פרשנות |

בפער בין הדיבורים למעשים, הח"כים הערבים נותנים נשק לאויביהם

נציגי הציבור הערבי מגלים פרגמטיות בהצבעות בכנסת, אך ההתלהמות בהצהרותיהם הפומביות גוברת בעשורים האחרונים. מול עודה שמדבר דוגרי, יתר המנהיגים בציבור הערבי נותרים מפוחדים

עודה בשאראת
עודה בשאראת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עודה בשאראת
עודה בשאראת

הציבור הערבי בישראל לא שש ללכת אל הקלפי בבחירות לכנסת. הסיבות לכך, בין היתר, הן ההצהרות הבדלניות של נציגיו בעניין נכונותם להשפיע על המפה הפוליטית בישראל, בזמן שבכל הזדמנות הנהגת אזרחי ישראל הערבים לא פספסה הזדמנות להשפיע.

ב-1992, חד"ש ורע"ם חברו ליצחק רבין כדי להחליף את שלטון הליכוד. גם אחרי שרבין גירש 415 פעילי חמאס למרג' א-זהור בדרום לבנון, חודשים אחדים אחרי הבחירות, ולמרות הכעס העממי, סירב ח"כ תופיק זיאד למשוך את תמיכתו בקואליציה. המציאות הצדיקה את עמדתו, כששנה לאחר מכן נחתם הסכם אוסלו, שהפיח תקווה לשלום בין שני העמים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ