בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פליטי האיחוד הלאומי מחפשים תקווה מתחת לרובע המוסלמי

מפלגת "התקווה" הדוגלת בין היתר בהפיכת ירדן למדינה הפלסטינית, קיימה בשבוע שעבר פריימריז במערת צדקיהו שמתחת לעיר העתיקה

41תגובות

אולי כתגובה לוועידות הליכוד והעבודה עמוסות הכוכבים והקומבינות, בחרה מפלגת "התקווה" של ח״כ אריה אלדד אתר ארכיאולוגי לערוך בו פריימריז לקראת הבחירות שלשום (חמישי): מערת צדקיהו שמתחת לרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. אלדד הגיע לאתר בעבר כדי לצפות בקונצרט והחליט שזה המקום. ״חשבו שיש כאן עניין שקשור לבעיה בשירותי הנפש. היו בטוחים שאני פסיכי״, הוא מעיד על התגובות שקיבל מעמיתיו.

זו לא בושה שכנראה מעולם לא שמעתם על מפלגת התקווה. המפלגה היא אחד מפיצולי מפלגת האיחוד הלאומי, שאינה ממש מקיימת את ההבטחה שבשמה. האיחוד הלאומי בן ארבעת חברי הכנסת התפרק למפלגת התקווה, למפלגה של מיכאל בן ארי שבעצמה התפצלה לאחרונה מהרב וולפא, ול"תקומה" של כצל׳ה, שכנראה תרוץ בגוש עם הבית היהודי. ״הימין לא שונה מהשמאל בנטייה להתפלג״, מסביר אלדד. ״לא פלא שיהודים פיצחו את הגרעין. אנחנו מגיעים תמיד לאטום הבודד״. הפיצולים גם גרמו לכך שרק כמאה איש זרמו לוועידה במערה. ״קוראים לנו מרצ של הימין״, מסביר לי המועמד דוד בנד. ואכן, כמו במרצ, יש כאן פרופסורים רבים, איש לא דוחף בתור והמפלגה נוטה ליושר אישי לצד הומור עצמי מר. נראה כי המפלגה גם שאלה ממרצ גם את ההרכב הדמוגרפי: אשכנזים מבוגרים שבטוחים שמישהו מתעניין בדעתם.

כל הדיווחים, הפרשנויות והסקרים בעמוד הבחירות המיוחד

אוליבייה פיטוסי

כשאני מדבר עם אלדד, מישהי ניגשת להחמיא לו על בחירת המקום. אבל היו כאלה שכעסו. ״זה מקום תיירותי נחמד, אבל לא מקום מתאים לפריימריז. הסבתא שלי לא היתה מצליחה לרדת פה במדרגות״, מחתה מישהי כשמים נטפו עליה ממעין עילי כלשהו. המועמדת עירית לדרברג דווקא פרגנה: ״זה מקום מדהים. גם מערת המכפלה יכלה להתאים. אני לא יודעת אם יש שם אולם אירועים, אבל המיקום מתאים״. כשהעירו לה שאני מעיתון "הארץ", הסבירה: ״אני מכבדת כל אדם, בטח כל יהודי״. אריה אלדד התבדח, ״עיתון בשבע לא שלחו כתב. כנראה שאתם יותר ימניים״. ״רק חבל שאנחנו כל כך קטנים״, אמר חבר מפלגה מאשדוד בשם אלי. ״בפעם הבאה כל אחד צריך להביא איתו אוטובוס״.

השיחה המשיכה ומתמקדת בשר החינוך, גדעון סער. ״איך גדעון סער הידרדר לליכוד״, קיטר אלי. לדרברג לא הסכימה. ״הוא הנהיג את הסיורים לחברון. לא משנה שזה לא ממש קורה״. ״העיקר שהוא זרק את מחמוד דרוויש מספרי הלימוד. איזו מדינה של משוגעים אנחנו״, אמר אלי. אני שואל את אלי למה הוא בחר דווקא בתקווה: ״אם תשאל אנשים במרכז הליכוד מהו המצע שלהם, אף אחד לא יידע. אולי שכבה עליונה. כאן כל אחד ידע באיזה שנה היה הגירוש״. הטראומה של הנסיגה מגוש קטיף משמעותית כאן וההצבעות של החברים נעשות באמצעות הרמת נייר כתום בצורת לב. רבים החמיאו לי על חולצה כתומה שלבשתי ומישהי שאלה אם אני המועמד אריה קינג.

אני שואל את אריה אלדד על מיעוט הצעירים והוא מספר שניסה להקים תנועת נוער ונכשל. לגבי ההרכב הדמוגרפי של תנועה, הוא אמר שלא הבחין בכך. אחד מהצעירים המעטים הוא המועמד דוד בנד. הוא מוצג בפלאייר כ״מי שמעורה בחיי החברה והתרבות בתל אביב״. אני שואל למה הכוונה. והוא מספר לי שהיה יחצ״ן של בר השלוותא. ״אני אמנם גר במרכז תל אביב, מהנדס אשכנזי מעומר, אבל אני יודע שאת הארץ אי אפשר לחלק, שזה לא מאבק טריטוריאלי, אלא מלחמת תרבויות״, הוא אומר לי. ״הצעירים לא מכירים את המפלגה לצערי״, הוא מסביר. אחותו ניגשת ושואלת אותו למי להצביע. הוא נבוך, אומר לה ששלח לה את הרשימה בסמס. היא שבה ושואלת, אומרת שבגלל שאנחנו מתחת לאדמה הסמסים לא פועלים. גם זה יתרון, כי זה מונע את המראה של ראשי התנועה עסוקים בסימוס בזמן שמישהו נואם.

מי אמר שלימין אין פתרון מדיני? הפתרון המדיני של התקווה פשוט: ירדן כמדינה פלסטינית. ״שתי מדינות לשני עמים משני עברי הירדן״, היא כותרת החוברת שהוציאה המפלגה. ״העולם רוצה את סיום הכיבוש ושתי מדינות לשני עמים״, מסביר אריה אלדד. ״נשביע את רצונם. נסיים את הכיבוש המוסלמי בארץ ישראל ונקים מדינה פלסטינית בירדן״. אני אומר למועמד עו״ד אלעד כהן (שהגימיק שלו הוא חלוקת עוגות עם שמו) שהירדנים לא ישמחו לשמוע את זה. ״לא ישמחו? אז צריכים לגרום להם לשמוח. גם מובארק לא שמח, אז גם חוסיין לא ישמח״. אני מתקן אותו שהמלך הוא כרגע עבדאללה, אבל הוא ממשיך: ״ירדן משחקת את עצמה כאילו היא לא חלק מהפתרון. זה בולשיט. יש ירדנים שבשקט בשקט יגידו לך שכרגע במקרה שולט בהם בדואי, אבל יעיפו אותו עם הראש או בלעדיו. והפליטים? חם מדי בסיני, הם יקבלו שטחים ליד נהר הירדן, יקבלו מפעלים, דיוטי פרי״. אני שואל לגבי סיכוייו בפריימריז והוא מבהיר לי שינצח ויהיה מספר שתיים ברשימה. מי שמנצח בסוף הוא דווקא אריה קינג, תושב העיר העתיקה וראש הקרן לאדמות ישראל.

באופן אירוני, מי שמחלק את הקינלי והבורקסים הוא אחמד עבאסי מסילואן. ״הבנתי שהם מפלגת ימין קיצוני, אבל הם נחמדים מאוד. מישהי ניסתה בטעות שאצביע לה לפריימריז. מה הם רוצים לעשות?״. אני מסביר לו על תוכנית המפלגה לפלסטין בירדן והוא מחייך: ״הם רוצים שיהיה כאן נקי מערבים? סבא של סבא של סבא שלי, עשרים דורות, נולד בתוך החומה של ירושלים. אחמד עבאסי המקורי בא עם סלאח א-דין ממצרים. מה שהם מציעים לא הגיוני. איך אפשר? מי יסכים לדבר כזה? עבדאללה? אמריקה? אלה חלומות״.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו