הפריימריז בליכוד

חג לדמוקרטיה: הביזיון לא נגמר בקלפיות

מפלגת השלטון התבזתה ביזיון מפואר כשכשלה ההצבעה הממוחשבת. המחזה הדוחה של עובדי התעשייה האווירית משונעים כעדר אל הקלפיות לא הוסיף

יוסי ורטר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי ורטר

97 המתמודדים על מקום ברשימת הליכוד יכולים לומר על מנהלת מפלגתם את מה שאמר מדריך התיירים מהבדיחה הידועה: "היהודים אולי לא הרגו את ישו, אבל הם בהחלט הוציאו לו את הנשמה".

חודשים רבים עוברים הפריימריסטים גיהנום עלי אדמות, מקללים את יומם ושואלים את נפשם למות רק כדי להגיע סוף סוף עם הלשון בחוץ ליום הקובע, ואז לגלות לחרדתם, שסבלותיהם המתוארים לעיל לא הסתיימו. "פארסה", אמר שר החינוך גדעון סער שהיה הראשון לזהות את ממדי הכישלון. "בושה אחת גדולה", סיננה שרת התרבות והספורט לימור לבנת. היא תהתה כיצד מדינה שפיתחה את הפלא הטכנולוגי ששמו כיפת ברזל, אינה מסוגלת לקיים בחירות ממוחשבות במפלגה, מבלי שהמערכת תשבוק חיים בשעות הראשונות להפעלתה.

חברת המחשבים טענה כי ייתכן שנפלה קורבן לתעלולי האקר, פצחן מחשבים. אם זה נכון, אז מזל שההאקר לא שם לו למטרה לשבש את ביצועיה של הכיפה בשבוע הלחימה בדרום. תנועת הליכוד מאיימת, כך דווח אמש, לתבוע את החברה. כך או כך - ברור שככה לא בונים חומה. מפלגת השלטון התבזתה אתמול, ביזיון מפואר. אחת לכמה שנים היא נדרשת לקיים פריימריז. יש לה את כל הזמן שבעולם להיערך ולתרגל שוב ושוב, וברגע האמת העסק נתקע, המתמודדים נלחצים, הבוחרים כועסים ותוכניות הסאטירה זוכות בחומר יקר ערך.

9 מתוך 9 |
גילה גמליאל עם היוודע התוצאות, אמש
1 מתוך 9 |
בנימין נתניהו ושרי הליכוד,אמש בת"א
2 מתוך 9 |
משה פייגלין, שדורג במקום ה-14

מה שלא פעל, לא היה הביזיון היחיד בליכוד; מה שכן פעל, היה לא פחות מביש ודוחה: המחזה של עובדי התעשייה האווירית משונעים כמו עדר אל הקלפיות, במכוניות שכורות, כדי להצביע, על פי רשימה שמוכתבת להם על ידי יו"ר הוועד שלהם, ח"כ חיים כץ. תופעה מכוערת שחוזרת על עצמה בכל פעם שמתפקדי הליכוד מקיימים את מה שבנימין נתניהו כינה בתום הצבעתו: "חגיגה לדמוקרטיה". חגיגה - אין ספק. דמוקרטיה? נו.

ועדת הבחירות של הליכוד החליטה אמש להמשיך את הפריימריז גם היום. זוהי בשורה טובה לכמה שרים וח"כים שלא מצאו לעצמם דילים מחבקים, ולנתניהו, שחשש מאחוז הצבעה נמוך שיניב לו רשימה עסקנית וימנית מדי. אולי, בסוף, מעז יצא לו מתוק.

הפוליטיקה האחרת של לבני

מחשבים שקורסים תחת לחץ אינם הבעיה של ציפי לבני, שאמורה להודיע מחר על שובה למגרש הפוליטי בראש רשימה עצמאית. לפני שבועיים הכריזה לבני כי לא תעשה זאת, כיוון שהמשך פיצול ופילוג וריסוק גוש המרכז-שמאל אינו משרת את המטרה העיקרית: הפלת נתניהו. כך אמרה. אז היא אמרה.

לפני חודשיים, לפני שלושה חודשים ולפני ארבעה חודשים, הכריז יאיר לפיד חזור והכרז כי רשימת "יש עתיד" בראשותו לא תקבל לתוכה פוליטיקאים מכהנים או משומשים. אתמול הוא גילה כי הציע ללבני את המקום השני ברשימה. כך הוא אמר בשעתו. אז גם הוא אמר. פוליטיקאים הם פוליטיקאים, בין אם הם טריים מהמדף, או בעלי ותק בתחום: המלה שלהם טובה ליום שבו היא נאמרה - ובמקרים רבים גם זה לא נכון.

המניע להחלטתה של לבני לרוץ לבדה הוא הקושי הנפשי שלה להיות מספר 2; בין אם של אהוד אולמרט, שעדיין משתעשע ברעיון להתמודד ועדיין מחפש מספרי 2 ו-3 אטרקטיביים, או של שלי יחימוביץ' מהעבודה, או של לפיד. יצחק רבין לא התבייש להיות מספר 2 של שמעון פרס - ולהיפך. נתניהו לא ראה פחיתות כבוד לכהן כמספר 2 של אריאל שרון - ולהיפך. ישנן עוד דוגמאות, מתקופות שונות, וממפלגות שונות. כאלה הם החיים הפוליטיים. אבל לבני תמיד דיברה על פוליטיקה אחרת, פוליטיקה אחרת. עכשיו אנו מבינים למה היא התכוונה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ