פרשנות

במאבק הבלתי נגמר בין שמאל לימין, המנצח האמיתי הוא הקונצנזוס השקט

השיח הציבורי מתמקד זה שלוש מערכות בחירות בהבדלים בין נתניהו וגנץ, אך השנה האחרונה חידדה יותר מכל גם את ההסכמות בין המחנות: מצע מדיני-ביטחוני זהה, קבלת רעיון הסיפוח ודחיית נבחרי הציבור הערבי

נעה לנדאו
נעה לנדאו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעה לנדאו
נעה לנדאו

הרבה לפני תוצאות האמת, עם הכרעה או בלעדיה, ישנן גם בחירות שקטות יותר בישראל שכבר הוכרעו מזמן. במהלך שלוש המערכות הרצופות על עתיד המדינה, הלכו והצטמצמו המפלגות, התבהרו העמדות והתעצבו המחנות הבולטים והמאבק העיקרי - ועמן התחדד בשקט גם הקונצנזוס הישראלי.

כי מול הסוגיות שלגביהן כל מחנה מחזיק בעמדה שונה - סגנונו של נתניהו, עתיד הדמוקרטיה ומערכת המשפט ושאלת הפרדת הדת מהמדינה - מופיעות גם ההסכמות השקטות שמאחדות את המחנות: הסוגיות שאותן בשום אופן לא תוקפים. ה"בון טון" התקופתי. וכשהמאבק הוא בעיקר בין שני גושים גדולים, כל גוש חייב לשמור על הסכמה רחבה ככל האפשר גם בין שורותיו שלו. ודאי כאשר מדובר במפלגות בהן מכהנים שליטים בלתי מעורערים, עם פריימריז או בלי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ