בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו מסכם כהונה: יציבות שלטונית במחיר קרע חברתי

אחרי ארבע שנים בהן הצטיין בשמירה על הסטטוס קוו בלי להתמודד עם הבעיות העקרוניות, ראש הממשלה ממהר לבחירות לפני שיקום לו יריב רציני

159תגובות

ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז הערב על בחירות בזק, שאמורות להבטיח את המשך שלטונו. יריביו חלשים, חסרי משקל ציבורי ואינם מציעים דרך חלופית. כשמנסים להקשיב לשאול מופז, שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד, נתניהו מצטייר כמדינאי מנוסה וסמכותי, שאין לו תחליף בעת הזאת.

בנאומו הציג נתניהו את הישגיו בארבע השנים האחרונות - יציבות פוליטית, "חיזוק הביטחון" ו"חיזוק הכלכלה" - כנימוקים להשארתו בלשכת ראש הממשלה. אך גיליון הציונים שלו מעורב. נתניהו הצטיין בשמירת הסטטוס-קוו המדיני והביטחוני, וישראל לא סבלה מהמשבר הכלכלי העולמי כמו מדינות רבות במערב. הוא נכשל בסיכול תוכנית הגרעין האיראנית. אך כישלונו החמור יותר היה ועודנו כלפי פנים, בהצגת חזון משכנע לעתיד ישראל, שיתמודד עם המהפכה הדמוגרפית שעוברת החברה הישראלית עם התחזקות הערבים והחרדים, ויעודד את הצעירים החילונים להישאר כאן.

נתניהו אמר בצדק, שהאתגר האסטרטגי המרכזי שעמו מתמודדת כיום ישראל הן תהפוכות "האביב הערבי", שראש הממשלה רואה בהן "טלטלה קשה ומסוכנת". השכונה המוכרת מתפרקת: האחים המוסלמים עלו לשלטון במצרים, משטר אסד נלחם על חייו בסוריה, והיציבות בירדן מתערערת. חצי האי סיני נהפך מאתר תיירות שלו לבסיס טרור מאיים.

>> בחירות 2013: כל הדיווחים, הפרשנויות, הסקרים

תומר אפלבאום

מאז פרוץ המהפכות בתוניסיה ובמצרים, לפני כשנתיים, נתניהו התנהל באיפוק מרשים. הוא נמנע מהתנגשות פומבית עם נשיא מצרים, מוחמד מורסי, למרות התהום האידיאולוגית ביניהם, ונשמר מהיגררות למלחמת האזרחים בסוריה. תגובתו לתהפוכות מסביב היתה להוריד ראש ולהתבצר, ולא להידחף. בזכות זהירותו, נהנה נתניהו מתמיכתם השקטה של מנהיגי המערב, למרות שאינם סובלים אותו ואת מדיניותו.

בחזית הפלסטינית הצליח נתניהו למנוע, או לפחות לדחות, את האינתיפאדה השלישית, ולהתנער מלחציו של נשיא ארה"ב ברק אובמה להקפאת ההתנחלויות. תמיכתו כביכול של נתניהו במדינה פלסטינית לא עמדה למבחן, בגלל סירובו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לנהל אתו משא ומתן. גם אובמה התייאש, ולא ברור אם יסתכן שוב ב"קידום תהליך השלום" אם ייבחר לכהונה נוספת. נתניהו מקווה שידידו מיט רומני יביס את אובמה, ובחירתו תשחרר את ישראל אפילו מהרטוריקה הריקה מתוכן של "קץ הכיבוש".

נתניהו הרבה לדבר על האיום האיראני ועל הצורך בסיכולו כדי למנוע "שואה שנייה", והגביר את ההכנות למלחמת-מנע, אבל לא השיג דבר. איראן התקדמה בהעשרת האורניום וראש הממשלה ממשיך להזהיר מפניה. אתמול חזר נתניהו וקרא "להבטיח שלאיראן לא תהיה פצצה גרעינית" בראש יעדיו, כמו לפני הבחירות הקודמות. הבוחרים מתבקשים להאמין לו שהפעם זה יעבוד.

את הכישלון בעניין האיראני יכול נתניהו לתלות באובמה, המתנגד בתוקף לפעולה צבאית אמריקאית או ישראלית. אבל בזירה הפנימית, האחריות כולה מוטלת על ראש הממשלה. וכאן העדיף נתניהו לקנות שקט קואליציוני על פני טיפול באתגרים הלאומיים, ובראשם המהפכה הדמוגרפית של הערבים והחרדים, וירידת המוראל של המעמד הבינוני החילוני.

במקום לגבש אתוס לאומי חדש ומכליל, שיחתור לשילוב המיעוטים בחברה ובמשק, נתניהו בחר בפתרון הקל - לחבוט בערבים ולהתחנף לחרדים. כך השיג את "היציבות הפוליטית" הנכספת עם קואליציית הימין-חרדים שלו, אבל העצים את הבעיה והחריף את המתחים הפנימיים.

המיעוט הערבי והמיעוט החרדי מתחזקים מספרית, והם אינם מקבלים את האתוס הלאומי הישן של "כור ההיתוך" מימי בן גוריון. נתניהו לא מציע להם מודל חלופי. לעומתם, הרוב המתכווץ של המיינסטרים החילוני מעלה תהיות על עתיד המדינה ועל הטעם לחיות בה בעתיד. זה היה הרקע למחאה החברתית בקיץ שעבר.

נתניהו הצליח לסלק את ההמונים מהשדרות והכיכרות, אבל לא הציג להם תקווה חדשה או פתרון למצוקתם. למזלו, גם לאיש מיריביו הפוטנציאליים אין חזון משכנע וסוחף יותר משלו. בתנאים כאלה, נתניהו העדיף ללכת לבחירות לפני שיהיה רע יותר, או שיקום לו יריב בעל משקל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו