בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בונים את עצמם

מי יבנה בית במזרח ירושלים

מדוע חוגגים בליכוד כשהקהילה הבינ"ל תוקפת ■ מי גרמה ללפיד להפוך את עורו ■ למה נתניהו צילצל לחוטובלי ■ וגם - יוחנן פלסנר, ח"כ עם הומור

47תגובות

פעם שרו כאן: "מי יבנה יבנה בית בתל אביב? / אנחנו החלוצים, נבנה בתל אביב / הבו לנו לבנים ונבנה בתל אביב". היום מודיעים על תוכניות בנייה, אחר כך על אישורי בנייה ובשלב מתקדם יותר על סיום הדיונים בהתנגדויות תושבים לתוכניות הבנייה, ובדיוק באותם מקומות שעליהם כבר עשו סיבוב קודם – במזרח ירושלים, או בגדה המערבית.

המערכה על קולות מצביעי הימין מתנהלת בוועדות המחוזיות שעובדות משמרת שנייה, במסדרונות האו"ם ובוושינגטון. ככל שישראל תספוג יותר גינויים בזירה הבינלאומית על "בנייה בירושלים!" (אומרים אנשי הליכוד ופוצחים בשירת ההימנון), ולעזאזל מעמדה בקהילה העולמית, כך ייטב למפלגת השלטון. זו כל התורה הצינית על רגל אחת, זו תורה וזה שכרה.

אין צורך לציין שבתקופת בחירות כל צעד נבחן ונמדד בסקרים. ההודעה על אישורי הבנייה בשכונת רמת שלמה בצפון ירושלים, מעבר לקו הירוק, לא זכתה לטיפול שונה. המסקנה היתה חד משמעית. "התגובות היו מצוינות, זה נטו טוב לנו", אמר השבוע בכיר בליכוד, "ההודעה על הבנייה ב-E1 היתה תגובה. עונש לפלסטינים על המהלך באו"ם. ההודעה היא לחלוטין יוזמה שלנו, והיא עושה לנו טוב מכמה בחינות: 1. היא מביאה לנו מצביעי ימין; 2. היא מעבירה את השיח למגרש המדיני-לאומי, ובמערכת בחירות השאלה המרכזית היא על איזה מגרש אתה משחק; 3. היא קובעת קו בידול ברור בין השמאל לימין; 4. היא זורעת ריב ומדון בגוש היריב. מה עוד אפשר לבקש".

עם עובדות קשה להתווכח. קחו לדוגמה את הנטו האחרון שציין הבכיר: ההודעה על ההחלטה לבנות 1,500 יחידות דיור ברמת שלמה כיכבה עדיין בכותרות הראשיות, וראשת מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', הודיעה בראיון (באולפן ynet), כי היא מתנגדת לכל קיצוץ בתקציבי ההתנחלויות, גם אלה המבודדות שמחוץ לגושים. "לא ניתן להתייחס לתושבי ההתנחלויות שקמו על פי החלטות ממשלה ישראל – רובן נשלטו על ידי מפלגת העבודה – כפושעים," אמרה יחימוביץ'. "לממשלה יש אחריות לילדים שם".

האסטרטגיה של יחימוביץ' ברורה: היא נוטעת עצמה בימין המדיני-ביטחוני ובשמאל הכלכלי-חברתי. שם, אגב, מצוי רוב העם. אפשר להגיד על יחימוביץ' שהיא מביישת את קודמיה בהנהגת המפלגה – יצחק רבין למשל שדיבר על התנחלויות פוליטיות - אבל היא נשארת צמודה למסר. כך היא זוכה ללגיטימציה בקרב ציבורים רחבים. השמאל המדיני המובהק ממילא מצביע לתנועה של ציפי לבני או למרצ של זהבה גלאון.

בעקבות ההצהרה הזאת התעוררה מהומה רבתי בגוש, בדיוק כפי שבליכוד-ביתנו קיוו שיקרה. לבני הלכה בעקבות רבין והודיעה כי היא תומכת בהבחנה חדה בין התנחלויות בגושים, שיישארו בשטח ישראל בכל הסכם, לבין התנחלויות "פוליטיות" שיפונו בכל הסכם: "לא נעביר כסף מיותר להתנחלויות שאנו יודעים שלא יהיו שם".

את המטח הקשה ביותר ספגה יחימוביץ' דווקא מכיוונו של יאיר לפיד, ראש יש עתיד. "היא נותנת גיבוי להעברת כספים ממעמד הביניים הישראלי להתנחלויות שיהיו מחוץ לישראל בכל הסדר עתידי", התרעם לפיד, "זה דבר חסר אחריות ואני לא מבין את זה".
דא עקא, שאותו לפיד, עם אותה קומה ואותה בלורית שיער ואותו חיתוך דיבור, אמר דברים זהים לגמרי לאלה של יחימוביץ', לפני כחודשיים, כאשר הציג את תוכניתו המדינית במרכז האקדמי באריאל: "עלינו להתחשב בגידול הטבעי של ההתנחלויות הקיימות. אם נולדים תינוקות בעלי או במעלה אפרים, אי אפשר שלא לבנות להם פעוטון או גן ילדים. מי שמתייחס אל המתיישבים כאל בעיה או כאל מכשול או כאל 'חבורה משיחית' עושה להם דה-לגיטימציה".




נו, אז מה ללפיד כי ילין על יחימוביץ'? איך ומדוע הפך מי שהציג עצמו כמרכז-ימין מתון, למרכז-שמאל? ההסבר הוא בסקרים. שוב, הסקרים האלה. כניסתה של לבני לזירה גבתה מלפיד 5-4 מנדטים יקרים. התחרות בתוך הגוש עושה בו שמות. חודש לפני הבחירות הוא מזהה במחנה מצביעי לבני את בנק הקולות המרכזי שלו. לשם הוא מכוון את מאמציו. הוא מוכן אפילו לאבד מעט מקולות הימין – ויש מצביעים שמתלבטים בינו לבין הליכוד – רק כדי להשיב לעצמו את מה שאיבד ללבני. ההתנהלות הזאת משדרת בהלה, חוסר ביטחון, והפרת הכלל הכי חשוב בקמפיין: לדבוק במסר. אם לפיד היה נתניהו, היינו אומרים עליו שהוא בפאניקה.

חלום נתניהו 

לנתניהו היה חלום לקראת הקדנציה השנייה ברציפות שלו: להיות אריאל שרון. לא במובן של פריצת דרך מחשבתית ותעוזה פוליטית, עד כדי עשיית מעשה מדיני כפינוי גוש קטיף, למשל. נתניהו לא שם. אפילו לא בסביבה. ספק אם אי פעם יהיה. הוא אינו מאמין בשום הסדר, חד צדדי או רב צדדי.

הוא חלם להיות שרון מודל 2003 מן ההיבט האלקטוראלי בלבד: לעשות את המכה. להביא את 38 המנדטים שגרף הליכוד בראשות שרון, להקים ממשלה שקיומה אינו מותנה באף מפלגה יחידה ולהפוך למלך ישראל, למנהיג גדול כמו האוורסט ויציב כסלע קיומנו, לראש ממשלה בלתי ניתן להפלה, לסחיטה, לייבוש או לניעור. בקיצור, להיות המגלם המובהק של סיסמת הליכוד: "ראש ממשלה חזק. ישראל חזקה". ב-2006 הוא חזק מול חמאס, היום הוא סתם חזק.

משראה נתניהו שהחלום פוגש את שברו, הוא התמזג עם אביגדור ליברמן וישראל ביתנו. אך אבוי: השלם, בינתיים, לא רק שאינו שווה לסכום חלקיו (42 מנדטים בכנסת היוצאת), הוא אף קטן ממנו בהרבה: 36-35 מושבים בסקרים. חלקו היחסי של הליכוד בריצ'רץ' הזה הוא 23-22 מנדטים, 5-4 פחות מייצוגו בכנסת הנוכחית.

המספר הזה קרוב יותר ל-19 המנדטים שקיבל הליכוד בראשות נתניהו ב-99', בתום הקדנציה הראשונה והכושלת שלו. אז הוא נאלץ לפנות את כיסאו לאהוד ברק. הפעם, השלטון מובטח לו בגלל הגודל היחסי, הפילוג הסופני בגוש המרכז-שמאל, והעדר מועמד ריאלי לראשות ממשלה מן המחנה השני. ראש ממשלה בשלישית הוא יהיה, אבל הנאה גדולה ספק אם תזומן לו, בהנחה שהמספרים יישארו כאלה.

לכן יצא השבוע מטה הבחירות של הליכוד בקמפיין הקושר בין חוזקו של נתניהו לחוזקה של ישראל. המסר הוא: אם תצביעו לליכוד תקבלו ראש ממשלה חזק. אם יהיה לכם ראש ממשלה חזק הוא יוכל לספק את הסחורה שאתם, הנתינים, מייחלים לה: שינוי שיטת הממשל, חוק לשוויון בנטל, כלכלה בריאה, וביטחון ושפע ואושר ופלגי מים, ומה לא. מישהו קרא לזה הפעם: המדינה זה אני.

זה, למעשה, האלף-בית של מסע הסברה שכל מפלגה גדולה הנאבקת במפלגות לוויין היתה נוקטת בו; רשימת הליכוד-ביתנו מכורסמת קשות על ידי נפתלי בנט מהבית היהודי-האיחוד הלאומי, על ידי ש"ס של אריה דרעי ואלי ישי, ובעצם על ידי כל מפלגה קטנה כבינונית בגוש הימין. כולן מזנבות בה, כולן אומרות למצביעיהן: תנוח דעתכם, ממילא ביבי הוא ראש הממשלה, אז לכו עם הלב, עם המפלגה שבאמת מייצגת אתכם.

הקרב הזה רק יחריף ב-30 ומשהו הימים שנותרו לפתיחת הקלפיות. נתניהו מוטרד בעיקר מהחזית המתלהטת בינו למי שהיה ראש מטהו בשנים 2007-2006, נפרד ממנו בנסיבות עגומות וכיום נוגס בו בפראות. לא במקרה, כשהגיע השבוע לעכו הוא פשט על ישיבת הסדר והצטלם עם תלמידיה. ביום שלישי התקשר ראש הממשלה לח"כ ציפי חוטובלי, החברה במטה הדתי של הליכוד-ביתנו. הוא דיבר אתה על הפרסומים שטענו שהוא נוטה להשאיר את בנט ומפלגתו הימנית קיצונית מחוץ לממשלתו הבאה.

ניר קידר

"איני מוכן להבליג על הספינים של נפתלי, כאילו מפלגתו חייבת להיות רבת מנדטים כדי לאלץ אותי להכניס אותה לממשלה. שיהיה ברור", שח נתניהו הכועס לחוטובלי. "אני לא פוסל אף איש ואף מפלגה שיסכימו לקווי היסוד של הממשלה. זהו התנאי היחיד שלי לכניסה לממשלה: הסכמה לקווי היסוד".

"אבל נפתלי מתדרך כל הזמן", אמרה חוטובלי. "תתדרכי גם את", השיב לה נתניהו. "בעבר הם התלוננו שמיניתי את ברק לשר ביטחון. אם הם רוצים שר ביטחון מהימין, אז כדאי שאנו נהיה חזקים וגדולים".

חוטובלי, מיותר לציין, הסכימה עם כל מלה, ותדרכה. הקמפיין של בנט, לדבריה, הוא לא לגיטימי. "בסך הכל מדובר במפלגת נישה, שבממשלה הבאה צריכה לקבל את תיק הדתות או משהו כזה", היא אומרת.

בעיה דומה יש לנתניהו עם החרדים, בעיקר עם ש"ס. לא במקרה החלו לזלוג בשבוע-שבועיים האחרונים חצאי אמירות מכיוון הליכוד-ביתנו על ממשלה ללא חרדים. מי שנלחץ הפעם הם חברינו בש"ס. החרדים מכירים היטב, על בשרם הדווי, את התסמונת שהם מכנים "ביבי-בסוף-קדנציה": "נתניהו נמצא במקום שבו הוא תמיד נמצא לאחר קדנציה בראש ממשלת ימין-חרדים", אמר השבוע בכיר בש"ס, "הוא במגננה. הוא מצטייר כמי שהיה שפוט שלנו, כמי שאצלו קיבלנו את כל הכסף והתפקידים למרות שזה רחוק מהמציאות. אצל אולמרט קיבלנו הרבה יותר ואף אחד לא התעסק אתנו, כי אולמרט ניהל מו"מ מדיני. בקדנציה הזו לא העברנו אפילו לא חוק דתי אחד.

"עכשיו הוא רוצה ללכת על הראש שלנו כדי שבממשלה הבאה או לא נהיה, או נהיה חלשים", הוסיף הבכיר. "האסטרטגיה שלו היא לאותת לציבור שהוא יכול להקים ממשלה בלעדינו. אבל הוא שוכח דבר אחד: בלעדינו הוא לא ראש ממשלה. בלעדינו אין לו גוש. הוא רוצה שלפיד ולבני ויחימוביץ' יתחננו להיכנס לממשלה? זה יקרה רק אם יהיה לו גוש חזק. כל עוד ש"ס ויהדות התורה יחד הן 20-19 מנדטים – וזה לא בלתי אפשרי, ש"ס תמיד מקבלת יותר מתחזית המנדטים – אין לו גוש חוסם. אנחנו יכולים לקחת את המנדטים שלנו וללכת עם מועמד מהשמאל. מאיימים עלינו שנתניהו לא יראה בעיניים יום אחרי הבחירות? גם אנחנו לא נראה בעיניים".

שאלתי את השר אריאל אטיאס מש"ס האם כצעקתה. "אם רוצים שנדאג לשכבות החלשות, חייבים לתת לנו את הכוח", הוא דקלם בעייפות את המסר.

ניר קידר

אתה לא חושש שנתניהו יעשה מעשה שרון ויקים ממשלה אזרחית בלי ש"ס ועם לפיד, יאיר"?

"התיאוריה במערכת הפוליטית היא שנתניהו הוא ראש הממשלה הבא, בגלל הגוש", אמר אטיאס כשהוא שוקל מלים. "אם זה נכון, אז ש"ס היא חלק מהגוש. ובלי ש"ס אין גוש. כך שכל הוויכוח כעת הוא האם נהיה חזקים מספיק כדי להשפיע על התקציב ולמנוע גזירות על החלשים".

דו"ח פלסנר

חבר הכנסת יוחנן פלסנר הוא מספר 3 ברשימת קדימה. לפניו, שאול מופז וישראל חסון. אם הסקרים נכונים, הלילה שבין ה-22 ל-23 בינואר יהיה לבן, ארוך ומייסר לח"כ הצעיר שבחר ללכת אל מותו הפוליטי המסתמן זקוף ובעיניים פקוחות. קדימה, כמו עם שלם, עוצמה לישראל וכמו הישראלים, מפרפרת מתחת ומעל אחוז החסימה. ההבדל הפעוט בינה לבין אחיותיה הוא שבכנסת היוצאת קדימה היא הסיעה הגדולה ביותר – 28 מנדטים, שהתפזרו בן לילה לרסיסי רסיסים, לברבורי ברבורים ופרפורי פרפורים כפי שנוהג לומר המנהיג שלה שאול מופז בארץ נהדרת, שסוף סוף חוזרת.

פלסנר, אחד הח"כים החרוצים בכנסת היוצאת, היה יכול להיות היום רגוע ונינוח, אם היה בוחר באופציה שהוגשה לו על טס של כסף: מקום בחמישייה הראשונה ב"התנועה". ציפי לבני הציעה לו את המקום הנכסף למרות הקרע העמוק ביניהם ועל אף שהוא לא נמנה עם ששת תומכיה שערקו למענה מקדימה, וחרף העובדה שהוא תמך ביריבה בפריימריז לראשות התנועה ("אני היחיד שתמך במופז וקיבל מחילה", הוא אומר, בציניות).

לבני הציעה לו את המיקום המכובד לא מתוך רוחב לב או אהבת חינם, אלא משיקול אלקטורלי צונן: פלסנר הוא נכס. דו"ח פלסנר שעסק בנושא השוויון בנטל היא העבודה המעמיקה ביותר שנעשתה בנושא גיוס חרדים. לפניו, כחבר ועדת החוץ והביטחון, הוא ומופז כיו"ר הוועדה חיברו דו"ח מקיף שעסק בהשלכות הבינלאומיות, המשפטיות והמדיניות של הכרה ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה באו"ם.

פלסנר הוא פרלמנטר מנוסה מוערך ומיומן. כמוהו גם חסון. גם למופז יש עוד מה לתרום למדינה, אם כי לאו דווקא כראש סיעה של 4-3 מנדטים במקרה הטוב. אם חוזרים לרגע לסוגית הגיוס שתונח במלוא כובדה על שולחנו של ראש הממשלה הבא, מומלץ לבוחרים לעשות השוואה בין פלסנר למקום מספר 4 ברשימת העבודה, מרב מיכאלי, שהודיעה השבוע כי היא מתנגדת לגיוס חרדים לצה"ל בנימוק המתחשב ש"לימודים בישיבה זה לא כיף. זה חיים קשים ומבאסים".

"זו לא היתה החלטה פשוטה להישאר בקדימה", אמר לי פלסנר השבוע, "רציתי שיהיה חיבור של כוחות: אולמרט, לבני, מופז, לפיד ואחרים. רציתי להקים את קדימה מחדש. משהבנתי שזה לא יקרה, החלטתי להישאר".

שאלתי אותו אם הוא לא מתחרט. "לא", אמר, "אני חלק מקבוצה טובה של אנשים. לא רציתי לקפוץ מחלקיק לחלקיק, ממפלגה למפלגה. הרעיון של קדימה עדיין נכון. חייבים אלטרנטיבה מהמרכז".

קדימה כבר אינה האלטרנטיבה. זה נגמר. יכולת להציל את נפשך ולהמשיך בחיים פרלמנטריים, כמו מאיר שטרית שאמר שזה לא משנה לו באיזו מפלגה הוא.
"נכון. אבל לא רציתי ואני עדיין לא רוצה להמשיך בקריירה שלי כספחת שעוברת מפה לשם. אני מעדיף לשמור על אמינות ועקביות. אני מאמין שאתה לא יכול להיות מנהיג ציבור אמיתי ואפקטיבי, ללא התכונות האלה. אם אתה מתברג ברשימה רק כדי להיות בכנסת, אתה אולי שומר על מקום העבודה שלך, אבל אתה מאבד דברים אחרים. אתה לא מנהיג אמיתי. וחוץ מזה, מי אמר שאני לא בכנסת הבאה?"

שמע, זה לא נראה טוב. אתם כחוט השערה מהיעלמות.
"זה הכול הסקרים שלכם. המצביעים אומרים שאם הם היו משוכנעים שאנחנו עוברים את אחוז החסימה – היינו מקבלים 8-7 מנדטים".

לפחות את חוש ההומור הוא לא איבד, גם בשעות קשות אלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו