לא רק חברי לייבור: ב-1935 היו גם יהודים שחשבו שהיטלר "הכשיר את הדגל הציוני"

היומון החרדי-ליטאי "יתד נאמן" טען השבוע כי ישראל החילונית אחראית לאנטישמיות בעולם. "מדינת ישראל, שקמה כדי לפתור את בעיית האנטישמיות, הפכה להיות הגורם המרכזי לאנטישמיות. יהודי העולם סובלים לא בגלל דתם, אלא בגלל מדינת ישראל ומדיניותה!", נכתב.

העיתון התייחס ליום הזיכרון לשואה ולגבורה וגם להתבטאותו של חבר הלייבור הבריטי המושעה, ראש העיר לונדון לשעבר קן ליווינגסטון, כי היטלר "תמך בציונות לפני שהשתגע והרג שישה מיליון יהודים". ההתבטאות גררה סערה עולמית וליווינגסטון עצמו הואשם באנטישמיות והושעה מהמפלגה. "מחריד", נכתב בעיתון החרדי, "אירופה ספוגת הדם שבה והוכיחה שאדמתה טרם כיסתה את דם הקדושים".

• ליווינגסטון אמר הבלים על היטלר, אבל נגע בעצבים החשופים של התנועה הציונית‬
• אלוהים, זיכרון וחורבן: השואה האחרת של החרדים
• פובליציסט חרדי בולט השווה בין לפיד והיטלר

אלא שניפוח האינטרסים המשותפים לציונות ולנאצים, לרוב לצרכי תעמולה, לא החל בליווינגסטון. אילו רצה, ליווינגסטון יכול היה להיתלות בכמה אילנות יהודיים, גם חרדיים, שבזמן אמת חשבו כי מהלכיו של היטלר תורמים תרומה עקיפה לתנועה הציונית.

למשל, העיתון היהודי-פולני המזוהה עם הקהילה החרדית "דאס אידישע טאגבלאדט". בשנת 1935, עם כינון חוקי הגזע בנירנברג, דיווח העיתון, שהתפרסם ביידיש, על "ישיבת הרייכסטאג בנירנברג ונאומי היטלר וגרינג". בכותרת המשנה של הכתבה נמסר, כי בחקיקת חוקי נירנברג "היטלער גע'כשרט דעם ציונ. פאהן", כלומר "היטלר הכשיר את הדגל הציוני". הכוונה היא לכך שנאסר על יהודים, במסגרת החוקים, להניף את דגל הלאום הגרמני אלא להניף רק דגל "בצבעים יהודיים".

את הכותרת הפולנית, ביידיש, לפיה היטלר "הכשיר את הדגל הציוני" מצא בספרייה הלאומית הרב ד"ר חנן יצחקי, המשמש כרב מכללת אפרתה בירושלים, לקראת הרצאה שהעביר השבוע בערב עיון במלאת 70 שנה למשפטי נירנברג. יצחקי אסף כותרות מעיתוני פולין וגרמניה, כדי להראות את התגובות השונות של היהודים לחוקי נירנברג, ובהן גם תגובות של מבוכה או ניצול האירועים לצרכי תעמולה אנטי-ציונית. עיתון אגודת ישראל הגרמנית, "Der Israelit" שלל את קיומו של "דגל יהודי", כלומר דגל ציוני, ובד בבד הגיב באהדה מסוימת לחוקי הגזע, משום שהם תרמו למאמץ האורתודוקסי להגביר את הבדלנות מהרוב הארי ולמנוע נישואי תערובת.

לדברי יצחקי, בניגוד לעיתונים אחרים בפולין ובדומה לעיתון הגרמני, "דאס אידישע טאגבלאדט" לא מחה על חוקי הגזע של נירנברג. "כל היהודים כבר אז סבלו מהיטלר, וכמובן שלא אהבו אותו. אבל חוקי הגזע בכלל לא זעזעו בהתחלה את החברה החרדית, ואולי להיפך. הרי הדבר שהכי מאיים עליהם אז זו ההתבוללות", אמר יצחקי שהוסיף כי השימוש במלה "הכשיר" לא מקרית. "הם פחות הדגישו את חוקי הגזע, והשתמשו בהיטלר כדי לנגח את הציונים. המלה 'הכשיר' נועדה להגיד לציונים 'תראו מי הרבי שלכם. מי הוא האיש שמכשיר אתכם'".

אבל לא רק אצל החרדים, ולא רק אצל האנטי-ציונים. גם בארץ ישראל, בעיתון "דואר היום", שהתפרסם בספטמבר 1935, היה מי שמצא יתרונות לזהות הציונית בחוקי נירנברג. ש. שווארץ חתום על מאמר בעיתון, שכותרתו "מעז יצא מתוק". המאמר קורא "רק לא התמסרות להרגשות עלבון בלבד", בעקבות חוקי הגזע של "השטן הברלינאי".

לדברי שווארץ, "ביאליק ז"ל בשיחה, יותר נכון, בכמה שיחות, השווה את משטר היטלר למשטר סטאלין מבחינת האינטרסים הלאומיים שלנו. בפירוש אמר שלמעשה טוב לנו הראשון מן האחרון. משטר היטלר על כורחנו עושה אותנו ליהודים אף ללאומיים ולציונים, בעוד שמשטר סטאלין מביא את היהדות הרוסית לידי טמיעה גמורה". שווארץ הוסיף כי "גם גזירת בתי הספר, שאינה אלא חלק ממשטר היטלר, תצמיח פרי טוב, תסייע לנו להציל את הנוער היהודי האומלל בגרמניה מעינויי גיהינום ולהנחילו חינוך יהודי ואולי גם יהודי לאומי במידה מלאה".

שווארץ הסביר את אמירתו לא להתמסר לרגשות העלון בלבד. "במקום זה, נחשוב על ניצול הרע, על הפקת התועלת האפשרית כאן. נוציא מתוק מעז! בעצם, אילו היתה היהדות הגרמנית בעלת רגש לאומי גאה היתה קמה מכבר ודורשת מהממשלה לפתוח בתי ספר מיוחדים לילדי ישראל, בהכריזה בגלוי כי לא ייתכן שהללו יוסיפו להתחנך באווירה ה'גזעית', מלאת הזוועות, השוררת עכשיו בבתי הספר הכלליים (...) שר האומה כופה עכשיו על יהודי גרמניה את הצלת הנוער שלהם וסיפוחו אל נשמת האומה, אל התנועה היהודית הגדולה המתרחשת בעולם כולו והיוצרת חיים חדשים ועתיד מובטח לעמנו".

"אפילו את התורה לא רצה עם ישראל לקבל מרצון וכפו עליו הר כגיגית, עד שאמר רוצה אני", המשיך שווארץ. "מעין זה הננו מוצאים בתולדותינו בכל הזמנים. גם הגזירה החדשה של השטן הברלינאי אינה אלא מטה בידי שר האומה שרוצה לקרב את יהודי גרמניה בעל כורחם לדרכי החינוך הלאומי. הם יוכרחו לתת לבניהם חינוך יהודי וכך יצא טוב מן הרע שהם כה נבהלו מפניו".

כמובן, יש הבדלים עצומים בין הכותבים היהודים הנשכחים ובין הפוליטיקאי הבריטי ליווינגסטון, אף שכולם מפרשים את האירועים גם באמצעות המיות לבם הפוליטיות. ההבדלים, למשל, הם 80 שנה וקנה מידה היסטורי, שלא היה אצל אחדים מהיהודים ב-1935. מצד שני, יש גם ב-2016 יהודים שמתרפקים על שנות ה-30 באירופה. "המצב הטבעי של עם ישראל הוא גלות! נורמליותו היא בתוך סיר לחץ של שנאה והתנכלות", כתב "יתד נאמן", השבוע.