ההיסטוריון והגיאוגרף פרופ' רוני אלנבלום מת בגיל 68

אלנבלום התפרסם במחקריו פורצי הדרך בהיסטוריה סביבתית ואקלימית. הוא פיתח את גישת השבריריות, שלפיה הפרעות אקלימיות עלולות להביא לערעור ולהתמוטטות של חברות אנושיות

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פרופ' אלנבלום באוניברסיטה העברית בירושלים, ב-2012
עופר אדרת
עופר אדרת

ההיסטוריון והגיאוגרף פרופ' רוני אלנבלום, שהתפרסם בזכות מחקריו פורצי הדרך בהיסטוריה סביבתית ואקלימית, מת אתמול (חמישי) בגיל 68 מדום לב. אלנבלום, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, התמחה גם בתולדות ממלכת הצלבנים, בתולדות העיור ובהיסטוריה של ירושלים, ואף היה מעורב במאבקים ציבוריים בירושלים, בהם נגד הכוונה להקים רכבל לעיר דוד. 

אלנבלום נולד בבאר שבע ב-1952, להורים ילידי פולין, ועבר לירושלים ב-1974. הוא למד גאולוגיה וגאוגרפיה באוניברסיטה העברית וכתב דוקטורט על "היישוב הכפרי הפרנקי בארץ-ישראל בתקופה הצלבנית". בהמשך היה למרצה ולפרופסור ואף עמד בראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטה העברית. הוא התפרסם בשל מחקרים שבחנו את ההשפעה של שינויי אקלים על תרבויות ואירועים היסטוריים. הוא פיתח את גישת ה"שבריריות", שעל פיה הפרעות אקלימיות עלולות להביא לערעור ואף להתמוטטות של חברות אנושיות. 

"המחקרים שלי מבוססים על הטענה כי ניתן לשחזר את השינויים שחלו באקלים העבר באמצעות שימוש בטקסטים כמו של התרבות הרומית, התרבויות המזרח ים תיכוניות והתרבות הסינית, שהיתה להן מסורת של כתיבת אירועים בסדרם השנתי, שאינה מתעלמת מאסונות אקלימיים כמו בצורות, שיטפונות, גשמים שלא בעיתם או גלי קור", הסביר. 

בין היתר, בחן כיצד שינויי האקלים משפיעים על זמינות המזון, אשר מערערת את יציבותן של חברות. "די היה בבצורת קצרה יחסית כדי לגרום להגברת האלימות, להקצנה דתית ולהעמקת השסעים הפנימיים בין העדות הדתיות והקבוצות האתניות המתחרות", הסביר. "במקרים שהמשבר האריך ימים הוא גרם לרעב, למגפות ולמוות המוני. כשהמחסור פגע גם בצבא או בביורוקרטיה הוא גרם להפניית הכוח נגד המדינה ולקריסתה". 

פרופ' אלנבלום באוניברסיטה העברית בירושלים, ב-2012צילום: אמיל סלמן

"אני עוסק במשברים שנגרמו בעיקר מסיבות אקלימיות, מביאים אנשים ל’סף החוסן’ שלהם וגורמים לחברות להיכנס למצבים שהן לא מסוגלות לעמוד בהן", אמר. היה לכך גם היבט אישי: סבו וסבתו מתו מהשפעת הספרדית לפני כמאה שנה. בספרו "התמוטטות מזרח הים התיכון: שינוי אקלים ודעיכת המזרח, 1072-950", תיאר את מה שכינה "אנטומיה של קריסה", ששורשיה בשורה של אירועי אקלים קיצוניים שהתרחשו במאה ה-11. הוא קושר בין התופעות האקלימיות הקיצוניות במצרים, בלבנט ובמרכז אסיה לבין תהפוכות חברתיות ופוליטיות שהביאו לדעיכתן של ערים מרכזיות ולהגירה המונית של אוכלוסיות, ששינתה משמעותית את פני האגן המזרחי של הים התיכון. 

אלנבלום טען כי ניתן להבחין באותן תופעות גם בימינו. כך, לדוגמה, הוא טען כי בצורת חמורה שהתחוללה בסוריה בשנים האחרונות, הביאה לנדידה של מיליון וחצי פליטים מהכפרים לערים הגדולות, ושם החלו המהומות שהביאו למלחמת האזרחים במדינה. 

את טיעוניו הדגים גם באמצעות משבר הקורונה. בראיון שפורסם בשנה שעברה בגלובס אמר כי הקורונה "נותנת לנו תחושה, או הבנה, שאנחנו שבריריים. מוציאה אותנו מתוך המעטפת שאנחנו רגילים לחיות בה. מהבחינה הזו, הקורונה לא שונה מרעב גדול במובן הזה שהיא מביאה אותנו לחרדות הכי בסיסיות שלנו. אני מתחיל לפחד מבן הזוג שלי, מבת הזוג שלי. אני לא יודע כלום, אם אחיה או אמות, אם השיעול הקטן הזה הוא סתם או שהוא מכת מוות, אם הילדה שחוזרת הביתה מביאה איתה משהו שיהרוג אותי וכך הלאה. כמעט תמיד החרדה מובילה להקצנה ולשנאה. היא בת הזוג של הפחד. והיא תמיד קיימת. זה לא מקרה שדאע"ש צמח בסוריה אחרי שנים של מחסור במזון". 

אלנבלום היה ידוע גם בתור אחד מהחשובים שבחוקרי התקופה הצלבנית. בין היתר, הוא שרטט מחדש את מפת ההתיישבות הצלבנית בארץ והראה שבניגוד לתפיסה המקובלת במחקר, החברה הצלבנית לא היתה מנותקת ומבודלת מהתושבים המוסלמים והנוצרים המזרחיים שחיו בארץ. אלנבלום הוכיח שהצלבנים לא היו רק יושבי ערים, אלא עסקו גם בהתיישבות חקלאית והיו חלק אינטגרלי מהחברה באותה התקופה. המחקר פתח גם דיון רחב על ההשוואה בין ההתיישבות הצלבנית להתיישבות הציונית בארץ. 

אלנבלום הרבה לדבר בשבחה של עיר מגוריו, ירושלים, וטען כי הוא מאוהב בה. "היופי של העיר שבה את לבי", תיאר ב"הארץ" את המפגש הראשון שלו עם ירושלים. "סמטאות העיר העתיקה, הרחובות המוצלים של רחביה, הגיבוב של הנחלאות הילכו עליי קסם. זאת היתה התאהבות, לא יכולתי לשבוע מן העיר. תמיד הייתי אחד מסנגוריה. אהבה ראשונה לא שוכחים. עדיין יש בעיר הזאת יופי ועניין בלתי פוסק".

הוא עקב מקרוב אחר שינויים שחלו בעיר בעשורים האחרים, והזהיר את רשויות התכנון כי לא "יתנו יד להרס השכונות הישנות והקסומות של העיר". עם זאת, הוא טען כי ירושלים "נותרה עדיין המקום היחיד בארץ שמציע אלטרנטיבה רב תרבותית אמיתית. יש בה ערבים ויש בה מזרחים, יש בה חילונים ויש בה דתיים ולכולם יש אליטות שכותבות, חושבות ויוצרות. יש בה יותר סוגים של נוצרים, של יהודים ושל מוסלמים מאשר בכל מקום אחר תחת השמש. יש בה קהילות שונות, דעתניות, עצבניות, שונאות ומתעבות. אבל הקיום של כולן יחד יוצר משהו חדש: שונה, מרתק ומלהיב". 

אלנבלום הותיר אחריו אישה, לינור, בתו של מפקד האונייה אלטלנה אליהו לנקין, ושלושה ילדים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ