שבוע חלף מאז פנו רוני אדרי ומיכל טמיר לעם האיראני דרך פייסבוק עם ההודעה "לעולם לא נפציץ את ארצכם. אנו אוהבים אתכם". מאז התמלאה הרשת בביטויי אהבה של ישראלים לאיראנים ושל איראנים לישראלים. אם בשבוע שעבר נראה היה שהפחד והשנאה שולטים, לשנייה בהירה הסכסוך נעלם, ביוזמה אזרחית פשוטה.

היוזמה התקבלה בעולם בהתלהבות. אתר סי-אן-אן העניק לאייטם ידיעה ראשית, רשת אל-ג'זירה סיקרה את בני הזוג בהרחבה, וכמוהם "ניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט" וכלי תקשורת משוודיה ועד סין. אם קודם לכן הזוג ניהל מכינת אמנות אלמונית בשם פושפין, בימים האחרונים חייהם מוקדשים מבוקר עד ליל ליוזמת השלום הפרטית שלהם עם איראן.

מיכל טמיר (במרכז) ורוני אדרי (משמאל) בביתם שהוסב לחמ"ל אהבה, אתמול

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

יחד עם שישה חברים נוספים הם יושבים בתורנויות, במה שהם מכנים מתוך הרגל "חמ"ל". הם עוברים על מאות הודעות המתקבלות מדי יום מאיראנים, ומעלים אותן לפייסבוק. "לקרוא ולבכות", אומרת טמיר, ומנסה להרדים במקביל את התינוקת הבוכה, כשברקע בעלה מדבר עם כלי תקשורת אחר. "היתה, למשל, ילדה ששלחה לנו הודעה שבבית ספר אילצו אותה לדרוך על דגל ישראל, ואז כשראתה את רוני ואת הבת שלנו היה לה קשה מאוד. זה הרבה יותר מכל מה שאי פעם חשבנו. הכוח של היוזמה הזו שהיא עוברת מתחת לממשלות".

בעקבות היוזמה הישראלית, פתח אדריכל נוף איראני בשם מג'יד יוזמה איראנית מקבילה: דף בפייסבוק בכותרת "איראן אוהבת את ישראל". הוא מספר ששמע על הדף הישראלי ברדיו פארדה, רדיו חופשי המשודר לאיראן מפראג, והצטרף מיד לחגיגת המחמאות ההדדיות. "התגובות לדף היו יוצאות דופן. תמיד חשבתי שאין סיבה שישראלים יהיו אנשים רעים, אבל בימים האחרונים גיליתי שהם מאוד תרבותיים".

גם שיידיי שהין, צעירה איראנית שחיה בהודו, מילאה את דף הפייסבוק שלה באהבת ישראל. באופן חינני, חלק מהטקסטים בעברית כתובים בכתב ראי כי היא לא יודעת עברית, אבל למי אכפת. "כשקראתי מה שהזוג הישראלי כתב", כתבה לי, "פשוט התחלתי לבכות. הישראלים התקיפו אותי, אבל לא עם פצצה, אלא עם אהבה".

מייקל, מהנדס נפט משיראז, במקור מבושהר, לא מבין מה הבעיה: "זה לא עניין פוליטי, אנחנו רק אומרים שאנחנו מחבבים אחד את השני, כי אין לנו סיבה לשנוא. מעולם לא פגשתי ישראלי, אבל כשגיליתי שערך החיים בישראל הוא כמו באיראן הבנתי שמדובר באנשים טובים".

הפוסטרים הישראלים והתשובה האיראנית

"אנחנו לא נאיבים, לא מפגרים. זה לא שנגיד ‘איי לאב יו' והעולם ישתנה", אומרת טמיר כשאני מנסה לברר אם הם חושבים שיוזמה כמו שלהם מסוגלת לעצור מלחמה. "כולנו מפחדים, אבל המטרה היא לנסות ולעצור שנייה אחת לפני המציאות הטראגית. האם נוכל למנוע את המלחמה? מי יודע. למלה איראן כבר לא תהיה אותה משמעות מבחינתי". מיכל מוצאת הבדל בין הסיקור העולמי האוהד והנרחב לתגובות שקיבלה מהתקשורת הישראלית. "הישראלים מאוד צינים ביחס לסיקור העולמי המטורף. אנחנו הראשונים בכל הכתבות החמות ברשת, אבל הסיקור הישראלי פחות מפרגן".

במקביל החלו בפייסבוק אין ספור יוזמות צד - גם לאהבה עם פלסטינים ואפילו להזדהות עם הומוסקסואלים ברוסיה. לצד הביקורת הצפויה בימין, בשמאל היו כאלה החמיצו פנים ליוזמה, ולו רק בגלל האופטימיות והקלילות שבה נעשתה. אנשים שעבדו עם אדרי התפלאו שדווקא הוא, שלא מזוהה עם פעילויות שמאל בדרך כלל, עומד בחזית המאבק לשלום עם איראן. "בוא נאמר שאני לא הולך להפגין בבילעין, אבל אני סוציאל-דמוקרט", הוא אמר אתמול. "רוני הוא ציוני, חייל קרבי שעשה עליה מצרפת בגיל 18", אומרת מיכל. "זה בכלל לא אקט שמאלני לדעתי. לא היה אקט שעשה יחסי ציבור לתושבי ישראל כמו הפרויקט הזה".

Read this article in English: Iranians shocked by 'Israel loves Iran' Facebook initiative

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ