בהיעדר תמיכה ובגיל צעיר, הטרנסג'נדריות נפלטות אל תעשיית המין - חינוך וחברה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בהיעדר תמיכה ובגיל צעיר, הטרנסג'נדריות נפלטות אל תעשיית המין

לכתבה
טרנסג'נדריות בזנות, באוגוסטמיכל פתאל

רותם יצאה לעבוד ברחוב כבר בגיל 14 ■ קרול מפנטזת על התאבדות ■ מונה מרגישה שרק כך היא זוכה לתשומת לב ■ גיל הכניסה לזנות טרנסג'נדרית נע היום בין 13 ל-14 כאשר במקביל גובר השימוש באלכוהול ובסמי פיצוציות

72תגובות

יום שני, לילה, אזור התעשייה בחולון. "קוקסינלית 100 שקל", מכריזה אחת הטרנסג'נדריות במקום לעבר לקוח זנות שמאט את רכבו וסוקר את גופה העירום למחצה. הוא מאשר לה בניד ראש מהיר להיכנס לרכב, והם נעלמים מהזירה, משאירים מאחור טור ארוך של מתחרות על תשומת לבם של הלקוחות.

בסביבות עשר בלילה עוגן בזירה הסואנת רכב המרפאה הניידת של מרפאת לוינסקי מטעם משרד הבריאות. הצוות הכולל עובד סוציאלי, רופאה ומתנדבים מציע לטרנסג'נדריות בזנות בדיקות לאיתור מחלות מין, קונדומים בחינם וליווי פסיכו־סוציאלי. רותם (כל שמות הטרנסג'נדריות בזנות בכתבה בדויים), בת 20, מתקרבת לצוות המרפאה. היא מתוחה, עיניה דומעות, נשימתה לא סדירה, מצבה הנפשי רעוע. כשהיא נרגעת מעט היא מספרת לצוות שהשתמשה בסמים.

רותם החלה לעבוד בזנות כשהיתה בת 14. "הגעתי בפעם הראשונה בחיי לבלות בתחנה המרכזית בתל אביב", היא נזכרת. "מישהו בא והציע לי מין תמורת 500 שקלים, וככה התחלתי. רציתי לממן ניתוח לשינוי מין והייתי בורחת מהפנימייה לתחנה המרכזית ועובדת בזנות". לפני כשלוש שנים עברה לאזור התעשייה בחולון, בו היא נמצאת שבעה לילות בשבוע. "אני חווה הרבה דיכאון ולחץ נפשי", היא מסגירה. "כשאני עולה לרכב של לקוח, זאת לא באמת אני. זה קשה. את עושה משהו שהוא לא את רק כדי לממן שכר דירה וניתוחים. אני לא רוצה להמשיך להיות פה, אבל קשה לצאת מהזנות".

רותם, בת 20, מתקרבת לצוות המרפאה. היא מתוחה, עיניה דומעות, נשימתה לא סדירה, מצבה הנפשי רעוע. כשהיא נרגעת מעט היא מספרת לצוות שהשתמשה בסמים

יחד עם זאת, היא מודה כי עם השנים קשה לה יותר. "כשאת לא בת 14 את כבר פחות מעניינת, וכשאת שש שנים בעולם הזה אז את מתיישנת עבור הלקוח שאוהב גיוון", היא מסבירה. "יש היום גם הרבה הרבה יותר טרנסג'נדריות שעובדות בזנות, וכשיש תחרות גדולה בינינו, הלקוח מנצל את זה והמחיר יורד — אם פעם הייתי מקבלת מלקוח 500 שקל אז היום התעריף צנח ל–100 שקלים, ויש כאלה שמנסים להשיג את זה ב–50 שקלים. בגלל ההיצע אנשים מתבלבלים ולא יודעים כבר במי לבחור".

להערכה כי בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בזנות בקרב טרנסג'נדריות, שותפה גם נינה הלוי, טרנסג'נדרית, בת 58, מדריכה במרפאת לוינסקי. "אין נתונים רשמיים כי זאת אוכלוסייה ששקופה לממסד", היא אומרת, "אבל אנחנו מזהים שהטרנסג'נדריות תופסות כיום חלק מאוד גדול בזנות". חברה לארגון, ורכז תחום להט"ב בו, יונתן מרטון־מרום, אומר שהזנות הטרנסג'נדרית תופסת נתח גדל והולך באתרים וכתובות המזוהים עם זנות הרחוב. "מרחבים באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב שהיו מזוהים בעבר כמרחב מובהק של זנות נשים, 'נכבשו' באופן מוחלט על ידי טרנסג'נדריות בזנות", הוא אומר ומוסיף כי "בשלוש־ארבע השנים האחרונות נוצרה באזור התעשייה בחולון שלוחה חדשה לתעשייה הזנות בתחנה המרכזית והפכה עד מהרה לסצנה סואנת".

נינה הלוי. לדבריה, "כיום לא קיים כמעט בארץ מודל של אשה טרנסג'נדרית שהיא לא בזנות או שורדת זנות"
מיכל פתאל

מרטון־מרום, גבר טרנסג'נדר ועובד סוציאלי בהכשרתו, אומר כי נוכחות לטרנסג'נדריות בזנות יש גם במתחם הבורסה ברמת גן וכי אף בזירה הוותיקה בתל־ברוך מתחוללת מהפכה שקטה. "בעבר טרנסג'נדריות היו עומדות ברצועת חוף קטנה", הוא מתאר, "אבל כיום הן מהוות את מרבית העובדות בזנות במתחם".

זירה אחרת שבה משגשגת הזנות הטרנסג'נדרית לא נמצאת על המפה, הכתובת מקוונת. מרטון־מרום אומר כי בשנים האחרונות פורחת סצנת הזנות האינטרנטית, בה בהקלקה אחת נקבע הזמן והמחיר לשהות בדירתה הפרטית של העוסקת בזנות.

נינה הלוי החלה להתנדב בניידת הלילה של עמותת עלם: "אני מהווה עבורן מודל לחיים שהן לא הכירו — אני טרנסית, לסבית שנשואה לאשה, אמא לילדה ומעולם לא הייתי בזנות"

"צריכה לדאוג לעצמי"

נחיל כלי רכב ארוך משתרך אחרי מלאני, בת 22. "בעבר עבדתי בזנות בדירה הפרטית שלי ולרחוב בחולון הייתי מגיעה אחת לשבוע", היא אומרת, "אבל עכשיו אני באה כל ערב לרחוב". היא מניעה מצד לצד שיער קטיפתי הממסגר את תווי פניה העדינות. שמלתה הזערורית ההדוקה לגופה חושפת רגליים ארוכות המסתיימות בנעליים בעלות עקבים גבוהים ומחודדים. היא בת לאם יהודייה ואב ערבי שהיו מכורים לסמים בילדותה. הקשר עם אביה רעוע ואמה שסבלה מדיכאון וסכיזופרניה מתה כשהיתה בת 13. שנתיים אחר כך נכנסה לעולם הזנות. "כשהתחלתי להבין שאני טרנסג'נדרית היה לי ברור שאני צריכה לדאוג לעצמי", היא מספרת. "רציתי רמת חיים בסיסית ביותר, והבנתי שהדרך היחידה להשיג את זה היא לעבוד בזנות".

מלאני מתעלמת מכלי הרכב הצופרים לה ומספרת שעברה פגיעות מיניות רבות בילדותה. "הפעם הראשונה היתה בגיל ארבע בגן. לא סיפרתי על זה מעולם להורים", היא מפרטת. "כשהייתי בכיתה א' היה ילד בוגר ממני שהיה גורר אותי למחבוא ומנצל אותי מבחינה מינית. זה נמשך כשלוש שנים ופסק רק כשהוא עבר בית ספר". לדבריה, כשהיתה בכיתה ה' קבוצת ילדים ניסתה להפשיט אותה בכוח ותיעדה זאת בווידאו. "היו כל כך הרבה מקרים נוספים של פגיעות והטרדות", היא אומרת ושואפת נשימה עמוקה. "עבורי המעבר מרצף של פגיעות מיניות לזנות לא היה קשה בהתחלה. היה לי מאוד 'קל' בזנות כי לא הרגשתי דבר. היתה לי תחושה חזקה של ניתוק מרגש".

מלאני היא בת לאם יהודייה ואב ערבי שהיו מכורים לסמים בילדותה: "הייתי רוצה להפסיק לעבוד בזנות, אבל אין לי אלטרנטיבה אחרת. התחושה היא שזהו, אני הולכת להירקב בזה"

אבל בשנים האחרונות חל שינוי והיא ניסתה לחפש עבודה שתוציא אותה מהעולם הזה. "כל פעם כששלחתי קורות חיים, התקשרו אלי בהתלהבות לזמן אותי לראיון עבודה", היא נזכרת. "אבל כשהגעתי לראיון והתברר למעסיקים שאני טרנסג'נדרית אז סירבו להעסיק אותי. הייתי רוצה להפסיק לעבוד בזנות, אבל אין לי אלטרנטיבה אחרת. התחושה היא שזהו, אני הולכת להירקב בזה".

התחושות של מלאני מקבלות ביטוי גם בסטטיסטיקה. "שוק התעסוקה חסום בפני טרנסג'נדריות", אומר מרטון־מרום ומציין סקר שפרסם אשתקד המכון לשוויון הזדמנויות בתעסוקה, שהראה כי שיעור האבטלה בקרבם עומד על 32% ו–84% מהם משתכרים הרבה מתחת לממוצע.

יונתן מרטון־מרום. לדבריו, גיל הכניסה לזנות טרנסג'נדרית יורד בהדרגה, והיום כבר נע בין 13–14
דניאל בר און

"אם היתה לי מודעות לא להיכנס לזה מלכתחילה, החיים שלי היו שונים היום", אומרת מלאני בעודה מתבוננת בסצנת הזנות הגועשת. "כל הטרנסג'נדריות שהכרתי סיפרו לי שעושים בזה המון כסף ושיווקו לי את הזנות כ'קלה'. היום אני יודעת שהן דיברו ממקום של כאב והכחשה ומתוך חומת הגנה ושהן לא סיפרו לי את האמת על הזנות. לא הבנתי שזה כמו מכור לסמים שאומר לך 'קחי, קחי, הסם יעשה לך טוב'".

חצי ביקורת היא מפנה גם ללקוחות. "הם מבינים שהטרנסג'נדריות נמצאות בזנות מתוך הישרדות הכי בסיסית, הם חושבים שבלי המאה שקל שלהם את תמותי ברעב, והם מנצלים את זה", היא מסבירה ומתקוממת גם נגד הפורום המקוון שבפורטל "סקס אדיר" המיועד לצרכני מין בתשלום: "הם מדרגים ומבקרים אותנו כאילו שאנחנו מסעדה. צרכני המין מנצלים את הפורום המקוון כדי להשפיל אותנו, להוריד מחירים, לבזות וללעוג. באופן הזה ההתעללות בנו נמשכת גם אחרי האקט המיני". התעללות אחרת היא זו שמגיעה מעוברי אורח, לדבריה רק בגלל שהן טרנסג'נדריות. "חבורה של צעירים זרקה במהלך נסיעה לעבר הגב שלי בקבוק זכוכית", היא נזכרת, "ובפעם אחרת ניסו לשפוך לעברי שתן ולהעיף עלי ביצים".

"פה אני מלכה"

"הלילה זה יום ההולדת שלי, אני חוגגת 40", אומרת בחיוך רחב מונה, בעודה נעה לאורך רחוב הגליל שבתחנה המרכזית הישנה. גישתה לחיים מפוכחת ועניינית ולדבריה השלימה עם חיי הזנות. היא משדרת חוזק נפשי, ביטחון וכוח הישרדותי. כשהשיחה מתארכת היא אומרת: "היום אני לא באה לפה בשביל הכסף אלא מהבדידות ומתוך רצון לתשומת לב. פה אני מרגישה שאני מלכה — יש לי מעריצים, חברים, וזה לא קורה לי במקומות אחרים. אני מרגישה שייכת לעולם הזה. הזנות היא במה צבעונית ומעניינת. יש הרבה בנות שבאות לכאן רק כדי לדבר, להרגיש שיש להן חברות, כי קשה להרגיש את זה במקומות אחרים".

היום היא סבורה כי אם תנסה לעזוב את העולם הזה, החברה לא תקבל אותה, בגלל הסטיגמה. "כשאני פוגשת גבר בבר ומספרת לי מי אני התגובה היא 'אה, לא, נראה לי שזה בשבילי'", היא מסבירה. "אבל בזנות יש גברים שבאים אלי שוב ושוב כבר עשר שנים. גם אם אני לא נהנית מהעבודה בזנות, זה מאפשר לי קשר שלא הייתי יכולה ליצור בעולם הרגיל".

מונה נולדה למשפחה המתגוררת בכפר ערבי: "היום אני לא באה לפה בשביל הכסף אלא מהבדידות ומתוך רצון לתשומת לב. פה אני מרגישה שאני מלכה — יש לי מעריצים, חברים, וזה לא קורה לי במקומות אחרים"

מונה נולדה למשפחה המתגוררת בכפר ערבי שלא קיבלה את הניתוח להתאמה מגדרית שעברה. את הלוי, מקרה מסוג זה לא מפתיע. "כשטרנסג'נדריות צעירות מתחברות לזהות שלהן כנשים ומתחילות לברר על טיפולים להתאמה מגדרית, אז הסביבה הקרובה להן מגיבה לכך באופן קשה, במיוחד כשהבית הוא יותר מסורתי, שמרני ופטריארכלי, היא אומרת ומדגישה כי "חוסר הקבלה חוצה את כל רובדי החברה — ערבים ויהודים, דתיים וחילונים".

במקרה של מונה, היא נאלצה לשנות את חייה מהקצה אל הקצה. "בגיל 19 עבדתי במלון ועשיתי משמרות כפולות כל יום", היא מגוללת ועיניה נמלאות עצב. "נחשבתי לעובדת מסורה ומקצועית. כשסיפרתי בתמימות למנהלת שלי שאני מתכוונת לעבור את הניתוח, היא הזדעזעה והחלה להתנכל לי. כעבור זמן קצר היא העיפה אותי מהעבודה ללא הסבר ובלי פיצויים. לא יכולתי לחזור הביתה והרגשתי שאם אני לא אעשה את שינוי המין אני אתאבד. לא היה לי לאן ללכת, הייתי בחוסר כל, הגעתי לתל אביב והתחלתי לעבוד בזנות". מונה משתתקת לרגע ואז מוסיפה: "פעם ניסיתי להפסיק לעבוד בזנות. עזבתי את תל אביב, התחלתי לעבוד בעבודה רגילה בעיר מרוחקת אבל כל פעם כשהסתובבתי ברחוב היו מטרידים אותי ומציקים לי בגלל שאני טרנסג'נדרית. נשברתי וחזרתי. קשה לנו להשתלב בחברה, אבל בזנות הדלת תמיד פתוחה".

"הרשויות עיוורות"

נינה הלוי נולדה כתינוק זכר וגדלה בכפר שמריהו. היא שירתה בצבא כחובש קרבי בנח"ל המוצנח ולאחר שחרורה עבדה על סיפון ספינת דיג. היא סיימה לימודי תואר ראשון באמנות בבצלאל, והיתה אסיסטנטית של הפסל נחום טבת. בהמשך חייה למדה הילינג ורפואה סינית והפכה למטפלת אלטרנטיבית ולפרנסתה עבדה בחברת היי־טק. היא התחתנה והביאה לעולם בת. כשחברת ההיי־טק בה עבדה נסגרה, היא פתחה יחד עם בת זוגה את מאפיית "לחמנינה" המצליחה. לפני כשלוש שנים מכרו את חלקן במאפייה. בגיל 55 הלוי נסעה לתאילנד ועברה ניתוח להתאמה מגדרית. היא נשארה נשואה לבת־זוגה, והחלה בפעילות חברתית אינטנסיבית למען הקהילה הטרנסג'נדרית. "אני עשיתי תהליך מאוד ארוך עם עצמי והגעתי לניתוח מוכנה נפשית, בגיל מתקדם ובמעמד כלכלי שאיפשר את ההליך הזה", מספרת הלוי. "שם נחשפתי לראשונה לנשים טרנסג'נדריות ישראליות, מאוד צעירות שכדי לממש את החלום של הניתוחים נאלצו לעבוד בזנות. תוך כדי שהתאוששתי מהניתוח שלי התחלתי לסייע להן בקשיי השפה שהתעוררו ומול הצוות הרפואי. כשחזרתי לארץ הבנתי שזה הדבר הכי משמעותי שאני יכולה לעשות בחיים שלי".

מרטון־מרום, גבר טרנסג'נדר ועובד סוציאלי בהכשרתו, אומר כי טרנסג'נדריות בזנות יש גם במתחם הבורסה ברמת גן וכי אף בזירה הוותיקה בתל־ברוך מתחוללת מהפכה שקטה

הלוי החלה להתנדב בניידת הלילה של עמותת עלם. "התחלתי לפגוש מלא טרנסג'נדריות בזנות רחוב ונוצר בינינו חיבור מאוד חזק. אני מהווה עבורן מודל לחיים שהן לא הכירו — אני טרנסית, לסבית שנשואה לאשה, אמא לילדה ומעולם לא הייתי בזנות". הלוי, המלווה טרנסג'נדריות בתהליכי התאמה מגדרית כבר הפכה לכתובת ידועה לפניות מצד טרנסג'נדריות בקהילה, פעילה גם ב"פרויקט גילה להעצמה טרנסית".

לדבריה, "כיום לא קיים כמעט בארץ מודל של אשה טרנסג'נדרית שהיא לא בזנות או שורדת זנות. מאוד קשה לדבר על זה כי לכולם יש פחד וקושי להתמודד עם הנושא. לעוסקות בזה יש צורך להעלים את זה מהמשפחות ומהחברה, מאחר שיש לזה סטיגמה שלילית; ללקוחות ודאי שיש אינטרס שלא ידברו על זה ומערכת הבריאות ורשויות הרווחה עיוורות למציאות המורכבת הזאת של דחיקה לזנות והסללה לזנות של צעירות טרנסג'נדריות".

טרנסג'נדרית בזנות
מיכל פתאל

מרטון־מרום מציין כי גיל הכניסה לזנות טרנסג'נדרית יורד בהדרגה, והיום כבר נע בין 13–14 כאשר במקביל גובר השימוש באלכוהול ובסמי פיצוציות. הלוי מכניסה נתון נוסף למשוואה — האינטרנט והרשתות החברתיות שהחשיפה להן הורידה משמעותית את הגיל שבו טרנסג'נדרים מתחברים לזהות שלהם. "ילד בן 8 יכול היום להגיע למידע ולהבין דברים שאני הבנתי רק בגיל 45". אך מנגד, מול הטכנולוגיה, עומדת לא רק הסביבה הקרובה, גם המדינה. "יש אפשרות לעבור תהליך של התאמה מגדרית במסגרת הרפואה הציבורית בישראל, במימון קופות החולים", היא מבהירה. "אלא שנוהל הוועדה המאשרת את הניתוחים הוא ארוך ומסורבל והתור לניתוחים ארוך מאוד. התהליך עלול לארוך חמש שנים". לכן, היא אומרת, מי שלא יכולות להמתין זמן כה רב, פונות לניתוחים פרטיים בחו"ל. אך המחיר הגבוה של אלה "דוחק אותן לזנות. הן מאמינות שזה יהיה רק לתקופה קצרה אבל אז הן מתבוססות בזה".

הלוי מדגישה שהחברה המסלילה את הטרנסג'נדריות לזנות מפקירה אותן ללא מענים הולמים לשיקום. "יש בשנים האחרונות 'בום' של זנות טרנסג'נדרית והמערכת לא מבינה את היקף התופעה ולא ערוכה בשום צורה להתמודד עם זה", היא אומרת. "יש כיום מעט מענים לטרנסג'נדריות צעירות ואלה שחצו את גיל 25 ורוצות להיחלץ מהזנות נאלצות להשתלב במענים המיועדים לכלל הנשים בזנות. זה מאוד בעייתי מאחר שזנות טרנסג'נדרית היא בעלת מאפיינים שונים ולכן זקוקה למענה ייעודי".

קרול גדלה בבית עם אב אלים ואלכוהוליסט: "אני כ–25 שנה בזנות והסטיות של הלקוחות רק מקצינות. אם נשים היו יודעות מה הבעלים הנשואים שלהם שבאים לפה מבקשים הן היו מקבלות את ההלם של החיים"

"הנפש לא יכולה"

רחוב הגליל שבתחנה המרכזית מאוכלס בסאונות, מועדונים ובחללים המשמשים להשכרת חדרים. הטרנסג'דריות בזנות יוצרות קשר עין עם הלקוחות ונכנסות עמם פנימה. קרול 44, ילידת הארץ, מוליכה אחריה גבר מבוגר, היא משלמת בכניסה לאחראית על המקום, לוקחת מגבת ועולה איתו במדרגות לחדר. בחור כבן 30, יוצא בינתיים מחדר אחר. הוא לבוש כפקיד אפרורי, הוא מהדק את משקפיו, מזמין שתייה קרה ובוהה לעבר טרנסג'נדרית אחרת שמובילה אחריה לקוח. בהמשך קרול יוצאת מהחדר החוצה לרחוב. היא אדישה לשאון הטרנסג'נדריות המצחקקות, רעש הצפירות וההמולה שברחוב. עיניה מתקדרות בכאב כשהיא מדברת: "אני עובדת במספר זירות רחוב, שישה ימים בשבוע, משמונה בערב עד ארבע לפנות בוקר", היא אומרת. "האמת שאין לי כבר כוח נפשי לעבוד בזנות. הגוף והנפש לא יכולים כבר, אבל אין לי ברירה. המדינה לא נותנת אלטרנטיבה אמיתית לטרנסג'נדרית שרוצה לצאת מהזנות".

קרול גדלה בבית עם אב אלים ואלכוהוליסט. "כל יום הוא היה מכה את אמי והיא היתה מתאשפזת פעם אחר פעם בבתי חולים", היא נזכרת ומוסיפה שכשהיתה בת 10, שכן אנס אותה: "הייתי בטראומה נפשית קשה, אבל לא סיפרתי לאף אחד. באותו רגע איבדתי את עצמי. התחלתי לפגוע בעצמי, להסתובב ברחוב, לעשן ולהיות מעורבת במכות".

בגיל 13 הפסיקה ללמוד והחלה לעבוד כדי לסייע לאמה. כשהתגייסה לצבא עברה התעללות נפשית וחוותה השפלות והקנטות מהחיילים. "לא יכולתי להתמודד עם זה וניסיתי להתאבד", היא אומרת. "שוחררתי כעבור זמן קצר והיו לי התקפי זעם והתפרצויות. אמא שלי לא יכלה להכיל את זה והעיפה אותי מהבית והקשר עם המשפחה ניתק".

במשך כחצי שנה חיה כהומלסית וישנה בגנים, בספסלים וברחוב. "מה שזכור לי מהתקופה הזאת הוא שכל פעם שאת מנסה לעצום עיניים ולישון, מגיע סוטה שמתחיל לגעת בך או גבר שמזהה את חוסר האונים שלך ומציע לך כסף תמורת מין. מהר מאוד את מבינה מה צריך לעשות כדי לשרוד", היא ממשיכה, "הייתי מוקפת בטרנסג'נדריות שעבדו בזנות. בגיל 18 וחצי שמתי פאה נשית, התלבשתי כאשה וגבר הציע לי 600 שקל. אני זוכרת שכשהסתכלתי במראה הרגשתי שהמראה הנשי מתאים לי לנפש, שזאת באמת אני, והתחלתי בתהליך של התאמה מגדרית".

אחרי שנים ארוכות של התמכרות לסמים וזנות ניסתה להתאבד בשנית. "גבר שאסף אותי מהאשפתות והפך לבן הזוג שלי סייע לי להשתקם", היא מספרת. "נכנסתי למרכז גמילה והצלחתי להתנקות מהסמים לתמיד. ניסיתי לחפש עבודה רגילה אבל מה יכולתי לכתוב בקורות החיים? שכל חיי הייתי בזנות ומכורה לסמים? לא מצאתי שום עבודה. המכשולים היו גדולים — היו לי חובות, לא היה לי חשבון בנק, היה לי מאבק מול ביטוח לאומי על זכויות בסיסיות".

קרול: "הרוב המכריע של הקליינטים באים ומבקשים ממני שאני אביא להם קטינה. רובם מחפשים את הקטינות. כל קליינט שני בא עם קוקאין"

אחרי הפסקה בת ארבע שנים נאלצה לחזור לזנות. "החלום שלי הוא לעזוב את הזנות", היא מבהירה. "אני כ–25 שנה בזנות והסטיות של הלקוחות רק מקצינות. אם נשים היו יודעות מה הבעלים הנשואים שלהם שבאים לפה מבקשים הן היו מקבלות את ההלם של החיים". לדבריה, "הרוב המכריע של הקליינטים באים ומבקשים ממני שאני אביא להם קטינה. רובם מחפשים את הקטינות. כל קליינט שני בא עם קוקאין ומבקש 'תעשי איתי סמים', 'תביאי קטינה' — ואני מסרבת". קרול מדגישה שככל שהסטייה של הלקוחות גדלה גם האלימות גדלה בהתאמה. "אני אומרת ללקוחות שאני רוצה מין בתשלום רק עם קונדום והם מתפרצים באלימות, מקללים ויורקים עלי. הם לא מסוגלים לקבל 'לא' מטרנסג'נדרית בזנות. כל יום אני מתפללת שאני אגיע בשלום הביתה".

בעיה אחרת שהיא מציינת היא התחושה שאין למי לפנות. "השוטרים, במקום לשמור עלינו, מדברים אלינו לא יפה ולועגים לנו", היא מסבירה. "כשהם רואים שאנחנו רשומות כזכר בתעודת הזהות הם מסתלבטים עלינו ובכוונה מדברים אלינו בלשון זכר. הם מאירים עלינו בפנס ומשפילים אותנו. כשלקוח מרביץ לטרנסג'נדרית בזנות לעיני כל, הם עומדים בצד ולא מתערבים, שזה לא להאמין".

קרול מספרת על מקרה אלים שעברה שכלל שוד ואלימות פיזית קשה מצד שני לקוחות. "הם שברו לי את הלסת בבעיטות ושדדו אותי. הצלחתי לברוח עירומה. כשדיווחתי לשוטר בשטח, התגובה היתה 'מי אמר לך להיות זונה? מי אמר לך לעמוד שם?'. כששוטרים מדברים אליך ככה אחרי אירוע קשה כזה למה בכלל שתגישי תלונה?".

עיניה מוצפות דמעות והיא מתקשה לדבר. "אני עוצמת עיניים ואני מדמיינת את השטר שיעזור לי לאכול ולשלם שכר דירה ורק ככה אני מצליחה להיות בזנות", היא אומרת. "כשאני חוזרת הביתה אני מתקלחת ומשפשפת את עצמי במקלחת ומנסה לנקות את הזוהמה של הזנות. לילה אחרי לילה זה כאב נורא. הרבה פעמים אני מפנטזת על התאבדות. המדינה לא עוזרת לך, לא נותנת לך צ'אנס לצאת מהעולם הזה. הנפש מתה, ואת חולמת על חיים אחרים שאת לא יכולה בכלל לחיות".

משרד הרווחה מסר בתגובה כי הוא "עושה מאמצים רבים על מנת לתת את הטיפול המתאים ביותר עבור הקהילה הטרנסג'נדרית. כיום נשים טראנסיות בזנות מעל גיל 26 משתלבות במסגרות לטיפול בנשים העוסקות בזנות הקיימות. הצוות הטיפולי מטפל בהן, תוך הבנה והכרה של הייחודיות הנדרשת בטיפול באוכלוסייה זו".

ממשרד הבריאות נמסר כי בשנים האחרונות "קוצרה תקופת ניסיון החיים שיש להוכיח בזהות המגדרית המבוקשת משנתיים לשנה אחת. יוזכר כי הניתוחים הנ"ל הם פרוצדורות רפואיות מורכבות ובלתי הפיכות. חשוב כי הפונים לביצוע ניתוחים אלו יהיו מתאימים להליך הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית". עוד הוסיפו כי "ניתוחים לשינוי מין מגבר לאשה או מאשה לגבר שאושרו על ידי הוועדה כלולים בסל הבריאות לזכאים. אנו דוחים מכל וכל את המסקנה המופרכת הקושרת בין פעילות הוועדה, העושה מלאכתה נאמנה, לבין עיסוק בזנות".

משטרת ישראל מסרה בתגובה: "לצערנו עיתון 'הארץ' בחר שלא להעביר למשטרת ישראל את הפרטים הרלוונטיים ולכן נמנעה נמנעה מאיתנו הזכות לבדוק את הפרטים ולהגיב לגופם של דברים. נדגיש כי ללא קשר למקרה זה או אחר, משטרת ישראל פועלת לאכיפת החוק באופן שוויוני, ללא קשר לדת, מין גזע או לאום, תוך מתן קשב רב לצרכים הייחודיים לכל המגזרים והקהילות המרכיבים את החברה במדינת ישראל".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סיכום כותרות הבוקר אצלכם במייל מדי יום

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות