בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרבות כרזה בכרזה

כרזות בחירות מאז 49', שהועלו באחרונה לאתר הספרייה הלאומית, מעידות על מה שלא השתנה מאז: אותם נושאים ואותו זלזול ביריב

תגובות

בבחירות של שנת 1951 היו העולים מתימן כוח אלקטורלי אטרקטיבי ומחוזר. "בוחר תימני, קום ושאל", פנתה כרזת רחוב מטעם מפא"י, "מי סיכן נפשו ויצא לתימן ולעדן כדי להסיע רבבות יהודים על כנפי נשאים לארץ ישראל? מי עזר לקליטת העולים החדשים? (...) מי מייצג בנאמנות, בכישרון, בתבונה בתוקף וביכולת את יוצאי תימן במוסדות הארץ? התשובה היא אחת ויחידה - חברך יוצאי תימן אשר במפלגת פועלי ארץ-ישראל".

גם המפלגה השנייה בגודלה אז, מפ"ם, פנתה לציבור עולי תימן. לצורך זה מחלה מפלגת הפועלים המאוחדת על כבוד עקרונותיה, זנחה את לשון הסוציאליזם וסיגלה לה לשון קודש. באיגרת שהקפידה על הוספת סימני הטעמה מעל האותיות - כמו הכתב המקראי - נאמר: "אל אחינו יוצאי תימן... רבים הבאים אליכם במתק שפתיים לקנות לבכם ולגנוב דעתכם, אך מי כמוכם האמונים על דברי נביאים וחכמים יודעים כי יש מגנבי דברים האומרים שלום שלום ואין שלום. יען כי עוול נעשה בישראל (...) שליח מרשימת מ' הוא שליחכם. תורת אמת בפיהו ועוולה לא נמצא בשפתיו".

פריץ כהן

שתי הכרזות האלה שייכות לאוסף של אלפי כרזות ומודעות בחירות שהועלו בימים האחרונים לאתר הספרייה הלאומית. עיון בכרזות מלמד מעט על השינויים שחלו ב-19 מערכות הבחירות שעברה ישראל מאז 1949. אבל הוא מלמד בעיקר על מה שלא השתנה - הנושאים שעל הפרק ועוצמת הזלזול ביריבים.

"אז היה הרבה יותר כבוד לבוחר", אומר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית, שהקים את האתר. "במערכות הבחירה הראשונות היו חוברות של עשרות עמודים, שהן מצע מפלגתי בסוגיה אחת: חוברת מספר כך וכך - מפרטת את עמדתנו בשאלה זו וזו. הם לא חסים על זמנו של הבוחר. מצד שני, עם כל הכובד הזה, הם לא נופלים בכלל בקופירייטינג שלהם ממה שנהוג היום. הסיסמאות קליטות, הקריקטורות מעולות".

בשנות ה-50 וה-60 העסיקה כל מפלגה קריקטוריסט בית שצייר את הכרזות. אף שהכרזות הן לפעמים יצירות אמנות, חלקם הגדול של הציירים נותרו אלמונים. הקריקטורות היו חוד החנית במתקפה על המפלגה היריבה.

מנחם בגין, למשל, סבל קשות מציירי הקריקטורות של מפא"י ומפלגות אחרות. בקמפיין 1955 הוא צויר על ידי הציונים הכלליים כדמות נלעגת רוכבת על סוס עץ בשם דמגוגיה, ועל שרוולו סרט שחור עם האות ח', שמזכיר את סרט השרוול של הנאצים. שימוש ברמזים למגמות פאשיסטיות נאציות במפלגת לחירות רווח למדי בקרב המתנגדים משמאל. "יש לקצץ את האגרוף הפשיסטי", קראה מודעת בחירות של מק"י ב-1955.

מנגד כיכב דוד בן גוריון על כרזות מפלגת חירות וצויר כמין מפלצת מרובת ראשים, שפונה לבוחרים מארצות ערב כל אחד בלשונו: "אנא קורדי", אומר ראש אחד, "אני ואברהם אבינו באנו מעירק", אומר ראש שני, ו"אני ויחיא באנו מתימן", מוסיף הראש השלישי של בן גוריון.

השד העדתי לא נזקק ל"כוכבית גיור" של ש"ס כדי לצאת מהבקבוק. הוא חי ובעט בכל מערכות הבחירות ושירת נאמנה את כל המפלגות. ב-1959 האשימה חירות את מפא"י כי הפרידה בין "אשכנזים" ל"לא-אשכנזים". "שלטונה עומד על הפליה לטובת תומכיה". שר החינוך ענה בחוברת מפורטת לשאלה: "מה עשינו ומה נעשה לקליטת בני עדות המזרח במערכת החינוך".

גם הנושא החברתי-כלכלי איננו המצאה של הבחירות האחרונות. הוא נכח בכל מערכות הבחירות שהיו בישראל. ב-1951, למשל, צוירה הממשלה כתותח המפציץ את היוזמה הפרטית בפגזים של "מונופולין" ו"פיקוח על מטבע זר". במפלגת השלטון הגיבו במודעה שבה נראים שניים - דמות בורגנית על הבר, לוגמת שמפנייה ומצביעה צ' (ציונים כלליים), ודמות גבר רב-און האוחז בכף בנאים, בונה חומה ומצביע א'.

אולי הדבר התמוה ביותר באוסף הזה הן דווקא כרזות הבחירות של 1996 - הבחירות של "פרס שמחלק את ירושלים". מי שלא נמצא כלל במודעות הוא ראש הממשלה שנרצח חצי שנה קודם לכן - יצחק רבין. במקומו עולה דמותו של בנימין "נתניהו. זה טוב ליהודים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו