בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כן, הפכנו למדינת נתניהו

אם לא יפלו השמים האלקטורליים, ראש הממשלה של אתמול יהיה גם ראש הממשלה של מחר. השאלה היחידה שנותרה עוד פתוחה היא עד כמה תהיה סבוכה מלאכת הרכבת ממשלתו השלישית

72תגובות

מערכת הבחירות לכנסת ה-19 מגיעה היום לקצה, לא רגע אחד מוקדם מדי. 100 ימים שהחלו בסדרת תהפוכות פוליטיות ואישיות והסתיימו בפיהוק אחד גדול ובאפיזודה אחת קומית בכיכובם של בנימין נתניהו ומשה כחלון.

כל הסקרים מנבאים שראש הממשלה הנוכחי הוא גם ראש הממשלה הבא, ושגוש הימין ישמור על הרוב שלו בכנסת. השאלה היא: כיצד יתחלקו 45 המנדטים של מצביעי המרכז-שמאל ומי מהמפלגות החברות בגוש - העבודה, התנועה, יש עתיד, או קדימה - תהיה בממשלה הבאה. בהנחה שהסקרים אומרים אמת באשר לגודלה של מפלגת השלטון הבאה החיים הקשים של נתניהו יתחילו הערב, אחרי סגירת הקלפיות. השותפות הטבעיות שלו, ש"ס והבית היהודי לא ימהרו להתמסר. הן יסחטו ויתבעו וידרשו מקדמות על גבי מקדמות - עוד לפני ההליכה לנשיא. שלא לדבר על השותפים האחרים ובראשם יאיר לפיד.

אם לא יפלו השמיים, במובן האלקטורלי, נתניהו צפוי להבקיע היום דאבל פוליטי מכובד ונדיר; בשלושת העשורים החולפים, להוציא מקרה אריאל שרון, התחלף כאן ראש ממשלה והתחלפה מפלגת השלטון בכל מערכת בחירות: מנחם בגין ב-81', שמעון פרס ב-84', יצחק שמיר ב-88', יצחק רבין ב-92', נתניהו ב-96', אהוד ברק ב-99', אריאל שרון - בדאבל שלו - 2001 ו-2003, אהוד אולמרט ב-2006 ונתניהו ב-2009.

דווקא ראש הממשלה שנחשב ליציב פחות ומועד יותר לבלגנים מטלטלי קואליציות הצליח לא רק לשרוד 4 שנים מלאות אלא גם להבטיח לעצמו כהונה נוספת, שנייה ברציפות ושלישית במצטבר. הוא עשה זאת באמצעות מה שכבר הוגדר כאירוע המכונן של מערכת הבחירות הזו: האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו, ותודות לאימפוטנטיות ולמשחקי האגו של השחקנים במחנה היריב, שלא השכילו לעשות כמוהו. אין ספק שאלמלא המהלך הזה, נתניהו והליכוד היו היום על הקרשים.

רק להיזכר מה קרה כאן בחודשיים האחרונים. כל התסריטים הגרועים מבחינת נתניהו התממשו: הנשיא אובמה נבחר לכהונה שנייה. מבצע עמוד ענן הסתיים בהפסקת אש שעוררה את זעמם של מצביעי הימין ונתנה את האות לנהירה הגדולה לנפתלי בנט והבית היהודי. השותף הבכיר באיחוד, אביגדור ליברמן, נחקר והועמד לדין. ורק בשבוע האחרון, החזית הכלכלית התעוררה וזקפה ראש מפחיד עם הגילוי על עומק הגירעון לשנת 2012, 40 מיליארד שקלים, פי שניים מן הצפוי.

החיבור בין שתי המפלגות הצליח, חרף הדימום הבלתי פוסק במנדטים החזויים לרשימה המשותפת. הוא יצר סיעה הגדולה בהרבה מזו אחריה (העבודה, על פי הסקרים); הוא קיבע את זהות ראש הממשלה הבא; והוא קבע את אופייה של מערכת הבחירות כמאבק בין ימין לשמאל.

נכון, הוא גם גרם נזק: מצביעי ימין רבים חשים עצמם חופשיים להצביע לבנט. מי שישלם את המחיר יהיו יושבי הספסלים האחוריים בליכוד-ביתנו. לא נתניהו חלילה. כיסאו נצור ושמור לבטח. בלילות, על משכבו במעון ראש הממשלה הוא לא יזיל דמעה על ההולכים. הם הוקרבו למען מטרה גדולה ונעלה: הוא.

רויטרס

כולם היו בניו

נתניהו הוא אחד השחקנים הפוליטיים הוותיקים במגרש. הוא אתנו מאז 88' ובעיקר מאז 93', עת נבחר לראשונה ליו"ר הליכוד. עשרים שנה הוא כאן והוא שם, בא והולך, מנצח ומפסיד, מתבזה ומתעלה, בוכה וצוחק.

בלי ששמנו לב, שלושת ראשי המפלגות הגדולות בגוש הימין, הם נתניהו עצמו, או בניו הפוליטיים: אביגדור ליברמן שהיה מנכ"ל משרדו בקדנציה הראשונה שלו, נפרד ממנו בריב גדול והקים את ישראל ביתנו. ונפתלי בנט ששימש ראש מטהו של ראש האופוזיציה נתניהו בין השנים 2007-2006 ונפרד ממנו ומשרה רעייתו בריב עוד יותר גדול, ולימים השתלט על הבית היהודי והיתר רשום בסקרים.

מאז לשכתו של דוד גוריון לא הייתה לשכה פוליטית שהניבה יבול כה מרשים של מנהיגים ונבחרי ציבור. אין אלה רק ליברמן ובנט: איילת שקד, מספר 5 ברשימתו של האחרון, היתה ראש הלשכה של נתניהו, ועבדה לצד בנט. שר החינוך גדעון סער היה מזכיר ממשלת נתניהו. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן היה הממונה על פניות הציבור בקדנציה הראשונה. לשניהם צפוי, לפי ההערכות, שדרוג מיניסטריאלי בממשלה הבאה, אם נתניהו אכן יעמוד בראשה.

ומה עם אלה שהיו ופרשו? הח"כית היוצאת רוחמה אברהם, שרת פנים לשעבר, היתה מנהלת לשכת ראש הממשלה נתניהו בין 96' ל-99' (פרשה בריב גדול וגו'..), איש העסקים דני נווה, לשעבר שר הבריאות בממשלת הליכוד, היה מזכיר הממשלה ההיא ברוב ימי כהונתה, עד שהוחלף על ידי סער.

בשני העשורים הללו לא רק שנתניהו לא עזב אותנו, למעט לברייקים קצרים לפרסומות ולעשיית ממון, הוא הנחיל והוליד לנו שורה ארוכה של יורשים וממשיכים, יריבים ושונאים. אפילו את ציפי לבני הוא סייע להמציא ב-1996 כששלף אותה מהיכן ששלף ומינה אותה לראש רשות החברות הממשלתיות.

כן, הפכנו למדינת נתניהו. התקשורת האלקטרונית נשלטת במידה רבה על ידו בין אם ישירות, כמו רשות השידור ובין אם בדרכים עקיפות, כלכליות ומסחריות, כמו הערוצים המסחריים. המוצר המודפס שמשמש כביטאון לשכת ראש הממשלה הפך להיות הנקרא ביותר. הוא מספק לקוראיו תמונה ורודה ומלבבת על הנעשה במדינת נתניהו, מלבד באותן פינות אפלות בשמאל. הוא מדרבן את קוראיו להצביע, אבל להצביע נכון. הנה לדוגמה, הכותרות האחרונות שהופיעו בשער המוסף הפוליטי השבועי של "ישראל היום": 11 בינואר - "השר יעלון: ראש ממשלה חזק זקוק למפלגה גדולה". 18 בינואר - נתניהו: תנו לי את הכוח להנהיג". הבנתם?

נשאלת השאלה: אם כל כך הרבה אזרחים קוראים את החינמון המגויס, ונחשפים לו, ושואבים את המידע שלהם מדפיו, מדוע רשימת הליכוד ביתנו יורדת בסקרים? מדוע רק 33 מנדטים בממוצע? מדוע הרשימה המשותפת איבדה מאז האיחוד בין 8 ל-10 מנדטים מכוחה בכנסת היוצאת?
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו