטרנהל, חבר באקדמיה האמריקאית למדעים ומאנשי הרוח הבולטים בשמאל הישראלי, כתב לאורך עשרות שנים מאמרים ב"הארץ" שבהם מתח ביקורת חריפה על הימין בישראל ובעולם והזהיר מפני קריסת הדמוקרטיה הישראלית. הוא הותיר אחריו את רעייתו זיוה, מרצה לאדריכלות, שתי בנות - טלי ויעל, ד"ר להיסטוריה - ונכדים.

לכל מאמריו של זאב שטרנהל באתר "הארץ"

כמו הקריירה האקדמית שלו, גם הביוגרפיה האישית של שטרנהל היתה סוערת. הוא נולד ב-1935 בפשמישל שבפולין, וכשהיה בן ארבע פרצה מלחמת העולם השנייה. אביו, שלחם בצבא הפולני, מת שנה לאחר מכן, ואז רצחו הנאצים את אמו ואת אחותו. שטרנהל נמלט עם דודו ודודתו מגטו פשמישל ללבוב, שם הסתתר כשהוא מתחזה לקתולי בסיוע קצין פולני. "גדלתי בתוך עולם מאוד מסודר, מאוד מוגן, עולם של משפחה בורגנית-אירופית", סיפר בריאיון ל"הארץ" ב-2008. "ופתאום, בגיל חמש, העולם הזה קורס".

אחרי המלחמה הוטבל שטרנהל לנצרות. "פולין היתה ממש נגועה באנטישמיות, ובמובן מסוים הנורא ביותר היה דווקא אחרי המלחמה", אמר על כך. "היה ברור שליהודים אין עתיד בפולין. אחרי כל מה שראינו היה ברור שצריך לגמור עם זה, להחליף זהות באופן מוחלט". לדבריו, "זה התחיל כמשחק, אבל לאט לאט זה הפסיק להיות משחק. זה התחיל למצוא חן בעיניי. כשאתה ילד באמצע מלחמה נוראה והכל מסביב אימה ואביך מת ואמך איננה, אתה נתפס בקלות לאמונה הדתית הזאת ומקווה שמכאן תבוא ההצלה".

שטרנהל בהפגנה למען תושבי שייח ג'ראח, ב-2010
שטרנהל בהפגנה למען תושבי שייח ג'ראח, ב-2010צילום: אמיל סלמן

ב-1946 הועבר שטרנהל ברכבת של הצלב האדום לצרפת, שם זנח את זהותו הקתולית. "מחקתי את כל מה שהיה בפולין", סיפר. "צרפת נתנה לי הערכה שאין עמוקה ממנה לחירות, לזכויות אדם ולחילוניות. ובכל זאת מעולם לא הרגשתי את עצמי צרפתי, ידעתי שצרפת אינה בית. אני, כיהודי, אני ממקום אחר".

בגיל 13 התבשר על הקמת המדינה, וב-1951 עלה לבדו לישראל. "הקמת המדינה היתה כמו בריאת העולם בשבילי", אמר. "בכל חיי לא היה אירוע מרגש מזה. הוא הביא אותי למעין התעלות. העובדה שהצבא של היהודים נלחם וניצח והמדינה קמה - בשבילי זה היה משהו שמעבר לכל דמיון. אני לא רק ציוני, אני סופר-ציוני. בשבילי הציונות היתה ונשארה הזכות של היהודים לשלוט בגורלם ובעתידם".

במבצע קדש שירת שטרנהל כקצין בגולני ופיקד על מחלקה, ובמלחמת ששת הימים לחם ב"אוגדת הפלדה" של ישראל טל, ובמלחמת יום הכיפורים, שחזר מאוקספורד כדי להשתתף בה, היה קצין מבצעים של חטיבת טנקים. הוא השתתף גם במלחמת לבנון הראשונה. במאמר האחרון שפרסם ב"הארץ" ציטט את טל, שאמר לאחר מלחמת יום הכיפורים: "אנחנו יכולים להכריז עכשיו על הכרה שלנו ביישות הפלסטינית. זה יכול להיות ראשיתו של תהליך לשלום ולהשתלבותנו באזור. אבל לא היה לנו מדינאי גדול, שעשה מהלכים מדיניים כדי למנוע את המלחמה, ואין לנו מדינאי בעל שיעור קומה כזה, שינקוט עכשיו יוזמה מדינית לשלום ולהשתלבותנו באזור". את המאמר סיים שטרנהל במלים: "הדברים נשמעים כאילו נאמרו היום. כדאי ששני הרמטכ"לים שנכנסים עכשיו לממשלה, וגם זה שנשאר באופוזיציה, וגם זה שלובש עדיין מדים, יחשבו עליהם היטב".

הקריירה האקדמית של שטרנהל החלה והסתיימה באוניברסיטה העברית, ובשיאה הפך למומחה בעל שם עולמי בחקר הפאשיזם. ספריו "הימין המהפכני", "לא ימין ולא שמאל" ו"יסודות הפאשיזם", שעוררו דיונים סוערים, שינו את התפיסה המחקרית של הפאשיזם והגדרות מסורתיות של ימין ושמאל וטבעו מושגי יסוד בתחום חקר האידיאולוגיות האנטי-ליברליות והאנטי-דמוקרטיות. במחקריו הציג שטרנהל את הפאשיזם כתופעה בעלת שורשים עמוקים, אידיאולוגיה סדורה שהיא תוצר של שינויים חברתיים ורעיוניים שעברו על אירופה בחיפוש אחר תשובות לשאלות שהן הליברליזם הקפיטליסטי והן הסוציאליזם המהפכני לא השכילו להתמודד עמן. שטרנהל קשר בין העיסוק שלו בתחום זה לבין חוויות ילדותו: "מאוד יכול להיות שבאיזשהו מקום החוויה הזאת עמדה מאחורי העבודה האקדמית והאינטלקטואלית שלי. היה חשוב לי להבין איך הסדר הליברלי והדמוקרטי התמוטט במהירות כזאת באירופה השבעה והמתורבתת".

שטרנהל בטקס הענקת פרס ישראל, ב-2008
שטרנהל בטקס הענקת פרס ישראל, ב-2008צילום: דניאל בר און/ג'יני

בשנות ה-90 פנה שטרנהל לחקור נושא טעון אחר. בספרו "בניין אומה או תיקון חברה?" טען שיעדה העיקרי של תנועת העבודה היה כיבוש הארץ ולא הנחלת אידיאולוגיה סוציאליסטית.  "תמיד שמעתי וקראתי על הסוציאליזם הישראלי, אבל כשעליתי ארצה לא ממש מצאתי אותו מחוץ לגדר הקיבוץ", אמר. "לתנועת העבודה לא היתה תפיסה של שינוי הסדר החברתי; המטרה הלאומית הושגה במלואה ובצורה מרשימה, ואילו בתחום החברתי לא הוצבו מטרות בקנה מידה גדול, ולכן גם לא הושגו". בספר נוסף, "האנטי-נאורות", תיאר שטרנהל את ההיסטוריה האינטלקטואלית של אירופה כמאבק בין שני סוגים של מודרניות. לדבריו, "כנגד המודרניות הרציונליסטית, המטפחת ערכים אוניברסליים, ניצבת מודרניות המבוססת על יחסיות של ערכים ועל שלילת מיטב המורשת של הנאורות".

לאחר המהפך ב-1977 ביקש שטרנהל להתנסות בפוליטיקה, והיה שותף בהקמת "חוג 77", קבוצת אינטלקטואלים שביקשה לשקם את מפלגת העבודה. "חשבנו להחזיר את הכל ולהגיע לסיום הסכסוך על בסיס קווי 1967", אמר. "מהר מאוד הבנו שאי אפשר לדבר עם יצחק רבין, שמעון פרס או מוטה גור על החזרת שטחים".

ב-2008 זכה שטרנהל בפרס ישראל לחקר מדע המדינה. "שטרנהל הוא אחד ההוגים המובילים בארץ ובעולם בתחום המחשבה המדינית וחקר האידיאולוגיות", קבעה ועדת הפרס. "הוא חקר במשך שנים את הממד האינטלקטואלי של תנועות פוליטיות וחברתיות שעיצבו את העולם המודרני, ועיקר התמקדותו באותן תופעות אשר ערערו על תשתיתו של הליברליזם הדמוקרטי - הפאשיזם, הלאומיות הרדיקלית והמאבק נגד הנאורות".

לצד פעילותו המחקרית הביע שטרנהל עמדות נחרצות נגד הכיבוש והימין הקיצוני מעל במות שונות, ובראשן עיתון "הארץ", שבו כתב במשך כחצי מאה. "תפקידו של אינטלקטואל הרוצה לשרת את החברה שלו מעבר לתרומתו המדעית הוא לבקר את השלטון ולהצביע על פגמים חברתיים", הסביר. לאורך שנים התריע שטרנהל מפני קריסתה של הדמוקרטיה הישראלית. "אין שום חברה המחוסנת גנטית מפני התופעות שאירופה נפלה להן קורבן", אמר, "זה הלקח ההיסטורי הבסיסי לדורנו". ב-2014, לאחר מבצע צוק איתן, אמר בריאיון ל"הארץ" כי "הדמוקרטיה בישראל הולכת ונשחקת עד שהגיעה לנקודת שפל חדשה במלחמה". כשנשאל לגבי הגדרתה של ישראל כדמוקרטיה השיב: "חלק גדול מאתנו לא ממש מאמינים בזה כבר. אבל גם אלה שכן מאמינים או עושים את עצמם מאמינים בזה, לא יוכלו (לעשות זאת בעתיד)". את מפעל ההתנחלויות הגדיר כסרטן, וב-1988 כתב כי "רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית".

פתח ביתו של שטרנהל בירושלים לאחר פיצוץ מטען החבלה שהביא לפציעתו, ב-2008
פתח ביתו של שטרנהל בירושלים לאחר פיצוץ מטען החבלה שהביא לפציעתו, ב-2008צילום: דניאל בר און/ג'יני

כמה חודשים לאחר שזכה בפרס ישראל נפצע שטרנהל באורח קל בפיצוץ מטען חבלה בפתח ביתו בירושלים. את המטען הטמין המחבל היהודי ג'ק טייטל, שהסביר כי ביקש לפגוע ב"פרופסור השמאלני". שטרנהל אמר בתגובה כי "עצם המעשה מלמד על שבריריותה של הדמוקרטיה הישראלית".

בראיון ל"הארץ" באותה שנה אמר שטרנהל דברים נוקבים: "לא באתי לארץ לחיות במדינה דו-לאומית, אבל גם לא באתי לארץ כדי להיות שליט קולוניאלי. בעיניי לאומיות שאינה אוניברסלית, לאומיות שאינה מכבדת את זכויותיהם הלאומיות של אחרים, היא לאומיות מסוכנת. אני חושב שהזמן דוחק. ומה שמדאיג אותי הוא שהחיים הטובים כאן גורמים לאנשים לחיות באשליה נוראה. הלא זה לא יכול להימשך כך עוד מאה שנה. אני לא בטוח שזה יוכל להימשך עוד עשר שנים. בשבילי זה באמת סוף העולם. אני רוצה לדעת שכשאני אחזיר ציוד, הבנות שלי והנכדות שלי ימשיכו לחיות כאן חיים נורמליים. אבל היום העתיד של הבנות והנכדות שלי לא נראה לי מובטח. וזה באמת רודף אותי, שמה שקיים היום עלול להתפורר מחר".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ