עסקה כושלת או הישג חשוב: כך נטמנו זרעי משבר אדמות הכנסייה בירושלים

עם התגברות החששות והמאבק על גורלם של שטחי הכנסייה בירושלים, פרוטוקול מ–1951 מספק הצצה לאחורי הקלעים של הסכמי החכירה שנחתמו אז ושופך אור על הדיון בשאלת ההשלכות העתידיות

ניר חסון
ניר חסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מלון המלך דוד ובניין ימק"א, בשנות ה-30
מלון המלך דוד ובניין ימק"א, בשנות ה-30צילום: G. Eric and Edith Matson Photogr

"הטענה כי 99 שנים הן תקופה ארוכה ואין צורך לדאוג 'מה יהיה אז' אינה טענה כלל וכלל, עלינו להיות צופים למרחוק", כתב בינואר 1936 עיתונאי "דבר" ישראל שוכמן. אז, לפני קרוב ל–80 שנה, הזהיר שוכמן מפני עסקת החכירה שנחתמה בין חברה יהודית לבין מנזר רטיסבון בשכונת רחביה בירושלים. העסקה, שאפשרה את הקמת מתחם "ראש רחביה", היתה הראשונה בין עסקאות החכירה עם הכנסיות. כמו במקרים אחרים מדובר היה בעסקה מוגבלת בזמן — 99 שנים, שלאחריהן תושב האדמה לבעליה, המנזר. "מתוך רדיפה אחרי רווחים קלים גורמים האנשים האלה תקלה ציבורית רצינית", כתב עוד שוכמן. "חובה לברר לאנשים האלה, הבאים להתפאר באוזני הציבור במעשיהם אלה, מה טיבו האמיתי של מעשה זה ומה הן הסכנות הצומחות ממנו לציבור".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ