בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סקס-אפיל והמפלגה הדתית

אז גם לרשימת הבית היהודי יש מנהיג שרמנטי. השאלה היא מה הם יעשו עם בנט אחרי הבחירות

41תגובות

מישהו שמע ממישהו, ששמע מישהו שהיה באמריקה, שהיום, כדי שמפלגה תצליח בבחירות, צריך שיעמוד בראשה גבר העונה לתואר הכללי "סקסי". מיהו גבר "סקסי" בקנה מידה ישראלי? מעולם לא עשו על כך סקר רציני, אך מתוך התרשמויות אישיות שאספתי בעת האזנה לשיחות הבאי בתחנות אוטובוסים ובבתי קפה, הגבר הישראלי הסקסי הוא מי שהאם הישראלית היתה מייחלת שיהיה הבעל של בתה, במקום ההוצמאך שבתה הפתיה מצאה לה בתור בעל. הגבר הסקסי יכול להיות גם מי שאותה אם היתה מייחלת שיהיה בעלה שלה, אילו היתה צעירה ב-30 שנה, ואלמלא נפלה בפח והתחתנה עם השלומיאל הנוחר לצדה בלילה.

אין לי ספק שהאחריות על הפנטזיה הקולקטיבית הזאת בדבר הגבר הסקסי שהיה יכול להיות בן הזוג של בתנו או שלנו מוטלת על הצפייה המוגברת של הציבור בטלנובלות ואופרות סבון טלוויזיוניות, המפתחות את הנטייה להכחשת המציאות ולשקיעה בחלומות בהקיץ על אפשרויות חיים אחרות.

אחרת אין דרך להסביר את העובדה שכל כך הרבה מפלגות בישראל מציבות כיום בחלון הראווה שלהן את הגבר שלדעתן עונה לתואר הבעל המיוחל שלא היה לבתנו או לנו עצמנו. בשביל החילונים הרי זה יאיר לפיד. בשביל ש"ס – אריה דרעי. בשביל אלה שבין לבין, כלומר המפד"ל בלבושו הנוכחי כ"הבית היהודי", הרי לכם, חינם אין כסף, קחו והתכבדו – נפתלי בנט.

בימים האחרונים הצליח אותו נפתלי בנט למשוך אליו אש כאשר פתח את פיו והסגיר ברבים את צפונות עולמו האידיאולוגי. הוא הצדיק, שומו שמים, סירוב פקודה לפנות התנחלויות. מיד התלקח ויכוח ציבורי סוער, מופרך לגמרי כשלעצמו, המזכיר יותר מכל ויכוח פוליטי סביב שולחן הצ'ולנט השבתי בין החתן הווירטואלי לבין האב הווירטואלי (נתניהו). אלה מושכים את האב הכועס בשרוולו ומבקשים ממנו להירגע בטרם יחטוף התקף לב, ואלה לוקחים את החתן הנמהר למטבח ולוחשים לו שיתנצל לפני שיהיה סקנדל משפחתי גדול יותר.

כלומר, באקלים הלה-לה-לנד האופף את מערכת הבחירות הנוכחית, גם הסוגיות האידיאולוגיות הרציניות ביותר המעסיקות את הציבור לא היו יכולות לעלות לדיון אלא במסגרת של טלנובלה, שבה נדרשים הפוליטיקאים להיות בעיקר שחקנים המגלמים טיפוסים בדיוניים כלשהם בסדרת דרמה משפחתית זולה.

צריך להיות תמים או מטומטם לגמרי כדי להתייחס ברצינות למה שאומרים גיבורי טלנובלה ולחשוב שמשחקם הוא המציאות עצמה. הרי הם אומרים מה שהתסריט שנכתב בשבילם אומר להם להגיד, בהתאם לטיפוס שהם מגלמים. ובהתאם לטיפוס החתן הצעיר, המוזמן לראשונה לצ'ולנט, נפתלי בנט היה צריך לפלוט משהו נועז, שימצא חן בעיני הנשים שבמשפחה וייתן לו מעמד כלשהו מסביב לשולחן.

עד כמה בדיונית בעצם היא דמותו של בנט הלה תוכיח סריקה קצרה של הדמויות שגילמו עד לא מכבר את דמות המפד"ל, שהתגלגלה בדמות "הבית היהודי": כלום היה יוסף בורג ז"ל סקסי? או זבולון המר ז"ל? גם את זבולון אורלב ושאול יהלום יבדל"א לא הייתי מלהק כשחקנים הוליוודיים. אבל בעידן שלפני הנפילה בשבי האשליות הטלוויזיוניות, הם ייצגו נאמנה את דמותו של עסקן דתי לאומי כמו שצריך עסקן דתי לאומי כזה להיות. כלומר, שקר החן והבל היופי, העיקר להיות בעל נשמה של סוחר שיודע להתמקח סביב השולחן הקואליציוני ולקבל כמה שיותר בעד הסחורה.

ברור לכל שזה גם התפקיד הממשי שייאלץ למלא בעתיד הקרוב האדון בנט: סקסי או לא סקסי. הוא יישלח לעמוד ביריד של יהופיץ ולמכור את עדר הבקר הזקן שלו במחיר גבוה, באמצעות עשיית להטים ופיזור מחמאות שיסיחו את דעתו של האיכר הגוי. ברור לכל שזהו תפקידה ההיסטורי של המפלגה ושכך היה מאז ומעולם וכך ימשיך להיות כנראה בעתיד, אבל העם לא רוצה לראות את התוך המכוער. הוא רוצה לחיות באשליה שכאילו יש לכל מפלגה אידיאולוגיה שונה, ושכאילו יש ל"בית היהודי" עקרונות מהפכניים, ושכאילו מנהיגו הנמרץ והסקסי למראה לא יקפוץ לעגלה הפוליטית שתציע לו הכי הרבה הטבות.

בסרט הזה כבר היינו, למעשה. צריך רק לחדד את הזיכרון. לפני עשר שנים בדיוק המליכה עליה המפד"ל דמות של גבר סקסי במונחי הימים ההם – את אפי איתם. גיבור צבא, שהקסים את כל רואיו, חילונים כדתיים. אבל היכן הוא היום? אחרי שנעשה בו השימוש האלקטורלי (כמו בבובת מין), המפד"ל האמיתי, הלא סקסי, לא הפסיק לעשות פרצופים ועשה הכל כדי להיפטר ממנו. סוף דבר היה משבר שקרע את המפלגה (סביב ההתנתקות) ואיתם הודח מתפקיד היו"ר.

אבל בעולם הכאילו הזה שאנחנו חיים בו, לא רק שאין לומדים מטעויות העבר אלא מתעקשים לחזור עליהן, כי מה שקובע הוא התסריט הדרמטי. ולמה צריך לכתוב תסריט חדש אם יש כבר תסריט מוכן מראש? הווריאציה היחידה היא שגיבור הטלנובלה אינו קצין עטור תהילה אלא הייטקיסט עטור חולצה מכופתרת. דחילק, איזה תענוג עוד נשאר לאנשים בגילנו חוץ מאשר הטלוויזיה? ואם לא תשדרו לנו סדרות דרמה טובות אנחנו פשוט נעזוב אתכם ונעבור למפלגת "הוט" או למפלגת "יס", או להפך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו