שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מת הרב שטיינמן, החשוב במנהיגים החרדים

גם כשהפלג הקנאי הציג אותו כפשרן ומרד כנגדו, הרב שטיינמן השתייך לדור "הגדולים", המנהיגים שהשפיעו על מאות אלפי חרדים בארץ ובעולם, וגם מחוץ לציבור הליטאי. בעוד שמעל במות ציבוריות הוא נצמד להשקפה הליטאית ולעמדות שמרניות, בחדרי חדרים הוא גילה גמישות בסוגיות של חינוך, פרנסה ואפילו שירות צבאי ואזרחי

יאיר אטינגר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הרב שטיינמן בעצרת של המנהיגות החרדית ליטאית ומפלגת דגל התורה בבני ברק, לפני הבחירות במארס 2015
הרב שטיינמן בעצרת של המנהיגות החרדית ליטאית ומפלגת דגל התורה בבני ברק, לפני הבחירות במארס 2015צילום: מוטי מילרוד

מנהיג הציבור החרדי, הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, מת הבוקר (שלישי) בגיל 104 בבית החולים מעייני הישועה. לפני כשבועיים אושפז שטיינמן בבית החולים שבבני ברק והבוקר חלה החמרה במצבו. הלוויתו תצא היום בשעה 12 בצהריים מביתו בבני ברק, מאות אלפי בני אדם צפויים להשתתף במסע ההלוויה. 

שטיינמן היה כנראה החרדי האחרון שניתן להגיד עליו כי היה "מנהיג הציבור" בה"א הידיעה, או "גדול הדור" בה"א הידיעה. גם היום יש רבנים ויש אדמו"רים ויש תלמידי חכמים; יש רבנים שנושאים בתואר "ראשי מועצות" וחברי מועצות, אבל רבים מהם התמנו על רקע סכסוכי ירושה, פילוגים ופיצולים גלויים. גם על מנהיגותו של הרב שטיינמן ערערו, אבל הרב שטיינמן, וזה בעצם ידוע כבר שנים, סוגר עם הסתלקותו עידן של תמימות, שבה רבים בציבור יכלו להאמין ביחס לרב אחד שהוא "הגדול", היחיד, המאחד ציבור שלם, בלי קריצה ובלי אותיות קטנות. 

הרב שטיינמן, ב-2013
הרב שטיינמן, ב-2013צילום: אוליבייה פיטוסי

הוא לא נשא בתפקידים רשמיים ברבנות ובדיינות, ובשונה מרבנים גדולים אחרים, שמו, פניו ועמדותיו אינם מוכרים לרבים מהישראלים. אבל הוא היה מהדמויות המשפיעות על מאות אלפי חרדים בעולם, בעיקר בישראל, אבל גם בארה"ב, צרפת ובריטניה. מאז 2012, כשנטל לבדו את הנהגת הציבור החרדי-ליטאי, הוא נתקל בהתנגדות גוברת והולכת של חלק מהמחנה. ועדיין – סמכותו היתה מכרעת והקרינה גם על הליטאים וגם על החסידים והחרדים הספרדים. בתקופה של שחיקת מעמד הרבנים, ובכלל זה מעמדו שלו, הוא שימש כראש מועצת גדולי התורה של מפלגת דגל התורה והרב שנחשב כמי שמתווה את "ההשקפה" ו"השיטה" לעולם הישיבות ולכלל מוסדות החינוך, וכן לארגונים של "קירוב" והחזרה בתשובה חרדיים.

בתקופתו שככו מאבקי העבר הסוערים שניהלו קודמיו בהנהגה הליטאית – למשל נגד חב"ד - והרב שטיינמן הצטייר כמנהיג מכיל שגם פלגים אחרים רואים בו כתובת, כולל החרדים, הספרדים והחסידים. כולם, למעט פלג אחד. הרב שטיינמן, שתמיד בחר בקפידה את מאבקיו, הפתיע בשנים האחרונות כשיצא למלחמה חסרת פשרות בפלג המרדני והקנאי בראשות הרב שמואל אוירבך, הרחיק אותו ואת אנשיו מהעיתון הרשמי "יתד נאמן", מהישיבות, ממרבית המוסדות הליטאיים וממפלגת דגל התורה.

בן חסותו של "החזון איש"

הוא נולד בסוף 1913 בקמניץ, אך את מרבית ילדותו עשה עם משפחתו בבריסק, על גבול פולין-ליטא (היום בלארוס). בנעוריו, בין שתי מלחמות העולם, הוא נשלח לישיבות, הצטיין בלימודיו ובין היתר הושפע משניים מגדולי הדור, הרב מבריסק והרב ברוך דב ליבוביץ. ב-1938, בין היתר על רקע צו גיוס שקיבל לצבא הפולני – הוא וחברו הקרוב, הרב משה סולובייצ'יק, ארזו תיקים ויצאו מערבה, לשווייץ, מהלך שהציל אותם מהגורל הרצחני שציפה למשפחותיהם ובני קהילותיהם תחת הכיבוש הנאצי. השניים נשלחו בתקופת המלחמה למחנה עבודה אבל ניצלו. לאחר המלחמה הם הפכו לראשי ישיבות וריכזו סביבם תלמידים. לרב שטיינמן ולאשתו תמר נולדו ארבעה ילדים.

ב-1945, כשכבר נחשב בולט בכישורי הלמדנות וההוראה שלו, עלה שטיינמן לארץ ישראל, קיבל משרה תורנית בכפר סבא, וכעבור תקופה השתקע בבני ברק. מנהיג הציבור החרדי, הרב אברהם ישעיהו קרליץ, "החזון איש", פרש עליו חסות. במשך שנים עמד הרב בראש ישיבת פוניבז' לצעירים (לגיל התיכון) – ועד היום הוא מוכר בציבור החרדי גם בשם "ראש הישיבה". 

הרב שטיינמן בבני ברק, ב-2010. פעל בגלוי למען שינוי לעתים נדירות ביותר
הרב שטיינמן בבני ברק, ב-2010. פעל בגלוי למען שינוי לעתים נדירות ביותר צילום: מוטי מילרוד

עם פטירת "הגדול" החרדי הבא – הרב אליעזר מנחם שך – ההנהגה נמסרה לרב יוסף שלום אלישיב, ואולם הרב שטיינמן, שהיה מעורה יותר בחיי הקהילה החרדית המתעצמת, ורבים ביקשו את עצתו, חלק עמו בהנהגה. הוא הופקד על ההנהגה הרוחנית של מפלגת דגל התורה ועל כל ענייני חינוך, מרמת ההורה הנתקל בקשיים מול מוסדות החינוך ועד התוויית התגובה הפוליטית לניסיונות לקדם לימודי ליבה. עם פטירתו של הרב אלישיב היה ברור כי הרב שטיינמן הוא המנהיג, אבל בצל המרד שהוביל נגדו הרב אוירבך – מרד שעיקרו מאבק הנהגה, ולא מאבק אידיאולוגי – היה ברור כי התואר "המנהיג" יילך ויאבד ממשמעותו הישנה.

הוא נחשב – לא תמיד בצדק – לפרגמטיסט, משום שהיתה לו או לשליחים מטעמו מעורבות שקטה ביוזמות כמו הקמת הנח"ל החרדי (מסלול השירות הייעודי הראשון לחרדים בצה"ל), חוק טל (שהסדיר את מעמד תורתו אומנותו), אמנת כנרת (שניסתה להסדיר את היחסים בין הפלגים בחברה הישראלית), ולבסוף גם חוק הגיוס החדש, בשתי גרסאותיו, של 2014 (למרות שנחקק בממשלה ללא חרדים) ו-2015 (שעוצב במידה רבה על ידי החרדים).

בסוף שנות ה-90, שבהן עוד נחשב כמספר 2 של הרב יוסף שלום אלישיב, היה הרב שטיינמן מטרה לחיציהם של הקנאים החרדים מירושלים שראו בו פשרן בגלל מעורבותו, השקטה כאמור, בענייני הנח"ל החרדי. כתובות "שטיינמן=קוק" מילאו את קירות מאה שערים, בהשוואה החמורה ביותר האפשרית בין מנהיג חרדי ל"גדול" אחר, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שנחשב אייקון ציוני דתי.

תורה ורק תורה

למעשה, לעתים נדירות ביותר, הוא פעל בגלוי למען שינוי, כמו למשל ב-1999, כאשר התיר, יחד עם גדולי הדור הרב אלישיב והרב שמואל הלוי ווזנר, לימודי תואר ראשון לגברים. גם אז, מי שחתם על המכתב לא היו שלושת הבכירים, אלא נציגים מטעמם שהבהירו כי ההיתר ניתן רק למדעי המחשב, חשבונאות ומינהל, "ובלבד שבתוכנית הלימודים לא יהיו לימודי מחשבה, הגות, ספרות או כל לימוד שיש לו נגיעה לאפיקורסות חס ושלום". אבל בדרך כלל, כלפי חוץ, הוא הקפיד להביע את העמדה החרדית הרשמית, הדוחה את תרבות המערב ומתרחקת מהתרבות הישראלית. זה הקו שהפגין כלפי חוץ עד הסוף. בדצמבר 2016, בכנס החרדי נגד לימודים אקדמיים לנשים חרדיות, הקרינו סרטון שבו הרב שטיינמן מורה לנשים שלא ללמוד תואר אקדמי גם לא לצורך פרנסתן.

הרב שטיינמן נהג לנסח אידאולוגיה שהציבור לא יכול לעמוד בה, אבל בפועל הותיר מרווח נשימה גדול מאוד ל"פורצי גדר"

אלא שבשנת 2016 עצמה, למשל, החלו ללמוד בתוכניות הייעודיות לחרדים באקדמיה מעל 11.5 אלף חרדים, בעיקר נשים. זהו אחוז ניכר מאוד מהחרדים, בוודאי בגילים הרלוונטיים ללימודים אקדמיים. החרדים שיוצאים לאקדמיה, או מתגייסים לצבא, או מחזיקים סמארטפון בניגוד לצו הרבנים – כל אלה חשים מספיק נוח להמשיך לחיות בשוליים הרחבים והרכים של הציבור החרדי, וחשוב לא פחות – ברוב המקרים הציבור החרדי לא מעוניין להקיא אותם מתוכו. גם זאת מורשת הרב שטיינמן: עיצוב החרדיות כאוהל רחב, כשבט סוציולוגי, מבלי להטיל סנקציות על מי שאינו עומד בתביעות אידיאולוגיות כפי שנעשה בקהילות קטנות יותר.

העובדה שלאורך שנותיו בהנהגה יצאו רבבות חרדים, במצטבר, ללמוד באקדמיה, התגייסו לצבא, החזיקו סמארטפון, נחשפו לאינטרנט ויצאו לעבוד, לא גבתה מהם, ודאי שלא כקבוצות, מחיר קהילתי כבד מדי - שלא לדבר על הרחקה. הרב שטיינמן נהג לנסח אידאולוגיה שהציבור לא יכול לעמוד בה, אבל בפועל הותיר מרווח נשימה גדול מאוד ל"פורצי גדר". השיטה הזאת נובעת כנראה מהגודל של הציבור החרדי, ומהיכולת המוגבלת להטיל עליו משטר ברזל, אבל לא ברור שהרב שטיינמן היה מטיל כאלה סנקציות לו יכול היה.

טקס השבעה של הנח"ל החרדי. שטיינמן התערב בשקט
טקס השבעה של הנח"ל החרדי. שטיינמן התערב בשקטצילום: טלי מאייר

השיטה הזאת יכולה גם להתפרש כמהלך הנהגה חכם שהעניק לחרדים את עוצמתם הגדולה היום: האם מדיניות ההכלה כלפי חרדים חדשים וחרדים "לייט", כלפי "שבבניקים" (נוער שוליים חרדי) ונושרים וחרדים עובדים, תרמה – לצד הגידול הטבעי – לכך שהציבור החרדי מונה היום כ-900 אלף ישראלים? ייתכן, וייתכן גם כי אלו התפתחויות שמבשרות על ביזור והיחלשות המרכז החרדי וההשקפה החרדית. כך או אחרת, בעוד שמעל במות ציבוריות הרב שטיינמן הביע עמדות שמרניות קלאסיות, בחדר, בפגישות פרטניות, ידוע ממקורות רבים שהוא גילה גמישות רבה, גם בסוגיות של חינוך, גם בענייני פרנסה, אפילו שירות אזרחי וצבאי.

כלפי חוץ זה היה סיפור אחר. ב-2007, למשל, התלווה "הארץ" למסע שקיים יחד עם האדמו"ר מגור בקהילות יהודיות בצרפת. "מה החינוך היום? החינוך הוא תורה! ותורה! ותורה! אין זולת זה שום דבר אחר. רק תורה, ומי שרוצה להיות מאושר שילמד את הבן שלו תורה", הכריז אז. "הכל רק תורה, שזה התכלית, וגם אנחנו רוצים בכל הדורות המשך, וברוך השם כלל ישראל קיים למרות כל הצרות שהיו, והיו כל כך הרבה צרות שאי אפשר לתאר עד כמה שכלל ישראל סבל, וגם בצרפת היה את מסעי הצלב שנפלו בהם כל כך הרבה קורבנות (...) על כך עלינו לדעת שאם בן אדם רוצה להמשיך את הדורות הוא צריך להמשיך על ידי לימוד התורה ולחנך את הדור הצעיר לתורה ויראת שמיים ואז אנחנו נזכה שכלל ישראל לא יתכלה".

בקהילה במרסיי שאלו אותו רבנים מקומיים כיצד לנהוג בבחורים שנשרו מישיבות ו"לא מוצאים עצמם לא כאן ולא שם". "האם אפשר להקים להם ישיבה שבה יוכלו גם ללמוד מקצוע?", שאל אחד הרבנים המקומיים, מתלמידיו של הרב שטיינמן, "אתה אומר היות שהוא כבר לא טוב, אז נשלח אותו לרכוש מקצוע? זה להוסיף רעל על רעל. מקצוע זה רעל". על חינוך ילדים ובחורים אמר, שאסור בשום אופן ללמדם מקצועות חול. "הכל צריך להיות רק תורה", הבהיר.

הרב שטיינמן (במרכז) בכינוס של מועצת גדולי התורה הליטאים נגד גיוס לצה"ל, בדצמבר 2013 בבני ברק
הרב שטיינמן (במרכז) בכינוס של מועצת גדולי התורה הליטאים נגד גיוס לצה"ל, בדצמבר 2013 בבני ברק. לו או לשליחים מטעמו היתה מעורבות שקטה בחוק הגיוס בגרסתו מ-2014 ומ-2015צילום: מוטי מילרוד

שתדלנות במקום פחים בוערים

חוק הגיוס היה מבחן המנהיגות הגדול ביותר של הרב שטיינמן מול המדינה, כמנהיג היחיד של הציבור הליטאי. בזמן שיהדות התורה היתה באופוזיציה, נציגים מטעמו ניהלו ערוץ חשאי עם נציגיה של ח"כ איילת שקד, יו"ר הוועדה הפרלמנטרית שהכינה את חוק הגיוס, כדי להמתיק את הגלולה, מה שהביא את הציבור הליטאי לנקודת רתיחה והסלמה במאבק ההנהגה בינו לבין הרב אוירבך. ההפגנות שהוציא אוירבך לרחובות, עם אלפי בחורים ואברכים, כוונו נגד הגיוס ונגד בג"ץ, אבל לא פחות מכך – נגד הרב שטיינמן.

מה שעמד על הפרק היתה שיטת שטיינמן: האם דרכו הממלכתית והפסיבית הצליחה לשמר את עולם הישיבות החרדי? גם כעת, אחרי תיקון חוק הגיוס בשנת 2015, קשה לדעת.

הרב שטיינמן דגל בשתדלנות שקטה יותר מאשר בפחים בוערים ברחובות. הוא העדיף פעמים רבות שהשלטון יאנוס את החרדים לפעול נגד רצונו, מאשר לתת יד בגלוי לתהליכים כמו חוק הגיוס או אמנת כנרת או מתווה הפשרה בכותל. גורם בסביבתו תיאר פעם את הרב שטיינמן כך: "תחשוב על ראש הממשלה שמיר שסירב בעקשנות לכל הצעה מדינית במשך שנים. גם הוא הרי הבין שהסדר מדיני הוא בלתי נמנע ובסוף נאלץ להתפשר; הוא הבין שיש מחיר לסרבנות, שיהיו חרמות, אבל שמיר חשב שאפשר לפחות להרוויח עוד כמה שנות סטטוס קוו בשטחים. כך החרדים, אנחנו מבינים שהשינויים בלתי נמנעים, ופשוט מעכבים אותם כדי לבנות עוד דור שימלא את הישיבות כמו הדורות שלפניו. בכלל אין להנהגה שלנו צורך באסטרטגיה, היא מבינה שיחולו שינויים ומעכבת אותם, והרב אהרן-לייב עושה את זה לא רע".

עם או בלי קשר למאבק נגדו, הרב שטיינמן הקפיד מאז על קו ציבורי ברור: שמרנות חרדית מחמירה, תוך מאמץ יוצא דופן שלא להתעמת עם השלטון. הרב שטיינמן, בניגוד לרב אוירבך, התרחק בכל מצב מעימות עם המדינה. את האיפוק שלו נהג להסביר לא אחת, לפי דברי תלמידיו, בעיקרון התלמודי "אקדומי פורענותא לא מקדימינן" (וריאציה ארמית של "דיה לצרה בשעתה").

מותו של הרב שטיינמן מסמלת עבור רבים את סוף עידן הנהגת היחידים בציבור החרדי. על רקע היחלשותו הבריאותית בשנה האחרונה של שטיינמן, סומן הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז', כיורשו בתפקיד מנהיג הציבור הליטאי. אלא שמעמדו לא צפוי להיות כמעמדו של הרב שטיינמן. סמכויות ההנהגה וקבלת ההחלטות בציבור הליטאי צפויות להתפזר בין כמה רבנים נוספים כדוגמת הרב חיים קנייבסקי ואחרים.

השתתפו בהכנת הידיעה: אהרן רבינוביץ ועידו אפרתי

הרב שטיינמן (במרכז עם חליפה וכובע) בחברת תלמידיו בישיבת חפץ חיים בכפר סבא
הרב שטיינמן (במרכז עם חליפה וכובע) בחברת תלמידיו בישיבת חפץ חיים בכפר סבא
הרב שטינמן בצעירותו בתקופת כהונתו בראשות ישיבת חפץ חיים בכפר סבא
הרב שטינמן בצעירותו בתקופת כהונתו בראשות ישיבת חפץ חיים בכפר סבא
הרב שטינמן (מימין) בישיבת חפץ חיים בכפר סבא יחד עם מנהל הישיבה הרב אברהם ריין (משמאל)
הרב שטינמן (מימין) בישיבת חפץ חיים בכפר סבא יחד עם מנהל הישיבה הרב אברהם ריין (משמאל)
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ