בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכוכבים של שפרעם ויפיע: משה פייגלין וח"כ דני דנון

נתוני הפריימריז בליכוד חושפים את עומק תרבות הדילים במפלגה. וגם: מועמדים עם אותו מספר קולות בקלפי אחת, ואלמונים שזכו ליותר קולות משרים

37תגובות

ראש חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, משה פייגלין, קיבל בבחירות המוקדמות שנערכו השבוע 228 קולות בקלפי בשפרעם. לשם השוואה, רק 193 מתושבי העיר, ש-60% מתושביה מוסלמים והיתר נוצרים ודרוזים, הצביעו מחל בבחירות האחרונות. אל חשש: לא מדובר בהצבעה אידאולוגית של בוחרים התומכים בזכות העם היהודי על ארצו ורואים בפייגלין כנאמן האמיתי לערכים אלו. עמיתיו של פייגלין לימין העמוק קיבלו תמיכה נמוכה בהרבה: ציפי חוטובלי ויולי אדלשטיין זכו רק ל-4 קולות, וזאב אלקין לא גרף אף אחד.

ואולם, מספר המצביעים למפלגה בבחירות בולט גם על רקע מספר הקולות שקיבל המנצח הגדול בקלפי בעיר - סילבן שלום, שזכה ל-333 קולות. תושבי העיר הצפונית אולי ביקשו להוקיר טובה לשר לקידום הנגב והגליל, אבל מספר הקולות שקיבל זהה באופן מחשיד לזה שקיבלו מספר פוליטיקאים נוספים בעיר. גדעון סער זכה ל-329 קולות, ישראל כץ ל-330, חיים כץ ל-322, מירי רגב ל-329. וגם קרן ברק, שאינה ידועה כיתר השרים והח"כים, זכתה ל-301. היה דיל או לא היה דיל? איוב קרא, נציג המגזר, אמר ל"הארץ" שהוא "לא מתעסק" בדברים כאלה. מנגד, דוברו של פייגלין הודה כי "אין דבר כזה להיבחר בליכוד בלי דיל, נקודה. השיטה קלוקלת".

נתוני ההצבעה של הליכוד לפי ערים מלמדים על עומק תרבות הדילים בליכוד, מיישובי "עוטף מפעל התעשייה האווירית", דרך ההתנחלויות, ועד ליישובי המגזר הלא-יהודי, שם נדמה כי נגע הדילים פשה במיוחד. בעיר יפיע, למשל, הצמודה לנצרת, מתגוררים 17,000 תושבים, רובם מוסלמים. בבחירות 2009 הצביעו לליכוד 31 בלבד מתושבי העיר, ואולם בעיר רשומים 419 חברי ליכוד. זאת, הודות לפעילותו הברוכה של קבלן הקולות ואיש רשות השידור, סוהיל מרג'יה.

ההצבעה בפריימריז השבוע בעיר התחלקה באופן מעניין ומאוד לא-שוויוני. לימור לבנת זכתה ל-307 קולות, דני דנון ל-291, סילבן שלום ל-274 וישראל כץ ל-264. ביפיע כנראה גם התגעגעו מאוד לצחי הנגבי, שקיבל 241 קולות. מהעבר השני, אופיר אקוניס זכה ל-7 קולות, ואילו פייגלין, גיבור שפרעם, זכה ל-4 קולות בלבד. רובי ריבלין, בני בגין וגילה גמליאל, וגם רגב וחוטובלי לא זכו ולו בקול אחד. את תגובתו של מרג'יה לא ניתן היה להשיג. מקורבי לבנת הסבירו שביפיע יש פעיל שתומך בה שנים. דנון אמר שהוא "טרם ניתח את דפוסי ההצבעה".

בראמה, הסמוכה לכרמיאל - ש-434 מתושביה חברי ליכוד, אבל 208 קולות בלבד ניתנו בה לליכוד ב-2009 - נמצאו תוצאות הפוכות. לבנת זכתה שם ל-58 קולות, לעומת 224 לשטייניץ ו-225 לאקוניס. במחנה הימין, יריב לוין זכה ל-267 קולות ואלקין ל-202, לעומת 23 בלבד לדנון וקול אחד בודד לחוטובלי. ההבדל הוא, שבראמה קוראים לקבלן המקומי סאהר אסמעיל, שהוא גם יועץ שר החינוך גדעון סער. סער כמובן, הוא המנצח של העיירה עם 306 קולות. אסמעיל לא השיב לפניית "הארץ".

הדיל אינו נחלתו הבלעדית של המגזר הלא-היהודי, כמובן. המפורסם ביותר הוא של חיים כץ וישראל כץ, שחברו זה לזה לדיל אימתני. עובדי התעשייה האווירית, אותם מייצג כץ, יצאו באמצע יום העבודה להצביע בקלפיות מסביב למפעל: בלוד, יהוד, שוהם, ובמושבים חדיד וזיתן. חיבור של תוצאות הקלפיות ביישובי "עוטף התעשייה" מלמד שהדיל עבד היטב. חיים כץ זכה ל-3,557 קולות, אחריו ישראל כץ עם 3,459. חברים נוספים בדיל היו רובי ריבלין, שזכה ל-3,431 קולות, אריה ביבי עם 2,900 (מתוך 16,000 שקיבל בליכוד בסך הכל), לאה נס עם 2,603, קטי שטרית, דמות לא מוכרת אך כזו שהצליחה להתברג לדילים, עם 2,573 וקרן ברק עם 2,231.

ואולם עובדי התעשייה ידעו גם להפתיע. ב"הארץ" פורסם בשבוע שעבר על הסיוע שהעניק זאב אלקין לחיים כץ בגיוס תרומות ברוסיה ואוקראינה, ועל הכללתו בדיל. אלקין רשאי לראות את עצמו מאוכזב. ביישובי "עוטף התעשייה" הוא קיבל 2,385 קולות בלבד. פייגלין, חבר נוסף לדיל, קיבל 1,745 קולות בלבד. כנראה שמאחורי הקלפי, חלק מהעובדים גם בוחרים באופן עצמאי.

מוקד כוח נוסף הוא בקרב המתנחלים, קבוצה שמאופיינת באחוזי הצבעה גבוהים במיוחד, ובה גם 3 קבוצות כוח, שפרסמו רשימות מומלצים לפני הבחירות. קבוצת "ישראל שלי" של יוסי דגן, יוני הישראלי ויעקב ויינברגר, השולטת בשומרון (שם הצביעו 80% מ-1,411 המצביעים), קבוצת "המטה הלאומי" של שבח שטרן ונתן אנגלסמן מבנימין (שם הצביעו 73% מ-2,630 המצביעים), וכן קבוצת הכוח של משה פייגלין.

עיון בתוצאות מלמד שהצהרות תמיכה וסיורים בהתנחלויות אינם מספיקים כדי לזכות גם בקולות. שר האוצר, יובל שטייניץ, שהתגאה שהכפיל בפרופיל נמוך את התקציבים להתנחלויות, עשה זאת כנראה בפרופיל נמוך מדי. גם "אות יקיר ההתיישבות" שקיבל לא עזר לו, והוא קיבל 1,321 קולות בלבד. לימור לבנת, שחרשה את היישובים והמאחזים, אך לא הצליחה להיכנס לאף דיל, קיבלה 898 קולות.

סילבן שלום, ששבר ימינה לאחרונה, קיבל 2,500. זאת לעומת 5,260 שקיבל אלקין, 5,243 הקולות של חוטובלי, 5,128 של יולי אדלשטיין, 5,053 של דני דנון, ו-4,826 של לוין. גדעון סער וישראל כץ, שהזרימו תקציבים רבים לשטחים, קיבלו 4,157 ו-3,504 בהתאמה. קטי שטרית קיבלה 3,110 קולות לעומת 215 בלבד שקיבלה המתחרה שלה, קרן ברק. חיים כץ קיבל 2,496, בשל הדיל שלו עם פייגלין.

מי שהפסיד את עולמו אצל המתנחלים הוא חביבם לשעבר, בני בגין, שהסתכסך עמם בעקבות תמיכתו בפינוי מגרון. בגין קיבל ביהודה ושומרון 910 קולות בלבד. עם 230 הקולות שחסרו לו כדי להיכנס לכנסת הבאה, ניתן לומר ששם הוא הפסיד את כיסאו.

האם הגיע הזמן לשנות את שיטת הבחירה בליכוד?


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו