הבעיה הפעוטה של ליברמן הופכת למפנה פוליטי

הכרזת היועמ"ש כי לא יוותר על קלון מלמדת שלא בטוח שליברמן יחזור להיות שר בקרוב. זו הזדמנות לסיכום קצר של פועלו של הדיפלומט הבכיר של ישראל

אלוף בן
אלוף בן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלוף בן
אלוף בן

התפטרות אביגדור ליברמן מתפקיד שר החוץ נראתה בתחילה כמו יציאה לחופשה קצרה. זה היה הספין של ליברמן: "פרידה זמנית". משפט מהיר, אולי עסקת טיעון נוחה, הרשעה ללא קלון - ודילוג לתפקיד בכיר בממשלה הבאה של בנימין נתניהו. לקדנציה נוספת במשרד החוץ, או שדרוג לתיק הביטחון.

הספין נשמע כה משכנע, שאפילו לא טרחנו לסכם את 44 חודשי כהונתו של ליברמן כשר חוץ. לא כותבים סיכומים על מי שעוד רגע יחזור מההפסקה. אבל ביומיים האחרונים, נראה שמנהיג ישראל ביתנו לא ישוב במהרה לכהונת שר. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ועמיתיו בפרקליטות ספגו ביקורת קשה על סגירת התיק העיקרי נגד ליברמן ועל החקירה הרופסת והחלקית שניהלו בפרשת השגריר, עד שהחליטו להשיב מלחמה. הם הודיעו שידרשו להטיל על ליברמן קלון, ושהשלמות החקירה עשויות להוביל להחרפת כתב האישום נגדו.

>> "הארץ" בטוויטר >>בחירות 2013: כל הדיווחים, הסקרים, הפרשנויות

כמובן שהכל עדיין באוויר: וינשטיין הבטיח כתב אישום גם בפרשות האחרות וחזר בו, ובית המשפט יוכל לזכות את ליברמן, או להרשיעו בלי קלון. ובכל זאת, מה שנראה כבעיה פעוטה, כספיח זניח של החקירות הכבדות, מאיים עכשיו להשבית את ליברמן ולהוציאו לזמן רב מהנהגת המדינה.

אם כך, אפשר לסכם בקצרה את עידן ליברמן כדיפלומט הבכיר של ישראל. הוא הוחרם בפועל בבירות המערב ומיקד את תשומת לבו "בין פראג לקישינב". לשיטתו של ליברמן, הוא השיג כך את הקולות המעטים שהתייצבו לצד ישראל, או לפחות לא נגדה, בהצבעת האו"ם על ההכרה בפלסטין כמדינה משקיפה. זה פרס ניחומים קטן וחסר חשיבות. סירובם של האמריקאים והמערב אירופים לראות בליברמן בן שיח לגיטימי, בגלל הצהרותיו הבוטות כלפי חוץ ועמדותיו נגד הקהילה הערבית וארגוני זכויות האדם כלפי פנים, נטרל אותו מהזירות המרכזיות.

ליברמן בשבוע שעבר. ספין "הפרידה הזמנית"צילום: ניר קידר

ליברמן אינו אשם בהקפאה המוחלטת של התהליך המדיני, או בבידוד הבינלאומי הגובר של ישראל. לכישלונות האלה אחראי בנימין נתניהו, גם אם ליברמן, שותפו הבכיר בקואליציה היוצאת, דחף אותו לעמדות נוקשות מול הרשות הפלסטינית ו"העולם". הנזק העיקרי שגרם ליברמן היה בהתנגדותו העיקשת לכל התנצלות ישראלית לטורקיה בפרשת המשט לעזה. אפשר לדמיין שאילו ציפי לבני היתה שרת החוץ, המשבר עם הטורקים היה נמנע מראש או נפתר.

לבני מתמודדת עכשיו על תיק החוץ בממשלה הבאה, בתקווה שיחזור לידיה אם תשיג מספיק מנדטים, או שנתניהו ייתקל בלחץ בינלאומי לעטוף את ממשלתו הבאה בפרצוף מתון. גם בליכוד יש שרים, גדעון סער למשל, שרוצים שדרוג וישושו להחליף את ליברמן. נתניהו רמז ב"מעריב" בסוף השבוע שבכוונתו להחזיק בעצמו בתיק החוץ אחרי הבחירות, עד שליברמן יסיים את צרותיו המשפטיות, אפילו אם זה ידרוש זמן רב. הסולידריות עם שותפו הפוליטי שהסתבך נוגעת ללב, אבל הצהרות על תיקים נוטות להתאייד אחרי הבחירות, כש"הנסיבות משתנות". הרחקת ליברמן מהמשחק, שנראית הולכת ומתארכת, תהפוך את הבחירות המתקרבות לקרב על משרד החוץ.

האם ישראל הרוויחה או הפסידה מכהונת ליברמן כשר החוץ?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ