בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרנבל, נמנום, הפתעה - סיור ברחבי ישראל ביום הבחירות

בשלומי נטשו את הליכוד, בנהריה ישבו בבית קפה, בחדרה התגעגעו לבחירות רועשות יותר, ובבאר שבע רק חיכו למדגם. מסע בין מצביעים, מצפון עד דרום

21תגובות

רועי צ'יקי ארד יצא למסע בין קלפיות וריכוזי מצביעים ברחבי ישראל, מצפון עד דרום. כך נראה יום הבחירות לכנסת ה-19 באכזיב, שלומי, נהריה, עכו, חדרה, תל אביב ובאר שבע.

21:40: רחובות העיר העתיקה של באר שבע ריקים בזמן המדגם, ואולי סתם הם שוממים בלילה. את המדגם שהראה שלפיד עוקף את שלי יחימוביץ' ראיתי בקיוסק 'סיטי מרקט' בעיר העתיקה בבאר שבע, מול מרכז הצעירים. זוג המוכרים, אחד עם כיפה ושני עם כובע הפוך בנוסח עופר לוי בתקופות מסוימות, המומים מהתוצאות ונראים אבלים: "התוצאה היא שהמצב יהיה יותר קשה במדינה. לפיד הוא לא אחד שאוהב את העם. הוא יותר גרוע אפילו מביבי, שבכל זאת קצת אהב את העם". הם הצביעו ש"ס ("הם הכי טובים לעם ואכפת להם"). "לפיד יעשה את המוות לחלשים. הם יכסחו את הקצבאות. ביבי היה עוד נחמד. אנחנו לא דתיים, אבל שומרי מסורת. אכפת לנו מחינוך. אנחנו חושבים שנישואים זה גבר ואשה ולא הומואים".

בטלוויזיה מופיעים פניו החיוורות של גדעון סער. "נכשלתם?", שואל השדרן ושני המוכרים כועסים על כך שהשדרן חצוף. סער מדבר על כך שפניו של נתניהו להקמת ממשלה רחבה. "רחבה?", אמרו המוכרים. "כמה כסף זה אומר שיילך למסים כשהם מדברים על ממשלה רחבה?". בבית הקפה הסמוך והיאפי יותר, ערביקה, המלצרים מסתודדים כדי לבשר את התוצאות המפתיעות. אחד המלצרים שמח כי הצביע לפיד, ומלצרית שנייה אבלה: "זה רע מאוד, אני בעד העבודה". "אני לא מאמינה שלפיד קיבל 19 מנדטים, זה הזוי", ממלמלת מלצרית אחרת שוב ושוב.

אני הולך ברחובות הריקים של בירת הנגב, ועוצר לידי רכב של "התנועה". פעיל עם פנים שמנמנות זורק את הניילונים הרבים שלא הספיק לתלות, כדי שייקחו אותם למחסן או סתם לפח. "אני בחשש גדול לגבי לבני", אומר לי הפעיל. "קיוויתי שמפילים את ביבי. אבל מקווה שזה עוד יילך, אפילו מכיוון יאיר לפיד או שלי. זה יהיה טוב לישראל".

19:00: מול תחושת האין-בחירות מחוץ לתל אביב, תל אביב עצמה התגלתה כקרנבל. כבר כשיצאתי בתחנת בעזריאלי בקושי הצלחתי לנווט משם. גם ברוטשילד הבימה, חדר הלידה של המחאה החברתית, מיהרו אנשיו של אלדד יניב לתפוס את הנדל"ן והניחו פסל חמוד של האות ז', סימנה בקלפי. אני זוכר איך יניב שהגיע עם כובע מצחיק ניסה לדבר ואיך העיפו אותו משם הפעילים. אחר כך בהפגנות הגיע עם שלטי ענק של מפלגתו דאז, השמאל הלאומי, והורידו לו אותם אחרי שנתפס כשהוא מנסה לנכס את ההפגנה. הוא גם ניסה להביא אוהלים מתנה לילדים, אך הפעילים שמו לב שהצבע שלהם אחיד. אבל יניב לא טיפש וסרטוני "השיטה" באמת פוקחי עיניים. לאט לאט, הוא צירף אנשים טובים כמו הבמאי רני בלייר ועכשיו חזר והשתלט על המחאה, עד כדי כך שאנשיו תוקפים פעילי מחאה מרכזיים כמו סתיו שפיר על חוסר אותנטיות ונאבקים באנשים רבי זכויות במאבק נגד ההון-שלטון כמו מיקי רוזנטל. כמה פעילים מרכזיים בכל זאת מאמינים לאיש הזה. כמו בריצ'רד השלישי של שקספיר, ריצ'ארד לא רוצה רק לרשת את הכתר ולהרוג את המלך אלא גם להיכנס למיטה עם המלכה מרצונה.

אפשר להגיד בצער שחלק מתוצאות המחאה, הוא ששני המרוויחים ממנה הוא פרקליט ההון-שלטון ושדרן הטלוויזיה-נער הפרסומת של ההון-שלטון, ושניהם מנסים בגרסאות שונות למצוא "איפה הכסף". כשזו באמת השאיפה שלהם, למצוא את הכסף. ההצלחה המסוימת של ארץ חדשה בחוגים הביקורתיים מעידה הרבה על הטבע האנושי: היא הוכחה שאנשים ביקורתיים ומודעים, אפילו חכמים, התרים אחר קונספירציה מתחת כל גבעה זעירה יכולים להיות גם הפתיים הגדולים ביותר.

מיהרתי להצביע בבית הספר גבריאלי כדי להספיק לנסוע לבאר שבע באחת הרכבות האחרונות. הופניתי לחדר 398 שלקח לי דקות ארוכות למצוא, אך התגלה כחדר המורים הממוגן. הצבעתי. עניין שהוא תמיד מרגש. נראה שדף ההצבעה די שחור מרוב הצבעות. "איך נספור את הכול? זה סיוט", בכתה נערת קלפי בלונדינית צעירה, בוודאי קשורה ליאיר לפיד, בפני גבר מבוגר, שנראה לי אולי מהעבודה. הנה עוד אנשים חוץ מגדעון סער שמתלוננים על אחוזי ההצבעה. יצאתי מביט על תמונות של בוגרי בית הספר. את עמיתי גדעון לוי הניחו לצד ארז טל.

רועי צ'יקי ארד

בחוץ עמד שרון לוזון, חבר המועצה הלוחמני של עיר לכולנו, וניסה לשכנע את העוברים ושבים להצביע חד"ש לצד קבוצה צעירה של פעילי העבודה. הקול שלו כבר היה צרוד. לוזון אמר שהוא לא חושש שארץ חדשה ודעם ינגסו בקולות של חד"ש במגזר היהודי, והתחושה שלו טובה. אבל הוא אמר שאין לו פייסבוק, שבהן המפלגות האלה חזקות מאוד. "הם לא עובדים טוב. הם עומדים ברחוב כשהם צריכים להיות ליד הקלפי. זה המקום שבו משכנעים. אני מעריך ששכנעתי חמישה אנשים לשעה", הוא אמר והודה שהוא מודאג מאחוז ההצבעה הנמוך אצל הערבים. מולו, אנשי העבודה היו לחוצים מהדיבור על כך שיאיר לפיד בעליה. הם אמרו שלא ראו בתל אביב בכלל פעילים של הליכוד. אמרתי להם שמחוץ לתל אביב לא ראיתי פעילי העבודה.

לפני שהמשכתי לתחנה האחרונה שלי, עיר הולדתי באר שבע, לגמתי קפה ב"קפה הבימה" שהפך את המקום לקלפי. התוצאות מעידות בעיקר על יושבי המתחם: מרצ קיבלו 38 מנדטים וארץ חדשה שבסיסם בקפה הסמוך 18 מנדטים. הליכוד קיבל רק 4 מנדטים מתחרה עם עלה ירוק שזכו ל3.

"אתה לא אמור לנסוע לקלפיות בכל הארץ?", שאל אותי מישהו בטון נוזף. פחדתי שייפתח תחקיר שיטען שאני כל הזמן הזה בתל אביב, לוגם קפה, ומיהרתי משם בחרדה. 

16:30: המרכז המסחרי של גבעת אולגה, השכונה המערבית של חדרה, מעניק תחושה של הזנחה. בתחנת הטוטו כמה גברים מבוגרים משחקים דומינו וסביב הפיצריה זרוקות כוסות ומפיות. "אנשים באו לבחור שיפודי יהלום", אומר לי אחד העובדים של שיפודי יהלום.

ליד יש קלפי ותלויים שלטי המפלגות. שוב עיקר המאבק הוא בין ליכוד, הבית היהודי וש"ס. אין כאן אפילו שלט אחד של העבודה. גם לא מרצ. למעשה, מאז הבוקר לא ראיתי שלט אחד של מרצ, וכמובן לא של דעם וארץ חדשה. שלטי חד"ש ראיתי רק בערבית בעכו. אנשי שמאל הנאחזים בכל תקווה, מעודדים מעליית ההצבעה וחושבים על אפשרות של מהפך, אבל לא ככה נראה מהפך. יחימוביץ' יכלה למנף את המשנה החברתית שלה כדי לתת תקווה לשכונות, אבל נראה שהחיבור הטבעי הזה לא ממש נעשה. הוא לפחות לא נראה בשטח.

"אין אווירה של בחירות – איזה רעש ואיזה בלגן היה פעם", אומר לי לקוח בשיפודי יהלום שהגיע עם הילדה. "תמיד הצבעתי ליכוד, הפעם מופז. כי ביבי כולו דיבורים ובלבולי ביצים". אני חולף ליד פועל עבודות עפר שעובד למרות השבתון, מתקן איזה חור בכביש. "אני בנאדם בלי חופש. אין לי למה להצביע", הוא אומר, כשהשקיעה נוצרת מאחוריו ומאחורי דוכן פלאפל שנראה אטרקטיבי, ואני מצטער שאכלתי שיפוד קודם. לידו, על הרצפה, פתקי מחל. הראשונים שראיתי היום. לפחות בבחירות הרדומות האלה אין כמעט לכלוך.

גם אזור הקלפי ריק. אני מתיידד עם הסדרן משה חסן, שמתגלה כשכן של משפחת הוריו של השר משה כחלון, נער הפלא שנולד בשכונה. "הוא היה ילד חמוד. ראו שיש לו נשמה גדולה", הוא אומר ומספר שאמו של כחלון הצביעה הבוקר בקלפי. "מגיל 11 אני בשכונה ואף פעם לא היו כאלה בחירות משעממות. לא באו מהעבודה, לא מלפיד, לא מהתנועה. היו ש"ס, אבל השאר הפקירו אותנו. היו שתי ילדות מהליכוד עד לפני עשר דקות, אבל התייאשו כי אין אקשן".

נהג המונית שלוקח אותי לרכבת כדי שאוכל להצביע בתל אביב, יצביע ליאיר לפיד ("העיקר לא לליכוד. ביבי יעשה דילים עם ש"ס"). "כמו בכדורגל, אני מריח הפתעה", הוא אומר. "הרבה אנשים אומרים לי שיצביעו ללפיד ולשלי. אלה בחירות מוזרות. אין רעש וצלצולים כמו תמיד. מוזר מוזר מוזר. להצביע הפעם זה כמו לבחור בין גלידות".

13:00: עכו. בניגוד למגזר היהודי, הערבים איתם דיברתי לא ששו לספר למי הם מצביעים. בהנחה שהם יצביעו. אתה שואל אם הצביעו, הם אומרים כן. אתה שואל למה, ושומע 'לא יודע'. בכניסה לעיר העתיקה של עכו, בתוך הלובי הצדדי של ההוסטל של ואליד שפעם התאכסנתי בו, נמצא מטה רע"ם-תע"ל, המפלגה האיסלמית שהתאחדה עם אחמד טיבי. על הקיר רשומות שמות הקלפיות בעברית וערבית. אחד הפעילים הבולטים הם ריפאד עכר, שמטפל בתלונות של פעילות שלא קיבלו את ארוחה כמובטח. באופן מפתיע, עכר הוא אחד הפעילים הפוליטיים הישרים ביותר שאי פעם ראיינתי: "האמת היא שאין משהו ששונה ברע"ם-תע"ל מבמפלגות האחרות. כולם עובדים כדי להשיג את המטרות של המפלגה".

אני אומר לו שבקדנציה הזו, המפלגה שלו היתה שקטה מול הכניסה למרמרה של חנין זועבי או הפעילות הרבה של דב חנין בחד"ש. "אנחנו לא מחפשים שקר וסערות", הוא אומר, "השאלה היא מה חברי הכנסת תורמים. אברהים צרצור תרם הרבה לעכו העתיקה. טיבי השקיע מאמצים בכפרים". עכר מרוצה מאחוזי ההצבעה ובטוח שעוד יעלו. "בבחירות הקודמות בל"ד היו חזקים בעכו ואנחנו יחסית חלשים. הפעם יש לנו מאה פעילים באזור. אישית אני לא בטוח שנגיע לששה חברי כנסת כמו שמצפים אצלנו. לרוב המגזר אין חשק ללכת לקלפי, מתחמקים מאתנו ואומרים 'נמאס לנו משטויות'".

אני מנסה ללכת לחומוס סעיד, אבל בחוץ התור עצום. כחמישים לקוחות דוחפים זה את זה כדי לאכול חומוס. אני מתנחם במיץ רימונים סמוך. לידו, בדוכן הדגים 'דגי חמודי', אומר לי בעל הבית: "המפלגות, כל אחד ערס יותר מהשני. רוצים רק את הכסף. מזל שלפחות זה מביא לפה לקוחות". אני שואל אם נוח לו עם האנשים שמצביעים נתניהו ובאים לאכול חומוס אצל הערבים. "אם ייצא עוד פעם ביבי, המדינה הזו גמרה את הקריירה", הוא אומר.

12:00: בניגוד לשלומי, שבה על כל בית מתנוסס שלט של מפלגה, רחוב הגעתון - השאנז אליזה של נהריה - כמעט ריק משלטים ומתעמולה. בשלומי לא היה אף שלט של מפלגת שמאל, כאן ניתן לראות כמה שלטים של "ביבי טוב רק לעשירים". אבל נראה שלפחות בפריפריה הצפונית, שלי יחימוביץ' לא הצליחה ליצור מומנטום של מהפך.

נהג המונית שהסיע אותי אמש, התגלה לפתע שוב. אתמול הוא התלבט בין לבני לבנט. היום אמר לי שהצביע בנט "כדי לתת הזדמנות לצעירים". על כל פנים, כרגע הוא מוטרד בעיקר מהפקקים. יום הבחירות הוציא את כל נהריה לרחובות. יתכן שבגלל הטבות המיסוי, רבים שמרו על הכתובת בנהריה וצריכים להגיע ביום הבחירות מביתם במרכז הארץ. מצד שני, התחבורה הציבורית עובדת כמו ביום שישי. "ממש יום העצמאות פה", הוא אומר על הפקקים. גם בגעתון כל המסעדות עמוסות.

אני הולך לקלפי של בית הספר "הראל" כדי לראות איך מתקדמת ההצבעה. בחוץ בולטים בעיקר אנשיו של יאיר לפיד ושל נפתלי בנט. הפעילים של ציפי לבני נראים קשוחים. "הצלחנו לשכנע יותר משציפינו", אומרת בחורה נחמדה בחולצת "יש עתיד". את הליכוד מייצג גבר מבוגר, מתחת לתמונת ליברמן עם כיתוב ברוסית. צעירי לפיד מתווכחים עם צעיר בחולצת הבית היהודי על הפתרון לבעיות ישראל. "האירופים אנטישמים", טוען הבחור בחולצת יאיר לפיד טיעון פתלתל, בעד ויתורים טריטוריאליים ככל הנראה.

אני הולך לארומה ברחוב הגעתון, שם יושב פרלמנט של פנסיונרים עם מבטא צרפתי מתקתק. אלברט סעדה, משופם וחביב, בעל אולם אירועים לשעבר בן 75, מזמין אותי לשבת. הוא יצביע לנתניהו. הטיעון שלו משכנע: "אם לא הוא יגנוב, זה יהיה מישהו אחר. כל מי שמגיעים לעוגה, יהיו חייבים ללקק ממנה".

09:00: האוטובוס לשלומי חולף בין שלטים של הבית היהודי והליכוד. פה ושם שלט של אמסלם או של ציפי לבני או ש"ס. אני ניגש לשתות נס קפה ב"מרכז הפיצוחים והטוטו" של עליזה וקנין אוחיון במרכז המסחרי. מחוץ לתחנה שלטים גדולים של "כח להשפיע" - מפלגתו של הרב החייכן אמנון יצחק המציע "לחם בשקל והעברת קרקעות הקיבוצים לעם". בפנים מסבירה לי עליזה, כבת חמישים, שהיא עושה את זה כנקמה על כך שש"ס החרימו בבית כנסת קרוב משפחתה כי אירח בביתו כנס של הרב הסורר אמנון יצחק. "עכשיו הוא מתפלל בבית לבד. כששמעתי על זה, אמרתי 'תביאו של שלט של אמנון יצחק ואני אשים'. זה בשביל לעצבן את ש"ס. הם עושים אפליה. עושים עליך איקס". אני שואל מדוע יש במקום בכל זאת שלט גדול של הרב עובדיה יוסף. "הוא צדיק", היא עונה.

במקום יושבת דניאלה, בת גילה של עליזה, לבושה בטריינינג אפור ואוכלת פרילי טבע. היא כבר הצביעה על הבוקר לעבודה, אחרי שתמיד הצביעה ליכוד. "המבוגרים כאן יתנו תמיד לדתיים. אבל עם הצעירים הכול השתנה. הם רוצים להצביע לצעירים, לזרוק את המבוגרים שלא עושים כלום. ישבנו חברות, וכל החברות יצביעו עבודה. השנה רציתי להצביע לאשה. אנחנו לא תולות שלטים ולא בלגנים, כדי שלא יתנקמו בנו מהעירייה. הכול בשקט. אני לא נותנת דין וחשבון".

למקום נכנס המושבניק שחר שיצביע לקדימה: "מופז, מישהו צריך לדאוג לו, למסכן", הוא אומר. "בנאדם עם הרבה זכויות ולא הפך למושחת, לא ברמה של ביבי. והוא גם לא לוקח אנשים למטבח כמו יחימוביץ'. למה אני צריך לראות אותה מבשלת? ("כשהיא תיבחר, היא לא תבשל", אומרת דניאלה) אני גם נגד בנט. הוא בחור טוב, אבל אלה קיצונים שרוצים מלחמה. אני צריך מתנחלים? יש להם מספיק מקום פה בשלומי. אנחנו לא רוצים מלחמה, רוצים מישהו נורמלי. אם נתניהו יהיה עוד פעם ראש ממשלה. מה ישתנה פה?". אחר כך, הוא מציע שביבי ימנה את אחמד טיבי לשר בריאות. "הם אחלה רופאים ואחרי זה אנחנו מקללים אותם בטדי", אומר שחר. דווקא דניאלה שמצביעה עבודה, מתנגדת שערבים יהיו חברי כנסת. "תעשי לנו פה אפרטהייד?", שואל שחר.

"לדעתי יהיה מהפך. אם יהיו חכמים, לבני, לפיד ויחימוביץ' יד אחד מפילים אותו. יש לי הרגשה טובה", אומרת דניאלה.

8:00: את מסע הבחירות מצפון לדרום אני מתחיל במדינת אכזיב, המקום שבו גרים אלי ורינה אביבי. מדינת אכזיב נעה השנה לכיוון ימין. רינה אביבי שהצביעה קדימה בבחירות הקודמות, תצביע ליכוד, לאחר שהתלבטה לגבי יאיר לפיד. גם אלי אביבי, נשיא המדינה, בכיוון דומה. משפחת אביבי תצביע בגשר הזיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו