תלמידי כיתה י"א החלו שנת לימודים, ודרכם לבגרויות תלויה בדבר אחד: מחשב

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מימין: רואן עמאר, שיילי סוסי ונועם לואיצי.
מימין: רואן עמאר, שיילי סוסי ונועם לואיצי. עמאר: "בניגוד להרבה אנשים, היה לי כיף ללמוד מהבית בתקופת הסגר"צילום: רמי שלוש ותומר אפלבאום
שירה קדרי-עובדיה
שירה קדרי-עובדיה
שירה קדרי-עובדיה
שירה קדרי-עובדיה

בימים כתיקונם, רואן עמאר היתה יוצאת מביתה שבכפר קאסם מדי יום בשש וחצי, עולה על הסעה ומגיעה לבית הספר בכפר הירוק שברמת השרון. אולם השנה הזו תהיה שונה: היא תגיע לבית הספר רק פעמיים בשבוע, ביומיים נוספים תעקוב מרחוק אחרי הלימודים של "קפסולת" התלמידים השנייה, וביום הלימודים הנוסף תשתתף בשיעורים מרחוק עם כל הכיתה.

"זה די מבלבל", עמאר אומרת. "אף אחד לא סגור על מתי כל קפסולה אמורה ללמוד". ויש גם חוסר ודאות נוסף: היא מתגוררת בעיר "אדומה", שבה לא מתקיימים לימודים בגלל תחלואה גבוהה בקורונה, אבל נוסעת לבית ספר בעיר "ירוקה". זה מעלה אצלה תהיות. "מה אם פתאום יגידו שבכלל אסור לי לנסוע לבית הספר?"

אבל היא לא מתייאשת בגלל חוסר הוודאות. עמאר רגילה לדלג מעל המכשולים שהחיים מציבים בפניה. היא עיוורת ומתניידת בעזרת מקל נחייה, וזה לא מונע ממנה ללמוד בכיתת מחוננים בשכבת י"א בכפר הירוק, שבו בחרה בזכות הדגש על לימודים ברמה גבוהה. "בניגוד להרבה אנשים, היה לי כיף ללמוד מהבית בתקופת הסגר", היא מבהירה. "היה לי המרחב שלי, הצלחתי לעשות לעצמי נוח".

בשיעורי גיאומטריה נתקלה בקושי: בלימודים בכיתה, המורה או הסייעת נהגו להעתיק עבורה את השרטוטים על לוח עם מקלות פלסטלינה או משטח פלסטיק שעליו אפשר לחרוט את השרטוט. אמא שלה, בעצמה מורה למתמטיקה, מצאה פתרון: המורים שלחו את התרגילים לשיעור לילה קודם, והיא שרטטה עבור רואן את התרגילים על הלוח המותאם. עמאר דילגה על עוד מכשול.

יחד עם עמאר, יותר ממיליון וחצי תלמידים מכיתה ה' עד י"ב שהחלו השבוע את שנת הלימודים, ילמדו במתכונת המשלבת בין בית הספר ללמידה מרחוק. לפי הנחיות משרד החינוך, החל מכיתה ג' יש ללמוד בקבוצות קטנות של 18 תלמידים בלבד. הדרישה לפיצול הכיתות גורמת למחסור בחדרי לימוד, המאלץ את מנהלי בתי הספר להרכיב מערכת שעות המשלבת בין למידה בתוך בית הספר ללמידה בבית.

בלשכת המדען הראשי במשרד החינוך מסבירים כי משבר הקורונה הרחיב פערים חינוכיים במערכת החינוך, והדבר בא לידי ביטוי "בייחוד באוכלוסיות מוחלשות", למשל דוברי ערבית ותושבי הפריפריה. בימים אלה הוגש למנכ"ל משרד החינוך דו"ח שגיבש צוות שהוקם בלשכת המדען בנושא הפערים במערכת. 

שבעה תלמידי כיתה י"א ששוחחו עם "הארץ" ממחישים היטב את המחיר שגובים הלימודים מחוץ לבית הספר. עבור תלמידים אלה, הנכנסים לשנה קריטית של בחינות בגרות שעשויה להשפיע על עתידם, השאלה כמה מחשבים יש בבית היא לא עוד נתון סטטיסטי. מדובר בקו פרשת המים, שמפריד בין היכולת ללמוד לבגרויות לבין נשירה מהלימודים. 

עבור תלמידים המגיעים מרקע סוציו-אקונומי חזק יחסית, המעבר ללימודים מהבית עשוי להיות קל יותר. שיילי סוסי, מבית הספר אמי"ת מאור עקיבא, היא בת לשני הורים שעובדים בתחום ההייטק. בשנת הלימודים הקרובה היא תזכה רק למנות קטנות של למידה מרחוק, מכיוון שבמבנה שבו נמצאת הכיתה שלה יש כיתות ריקות - ולכן כולם יוכלו להגיע לבית הספר כמעט בכל יום. רק יום אחד בשבועיים היא תישאר בביתה.

סוסי מעידה כי שגרת הלמידה מרחוק החלה עבורה בקלות יחסית. "השיעורים התחילו בתשע, זה הרגיש יותר חופשי מאשר ביום לימודים רגיל", אמרה, "אפשר לקום בנחת, לשתות את הקפה. לא מגיעים כמו זומבים לבית הספר". מקלה עליה העובדה שיש לה מחשב נייד פרטי משלה, ואחיה הקטן משתמש במחשב שאמא הביאה מהעבודה.  "לא לכולם יש פריבילגיה של מחשבים לכל אחד בבית", היא יודעת, "אבל אצלנו זה היה בסדר גמור".

סוסי צודקת. במערכת החינוך יש תלמידים רבים שעבורם הסיפור לא כזה פשוט. עד השנה, בבית הילדים "אמונה" ע"ש אלעזרקי בנתניה שבו מתגורר א', הלומד בכיתת מב"ר, היה מחשב אחד לכל ארבעה תלמידים בממוצע. בתקופת הסגר המחשבים הניידים עברו מיד ליד כדי לאפשר לכולם להתחבר לשיעורים המקוונים. "עכשיו, כשברור לנו שכך תיראה השגרה בזמן הקרוב, אנחנו חייבים לדאוג שיהיה להם בדיוק מה שיש לכל ילד שמתגורר בבית - ואפילו יותר מזה", אומר מנהל בית הילדים יהודה כהן, "שלא ירגישו שהם בעמדת מחסור". בעזרת תרומות שגייס הפורום הציבורי לכפרי נוער, בבית הילדים מצליחים לצמצם את הפער בהדרגה.

א' מספר שהשהות בפנימייה דווקא עזרה לו לשמור על שגרת למידה. "בפנימייה יש מדריכים שיכולתי להיעזר בהם ויש גם שיעורים פרטיים", הוא מציין, ומוסיף כי בדרך כלל בחר ללמוד במועדון של בית הילדים ולהיעזר במדריכת הקבוצה. "כיף שיושב מישהו לידך ומדרבן אותך ללמוד". כשבתי הספר חזרו לפעול, הוא נבחן על החומר מתקופת הסגר וקיבל ציונים טובים, "אבל זה עלה בהרבה מאמץ". 

גם לשאדיה אלקרנאווי, תושבת רהט, אין מחשב פרטי שבו היא יכולה להשתמש מתי שתחפוץ. את המחשב בבית היא נאלצת לחלוק עם אחותה הקטנה, תלמידת כיתה ז'. כשהמחשב תפוס, היא משתתפת בשיעורים דרך הטלפון הנייד. למעשה, ל-20% מהתלמידים מהציבור הבדואי כלל אין מחשב זמין בבית.

החשיבות של המחשב כפולה ומכופלת עבור אלקרנאווי עם פתיחת הלימודים, מאחר ורהט מוגדרת כעיר "אדומה". בעוד שמרבית התלמידים החלו את שנת הלימודים כסדרה, גם אם במתכונת קצת שונה, ברהט בתי הספר כלל לא נפתחו - גם לא תיכון אל נג'אח שבו לומדת אלקרנאווי. והיא לא אוהבת את הלימודים מהבית. "בבית הספר המורה בודק מה אנחנו מבינים, אפשר לשאול שאלות", היא אומרת. "בלמידה מרחוק זה קשה יותר. המורה שולח משימות, אבל אנחנו לא תמיד מבינים את החומר". בשנה שעברה, היא מספרת, למדה מרחוק בעיקר מתמטיקה במסגרת תוכנית "מומנטום" שמפעילה חברת SFI בשיתוף משרד החינוך. "את שאר המקצועות לא כל כך למדנו". השנה יש לה כמה בגרויות, בין השאר בהיסטוריה ואזרחות, ולכן ברור לה שהיא תיראה אחרת. "יהיה לי הרבה מה ללמוד לקראת הבגרויות, אבל אני מאמינה שזה אפשרי". 

אולם עם מחשבים פרטיים או בלעדיהם, לתלמידים יש עוד כמה מכשולים בדרך הארוכה לבחינות הבגרות. תשאלו את נועם ליאוצי מחיפה, שלומד בבית הספר אמי"ת בעכו. ליאוצי היה בטוח שיהיה פשוט ללמוד מרחוק - בית הספר שלו נחשב ל"בית ספר מתוקשב", שבו התלמידים מצוידים במחשבים ניידים מזה כמה שנים ומתורגלים בעבודה מקוונת. אולם הוא גילה שהתמונה מורכבת יותר. לדבריו, "זה היה נשמע כיף וקליל", אבל השבועות הארוכים בבית התבררו כעמוסים ולחוצים במיוחד. "לימדו אותנו לפי מערכת השעות הרגילה, פשוט הכל ב'זום'", הוא אומר, "קשה להתרכז ככה". השנה ילמד יומיים מבית הספר ושלושה ימים מהבית, שאותם הוא מתכוון להעביר עם חבריו לכיתה - לקח מתקופת הסגר שבה שהה שעות ארוכות לבד בבית. 

גם לאסי אלכסנדר, תלמידה בבית הספר סטודיו אנקורי ביפו, יש בעיה עם הלימודים המקוונים. "כשאנחנו בכיתה האמיתית כולם מדברים ומשתפים ואני אוהבת את ההרגשה הזו שיש דיון", היא משתפת, "ב'זום' כולם די שותקים". מצד שני, היא מצאה יתרון לא צפוי ללמידה מרחוק: "יש משהו מקרב בזה שכולם ראו את כולם בפיג'מה. זה כמו קומונה שמתעוררת יחד". 

ויש קושי אחר, שנובע מהעומס שנוצר ממערכות השעות החדשות, שהורכבו כמו פאזל. מי שסובל מכך במיוחד הוא אורי ורם ממזכרת בתיה, שלומד בבית הספר "קשת", חלק מרשת מיתרים המשלבת בין תלמידים דתיים לחילוניים, וגם מדריך בתנועת הנוער נוע"ם. ורם עדיין לא ממש יודע איך תיראה שנת הלימודים הקרובה שלו. "קיבלנו מערכת שעות אבל היא הכי מסובכת בעולם", הוא מפטיר. "אני מניח שייקח לי כמה ימים להתרגל אליה ולהבין מה קורה". המערכת מחולקת לפי שלושה סוגי שיעורים: שיעורים מבית הספר, שיעורי "זום" המתקיימים בשעה קבועה ומשימות לימודיות שאפשר לבצע בלוח זמנים גמיש. הוא משתתף גם במגמת כימיה המשתייכת לבית הספר הסמוך, מה שמסבך את התמונה עוד יותר. "לפעמים אגיע לבית הספר רק לשעה", הוא מציין, "ואז אתחבר מתוך בית הספר ל'זום' של השיעור הבא כי לא יהיה לי זמן להגיע הביתה". 

בשנה שעברה, הלמידה מרחוק הגיע בתזמון מצוין, לדבריו. "זה קרה כשהייתי בתקופה מאוד לחוצה - שילוב בין ההדרכה בתנועה למבחנים בלימודים, ובנוסף אני רץ וזו היתה תקופה של תחרויות", הוא אומר. "הסגר בא לי בטוב". הלימודים היו קלים יחסית, בלי הרבה חומר, מלבד שיעורי אנגלית ("שם הרגשתי שאני הולך לאיבוד, היה קשה להקשיב") וכימיה ("המורה לא הסתדרה עם הטכנולוגיה והחליטה לתת לנו עבודה עצמאית. עבדתי כל יום שעתיים על המשימות. בסוף במבחן הכל היה בסדר").

כשחזרו לבית הספר בחודש מאי, החליטו לאמץ לקחים מהסגר ולהמשיך ללמד באמצעים מקוונים גם בכיתה הרגילה. "המורה מקליט מראש סרטון עם חומר הלימוד, כל אחד צופה עם אוזניות בקצב שלו ואז עושים עבודה עצמאית במחשב", הוא מתאר, ואומר שהרעיון די מוצלח לדעתו. "אפשר לראות את הסרטון במהירות 1.5 אם רוצים ואז להתחיל ישר במשימות". הוא יודע שלפניו שנה לחוצה עם כמה בחינות בגרות, "אבל אני מאמין שבמשרד החינוך יבינו את המצב ויתחשבו, שיורידו קצת מהחומר לבחינה. וחוץ מזה אני סומך על עצמי שיהיה בסדר". 

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ