בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביבי הגדול מכולם

מדוע הרגישו שרי הליכוד שהם בצפון קוריאה. האם נתניהו מאותת ליאיר לפיד שהוא שותף רצוי בממשלתו. למה דרכו של ליברמן להנהגת הליכוד תהיה ארוכה וקשה. וגם: מה הפלא ששלי יחימוביץ' טובה לתלמידים הדתיים ברעננה

142תגובות

מצלמות הטלוויזיה לכדו את בנימין נתניהו מתרגש, עד עמקי נשמתו. הוא ניצב על הבמה בבנייני האומה בירושלים, בסיום אירוע השקת הבחירות של הליכוד. לצדו הזמרת שרית חדד. "אתה תותח/ אין-אין עליך/ מתה עליך/ אתה הגדול מכולם", היא שרה לו. נתניהו הניח את כף ידו הימנית על לוח לבו, נפעם מגודל המעמד. הוא? תותח? די! ידו השמאלית אחזה ברוך במרפקה של חדד. על פניו היתה שפוכה הבעה ספק מופתעת, ספק נבוכה, ספק מצטנעת ומבוישת, כמי שחושב לעצמו: למה כל הטוב הזה מגיע לי? (רמז: כי מפלגתו שילמה לזמרת סכום משוער של 80 אלף שקלים).

נתניהו הפנה את מבטו לקהל. בשורה הראשונה עמדו שרי הליכוד וישראל ביתנו, מחאו כפיים בקצב ובמצוות הזמרת שנופפה לעברם במיקרופון, הם שרו לו שהוא תותח, ושאין עליו. יש שרים שאוהבים את השיר ואת הזמרת. זכותם. יש שרים, ואחרים, שחשבו שזו מוזיקה נחותה, המונית, מפגש של חוסר טעם משווע. מירי אלוני שרה ליצחק רבין את "שיר השלום" על הבמה בכיכר. נתניהו בחר להתנועע בסיפוק ובהנאה לצלילי מוזיקה של אצטדיוני כדורגל. זכותו. יש שרים שמעריכים את נתניהו, יש שרים שמחבבים את נתניהו. לא ידוע על שרים שסבורים שנתניהו הוא הגדול מכולם. שאין עליו. אבל הם שרו. כ-ו-ל-ם שרו. חסר להם שלא.

הם רואים את הירידה המתמשכת בסקרים, הם מודים שהטיפול האגרסיבי שהעניק הגדול מכולם לנפתלי בנט היה גול עצמי. הם מלאי ביקורת כרימונים. אבל בבנייני האומה הם שרו. שפתותיהם דקלמו בצייתנות את מילות השיר. בלבם, התנגנו מילים אחרות. הם שאלו עצמם האם היו רגליהם עומדות בירושלים או בפיונגיאנג. "זה היה ערב צפון קוריאני", סיכם אחד מהם בדרכו הביתה.

צפו בשרית חדד שרה לנתניהו "אתה תותח"

24 ימים בלבד לפתיחת הקלפיות והעניינים יגעים. ברוב הסקרים הליכוד-ביתנו נע סביב 35 מנדטים. אם הסקרים אינם מזייפים ואם המגמה תימשך, נתניהו עלול למצוא עצמו בליל 22 בינואר עם 30 מושבים בכנסת הבאה, 32 אולי. עשרה מנדטים פחות מכוחן המשולב של שתי הסיעות בכנסת היוצאת. איפה 45 המנדטים שהבטיח ארתור פינקלשטיין לנתניהו ולליברמן כאשר השניים הללו כרתו את הברית הפוליטית ביניהם. אולי הם נמצאים בבית הלבן של מיט רומני שהיועץ האמריקאי חזה לו ניצחון ברור בבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר האחרון.

אם זו אכן תהיה תמונת המנדטים בבחירות לכנסת ה-19, לא צריך לקנא בנתניהו ובמו"מ הקואליציוני שצפוי לו. הוא ייסחט וייכתש ויילחץ על ידי השותפות. היום הוא גיבור גדול על ש"ס? נראה אותו למחרת הבחירות. כנ"ל לגבי הבית היהודי-האיחוד הלאומי. נתניהו היה מת להשאיר את בנט באופוזיציה. ספק אם זה יסתייע בידיו. נתניהו היה מאוד רוצה לראות את ש"ס רזה, מוחלשת ונטולת כוח. בינתיים, היא מתחזקת.

פינקלשטיין הוא נושא השיחה החביב על בכירי הליכוד בימים אלה. הם מתארים אותו כמי שאיבד את זה. את מגע הקסם. פינקלשטיין ידוע כמי שאוהב קמפיינים שליליים, תוקפניים וארסיים. הם רואים בו את האחראי להחלטתו של נתניהו להתייצב אל מול המצלמות בליל שבת האחרון בלב הפריים-טיים בשלושת ערוצי הטלוויזיה ולהוביל בעצמו את המתקפה על נפתלי בנט. תוצאותיה של המתקפה הזו נראו בכל הסקרים שפורסמו בשבוע החולף: רשימת הבית היהודי-האיחוד הלאומי התחזקה. היידה נפתלי.

האמת, לנו אין מושג איך זה עובד. מי קיבל את ההחלטה ומי זרם איתה. לא רק לנו. לאיש מבכירי הליכוד, כולל לראשי מטה הבחירות, אין מושג ירוק איך הדברים מתנהלים. הם ממודרים. בישיבות שבהן מתקבלות ההחלטות נוכחים שלושה: נתניהו, ליברמן ופינקלשטיין (כשהוא בארץ. כשהוא מעבר לים הם מדברים בשיחות ועידה). משם יוצאות ההנחיות. איש אינו רשאי לערער, לשאול, לתהות. מותר להרים גבה, אבל רק בחדרי חדרים. למשל, מה התרחש מאחורי הקלעים של התגובה לבנט: האם היתה זו המלצה של פינקלשטיין שנתניהו יישם, או שתרשים הזרימה היה הפוך?

בחירות 2013: כל הידיעות, הסקרים והפרשנויות

אין זה סוד שהנתניהויים, ביבי ושרה, מתעבים את בנט ואת איילת שקד, מספר 5 ברשימתו. בנט היה ראש מטהו של נתניהו כראש האופוזיציה, היא היתה מנהלת הלשכה. שניהם עזבו, יותר נכון הועזבו, יחד את הלשכה. מה שהתחולל שם, בינם לבין שרה ובינם לבין בעלה של שרה, עדיין לא סופר. לא יהיה זה מופרך לחשוב שהרעיון להתנפל באופן אישי על בנט נולד במעון רה"מ ברחוב בלפור בירושלים.

איור: עמוס בידרמן

ביבי ושרה מתפוצצים כשהם שומעים את הרמ"ט לשעבר, שהפך בן לילה ליריב פוליטי מר ומסוכן, מתאר במתק שפתיים את יחסיו עם נתניהו ("אני אוהב אותו", הוא אומר בראיונות, "עבדנו יחד ולא היתה שום בעיה בינינו. נעבוד יחד גם להבא"). נו, נגיד. אם - וזה אם גדול - בנט אוהב את נתניהו, הרי שזוהי אהבת חינם, במלוא מובן המילה.

מי בפנים מי בחוץ

במערכת הבחירות ב-2003, בדיוק לפני עשור, קיבל אריאל שרון, ראש הממשלה ויו"ר הליכוד, החלטה: להשאיר את תיק הפנים בידי הליכוד בממשלתו הבאה. בממשלה היוצאת, שגם בראשה עמד שרון, התיק היה בידי אלי ישי, מש"ס. הבשורה הופצה לכל פעילי הליכוד וראשי הערים מטעם התנועה, ושימחה את לבם עד מאוד: סוף-סוף, אחרי שנים לא מעטות, התיק הכי חשוב ורלוונטי להם עומד לחזור הביתה.

שרון והליכוד זכו בניצחון גדול בבחירות: 38 מנדטים, שהפכו במהרה ל-40, בעקבות האיחוד עם ישראל בעליה בראשות נתן שרנסקי. במו"מ הקואליציוני בין הליכוד לתנועת שינוי, דרש טומי לפיד את תיק הפנים עבור חברו הקרוב, אברהם פורז. אורי שני, שניהל את המו"מ מטעמו של שרון, נעתר לבקשה. שרון כעס. שני אמר שככה זה, אין ברירה. טוב, שיהיה, אמר שרון.

בתוך שנייה הוא שכח את התחייבותו. מה כל זה בא ללמדנו? שמערכת בחירות זו אופרה אחת - די משעממת ורדודה הפעם, חייבים להודות - ומו"מ קואליציוני זו הצגה אחרת לגמרי. הקלפים נטרפים מחדש. לעתים, יותר מפעם אחת, לעתים, ממש ברגע האחרון. יש להניח שנתניהו לא יוכל לחזור בו מההצהרה הפומבית להעביר לידי הליכוד-ביתנו את תיק השיכון ואת מינהל מקרעי ישראל. מה יהיה עם תיק הפנים? נחיה ונראה.

בנאומו בבנייני האומה התייחס נתניהו בעיקר לנושאים אזרחיים: מחירי הדירות כבר אמרנו, חוק לשוויון בנטל ושילוב חרדים בשוק העבודה. הוא נשמע כמי שפותח לרווחה את השער לממשלתו בפני יאיר לפיד. לציפי לבני הוא מראה כתף קרה. אתמול (חמישי) פורסם ב"הארץ" כי נתניהו אמר לכמה משריו שללבני לא תהיה שום נגיעה לתהליך המדיני בממשלתו הבאה. לא כשרת חוץ, תיק שהוא מייעד לליברמן, וגם לא כאחראית על המו"מ המדיני עם הפלסטינים, אם יהיה כזה. "היא ניהלה את המו"מ (כשרת חוץ בממשלתו של אולמרט, י"ו) בדרך רעה ושגויה", אמר נתניהו לבני שיחו. במצב דברים כזה, ללבני לא יהיה מה לעשות בממשלה הבאה. אבל בואו נחכה לבחירות. אולי המתקפה על לבני היא חלק מהמאבק שהוא מנהל בנפתלי בנט, על קולות הימין, ואחרי הבחירות הכול יתפוגג.

לא כזה תותח

אם למושג "אנטי-קליימקס" במובן של סיום מאכזב, או אירוע מנוגד לשיא, יש משמעות, הרי שאביגדור ליברמן חווה אותו במלוא עוצמתו בלילה של יום ג' האחרון. את הערב הנוצץ, בגוני כחול-עמוק בבנייני האומה בירושלים, הוא סיים במקום דיסקרטי כלשהו, מן הסתם שמח פחות וקודר יותר, כנחקר תחת אזהרה בפרק המי יודע כמה בפארסה המשטרתית-משפטית של מינוי השגריר בן אריה.

באירוע של הליכוד, הוא התקבל בתשואות רמות על ידי הפעילים השרופים שנכחו באולם. הם אהבו אותו, ללא תנאי. הם היו אוהבים כל אחד שהיה מתייצב לצד נתניהו. בשביל זה הם הובאו לשם בהסעות. אבל בקרב מצביעי הליכוד, האזרחים האנונימיים שמגיעים אחת לכמה שנים לקלפיות ומטילים פתק אחר פתק, מצבו של מספר 2 ברשימת הליכוד ביתנו אינו מזהיר כלל ועיקר.

בסקר "דיאלוג" שנערך בתחילת השבוע עבור "הארץ", הוצגו למרואיינים כמה שאלות על יחסם אל שבעה פוליטיקאים בכירים: נתניהו, יחימוביץ', בנט, לבני, דרעי, לפיד וליברמן. שאלות כמו, למי אכפת ממך, על מי אתה סומך בענייני ביטחון, מו"מ מדיני וכלכלה, למי אתה מאמין יותר וכיו"ב.

בכלל הציבור ליברמן זכה לניקוד נמוך. פחות מבנט, בכל השאלות ללא יוצא מן הכלל. הבעיה האמיתית שלו כאמור נחשפה בפילוח המצביעים שערך עבור "הארץ" הפרופסור קמיל פוקס מאוניברסיטת תל אביב (הנתונים המלאים מופיעים באתר "הארץ"). לדידם של הליכודניקים ליברמן יוק. לא קיים. הוא פחות מנטע זר, הוא בכלל לא נטע.

הנה כמה דוגמאות: בתשובה לשאלה למי אתה מאמין יותר: 50% ממצביעי הליכוד ביתנו אמרו נתניהו. 9% נקבו בשמו של ליברמן. בתשובה לשאלות על מי אתה סומך יותר בענייני ביטחון, כלכלה והמו"מ המדיני ניתנו התשובות הבאות בהתאמה: 77% נתניהו, 11% ליברמן; 64% נתניהו, 6% ליברמן; 67% נתניהו, 6% ליברמן; ובתשובה לשאלה ממי היית קונה מכונית משומשת, ענו 21% נתניהו ו-1% ליברמן.

מצביעי הליכוד ביתנו הם מצביעי הליכוד וישראל ביתנו גם יחד. מהתוצאות הללו סביר להניח שליברמן קיבל רק קולות השייכים למצביעי ישראל ביתנו בעבר.
הנתונים הללו שופכים אור, חלקי לפחות, על תעלומת המנדטים האבודים של הרשימה המשותפת. הסבר אפשרי לסיבת היעלמותם: מצביעי ליכוד מסורתיים שאינם סובלים את ליברמן ברחו כל עוד רוחם בם למפלגות קצה כמו הבית היהודי וש"ס, או מן המחנה השני, יש עתיד והתנועה.

לאור תמונת המצב הזו, ההערכות שלפיהן ליברמן או-טו-טו משתלט על ראשות הליכוד פוסט-נתניהו והופך למנהיג הימין נראות נמהרות, מוקדמות ומוגזמות למדי. זוהי ללא ספק מטרתו אך יהיה עליו לעבור תהליך ממושך של התערות והיטמעות בתוך הליכוד כדי לקבל לגיטימציה אצל המצביעים. וזה עוד לפני שדיברנו על בעיותיו המשפטיות שהפכו אתמול, בעקבות הגשת האישום המתוקן, למסובכות ומעיקות יותר. גם לאחר כל אלה דרכו לשפיץ לא תרופד בשושנים: על קו הזינוק הוא יפגוש את גדעון סער, את סילבן שלום, את משה (בוגי) יעלון ואולי נוספים שאין להם כוונה לזוז הצדה בנימוס ולתת לו לכבוש את ביתנו, ביתם.

מצאו את ההבדלים

בתחילת השבוע נערכו בחירות דמה בבית הספר הדתי לבנים אמי"ת שברעננה. רשימת הבית היהודי-האיחוד הלאומי בראשות נפתלי בנט זכתה כצפוי במקום הראשון עם 50% מקולות התלמידים. אחריה בפער גדול, ולגמרי לא כצפוי, מפלגת העבודה של שלי יחימוביץ' (22%). במקום השלישי הליכוד ביתנו (21%).

מסתבר שהבריחה העיקשת של יחימוביץ' מכל מה שמתויג כ"שמאל" כאילו היה פגר של חיה שמתה מחולירע נושאת פרי. הקריצה המתמשכת שלה לעבר המתנחלים והיעדרה של המילה "שלום" מהתוכנית המדינית של מפלגתה, שהוצגה השבוע, הותירו את רישומם החיובי אצל החבר'ה הדתיים ברעננה. שלי היא משלהם. היא בהחלט "טובה" להם, כסיסמת הבחירות של מפלגת העבודה. היא בטח לא "רעה-רעה-רעה" כפי שאמר עליה פעם היחצ"ן רני רהב.

מפתיע? אבסורדי? לאו דווקא. קורא חרוץ שלח לי קטעים משני ראיונות עיתונאיים: האחד עם יחימוביץ' שראה אור במוסף "הארץ" באוגוסט 2011. השני עם בנט שפורסם ב"דה מרקר" ביולי 2012. להלן ציטוטים נבחרים:

בנט: "הסיפור כאילו ההתנחלויות לוקחות את הכסף של המדינה הוא הבל".

יחימוביץ': "אני מכירה את המשוואה הידועה הזאת - שאם לא היו התנחלויות אז היתה מדינת רווחה בתוך גבולות ישראל.... זאת השקפת עולם שאין לה קשר למציאות".

ניר קידר

בנט: "בציונות הדתית יש חינוך טוב. זה נובע מכך שההורים משלמים בערך 1,000 שקל בחודש לתיכון דתי, לישיבה תיכונית וללימודי השלמה".

יחימוביץ': "בית ספר שמוקם היום בהתנחלויות ומאכלס איקס ילדים היה מוקם בתוך גבולות הקו הירוק ומאכלס את אותו איקס ילדים באותה עלות".

בנט: "שיהיה ברור, אני תומך באופן חד-משמעי בהתיישבות ביהודה ושומרון".

יחימוביץ': "אני בוודאי לא רואה במפעל ההתנחלויות חטא ופשע. לשעתו, זה היה מהלך קונסנזואלי לחלוטין".

בנט: "הפכנו את עצמנו לבני ערובה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומרוב עיסוק בסכסוך שהוא בעיניי בלתי פתיר, שכחנו שאפשר לתקן את מדינת ישראל".

יחימוביץ': "אני מאמינה בכל נימי נפשי שסדר היום הסוציאל-דמוקרטי הוא גם זה שיביא להבקעה מדינית ולשלום... ציפי לבני אומרת שלוש פעמים ביום ('שתי מדינות לשני עמים', י"ו), ולא שהיא הובילה איזושהי פריצת דרך מדינית. ולהגיד 'הלאה הכיבוש', גם מרצ אומרת יפה מאוד ובנאמנות. לי יש ייעוד אחר".
 

המנהיג הדגול? הגיבו כאן באמצעות הפייסבוק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו