בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהוא אומר שלום, למה הוא מתכוון?

אחרי שנים של זיגזגים, לא פלא שהודעת הפרישה של ברק התקבלה בספקנות. אבל אין זה בלתי מובן שבתחילת העשור השמיני לחייו הוא יחפש קצת שקט

12תגובות

פוליטיקאים הם אנשים בלתי אמינים, בהגדרה. אהוד ברק, למרבה הצער, הוא מהפחות אמינים שבהם. ההיסטוריה הפוליטית שלו רצופה זיגזגים, דילוגים ופליק-פלאקים, התחייבויות מופרות וגניבת מנדטים. לא פלא שהודעת הפרישה שלו, שבסופו של יום היא די מתבקשת, נתקבלה בהרמת גבה ספקנית וקימוט מצח חשדני. כשהוא אומר שהוא פורש, למה הוא מתכוון? תהו הכתבים. הדעת התקשתה לקבל שהפעם הוא באמת מתכוון למה שהוא אומר: שבגיל 71, אחרי 50 שנים בצבא ובכל תפקיד מיניסטריאלי אפשרי כולל 5 שנים רצופות כשר ביטחון, וכשהאופק האלקטוראלי נראה עגום וקודר, הוא באמת החליט לסיים את הפרק הנוכחי בקריירה הארוכה ויוצאת הדופן שלו. בחודשים האחרונים הוא פלרטט, פוליטית, לא רק עם ציפי לבני, אלא גם עם שלי יחימוביץ' (בעיקר באמצעות מקורבו השר שלום שמחון). נבחנו אופציות שונות, שלא הסתייעו לבסוף.

מבצע "עמוד ענן" החזיר לברק את הסומק בלחייו. הוא יצא ממנו עם אחוזי תמיכה נאים ואהדה מחודשת מצד הציבור שהפנה לו עורף זה מכבר ונהג בו כבשק חבטות. לכאורה, הפריחה המחודשת הייתה אמורה לשמש דלק להתנעה מחודשת של קמפיין הבחירות של מפלגתו, עצמאות, שנולדה בחטא. ברק, בלתי צפוי שכמותו, בחר במסלול ההפוך. מוגזם יהיה לומר שהוא פרש בשיא, אבל יש בזה מן האמת. ייתכן שהוא העריך שגבוה מזה הוא כבר לא יגיע. שגם אם יעבור בשיניים ובציפורניים את אחוז החסימה ויגרוף 3-4 מנדטים, גורלו הפוליטי יהיה עדיין תלוי בחסדי הצמד נתניהו - ליברמן. עם נתניהו הוא אולי היה מצליח לסגור עסקה. ליברמן זו אופרה אחרת. מי ששמע את שר החוץ בזמן האחרון לא יכול היה שלא להגיע למסקנה ברורה וחותכת, כי עתידו של ברק כשר ביטחון, לגמרי מאחוריו. ומי שחשב כמו הח"מ, שנתניהו לא ירצה להגיע אל העימות עם איראן ללא ברק לצידו, אחרי 4 שנים שבהן השניים אינם עוסקים אלא בעניין הזה, טעה כנראה (אלא אם נופתע, ונמצא את ברק כשר ביטחון מקצועי גם בקדנציה הבאה).

מבחינה פוליטית פרישתו של ברק והיעלמותה הצפויה של מפלגת עצמאות היא קצף על פני המים. אוושה נטולת משמעות. בכל הנוגע לסוגיית קבלת ההחלטות במדינה, לא בטוח שצריך למהר ולוותר עליו. ברק הוא ותיק אנשי הביטחון והמדינאים - חוץ משמעון פרס - שעדיין מצוי בזירה. הוא בעל היכרות שאין שנייה לה של המערכת הביטחונית, בעל ראייה רחבה וקשרים עמוקים וחזקים בעולם עם מנהיגים ובכירים בקהילה הביטחונית. הרבה מאוד בזכותו צה"ל אינו מקיז דם היום בסמטאות עזה.

מישהו אמר פעם על ברק שהוא היה יכול להיות בן אדם מושלם אם רק הוא היה בן אדם. אבל גם טיפוס קר כמו ברק, אינו נעדר רגשות. גם לו יש נקודת שבירה. הוא ספג בחייו מסה קריטית של תיעוב, שנאה וביקורת. זה לא בלתי מובן שבתחילת העשור השמיני לחייו, הוא יבקש לעצמו קצת שקט ושלווה. חבריו לעצמאות נראו אתמול כמי שראו רוח רפאים בדמות סיום תפקידם ההיסטורי בפוליטיקה. עצמאות פרסמה הודעה ובה נאמר בין היתר, כי "כל האופציות פתוחות". אין ספק: פתוחות כמו של מי שניצב על קצה צוק תלול, מאחוריו להקת נמרים טורפים ולמרגלותיו נהר שורץ תנינים. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו