"נקרא לזה ממשלת אחדות לאומית או כל שם אחר": בחזרה ללקחי 1984

התיעוב ההדדי, המשבר הכלכלי והלחץ הנשיאותי. ב-1984 הובילו התנאים הללו לממשלת אחדות בין פרס לשמיר. חלק מהנסיבות הללו נשמעות מוכרות, אך אז לא היה כתב אישום באופק

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

הצעת הנשיא ראובן ריבלין לממשלת אחדות עם שני ראשים נדחתה לפי שעה, והקמת הממשלה הולכת ומסתבכת. התסריט הזה אולי לא מוכר לרבים מהבוחרים, אך כן לאלו שעשו את דרכם אל הקלפי בבחירות לכנסת ה–11 בשנת 1984. בסיום הליך ההצבעה התקבלה תוצאה יותר מוכרת — למפלגה אחת היו יותר מנדטים לשנייה, אך שתיהן לא יכלו להרכיב ממשלה. המספרים שונים, גם חלק מהשמות. אז היה זה המערך בראשות שמעון פרס שסיים את ספירת הקולות עם ידו על העליונה — 44 מנדטים. הליכוד של יצחק שמיר השיג שלושה פחות. אז כמו היום, הכל היה תלוי במספר הממליצים, גם אז הם איכזבו את המועמדים. המערך נתקע על 60. שמיר נותר עוד מאחורי פרס, עם 54 בלבד (הליכוד, התחייה, ש"ס, אגודת ישראל ומורשה — מפלגה שהורכבה מפורשי המפד"ל ופועלי אגודת ישראל).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ