בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הולכים לנשיא

להמליץ פירושו להמליך

אם רק יתאמו עמדות – לפיד ויחימוביץ' יכולים להחליף את נתניהו. ליברמן עדיין חופשי לפרק את הליכוד ביתנו, וגם החרדים לא בכיס של אף אחד

43תגובות

על תענוג כזה, לחרוץ את גורלו של בנימין נתניהו, יכול היה שמעון פרס רק לחלום. 17 שנים לאחר שנתניהו גבר עליו בבחירות האישיות לראשות הממשלה, יהיה פרס שותף חשוב לניסוח התשובה על שאלת עתידו הפוליטי של נתניהו. אם נתניהו לא ישמור על ראשות הממשלה, הוא גם לא יצליח – אולי אף לא ירצה – להישאר ראש הליכוד. הפסדו הקודם, ב-1999, שלח אותו מרצונו הביתה. הפעם זה יהיה סופי, עד כמה שיש סופיות בפוליטיקה הישראלית, הממחזרת בדרך כלל את גיבוריה הזנוחים.

אבל פרס לא יהיה חופשי להחליט כאוות נפשו. הוא יהיה משרתם של המספרים. חוות דעת שניסחה היועצת המשפטית של בית הנשיא אינה מותירה מקום לספק: שיקול דעתו של הנשיא נכנס למשחק רק במקרה של תיקו בין הממליצים. אם על נתניהו ימליצו 61 ח"כים ועל ראש המחנה הנגדי רק 59, יהיה על פרס להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו.

לפחות הלילה (שלישי) - בטרם מתפרסמות התוצאות הסופיות והרשמיות - עדיין ייתכן שמתנגדי נתניהו ימנו 60 ח"כים. אך כדי שלא יתפצלו לכל עבר, עליהם להסכים ביניהם מיהו המועמד המומלץ עליהם – יאיר לפיד, שלי יחימוביץ', או אולי צירוף רוטציה ביניהם - ולגייס לשם כך, במשא ומתן מכבד, את הסיעות הערביות. אלה אינן נמצאות בכיסו של איש – הן בקושי מתואמות בינן לבינן – אך על מפלגות המרכז והשמאל לגבור על רתיעתן מהרכבת ממשלה בהשתתפותן. הממשלה לא תהיה תלויה בהן, כי אלי ישי ויעקב ליצמן יזדרזו לחבור לכל ממשלה. גם עדיין לא ברור עד כמה יכול נתניהו לסמוך על תמיכתו של אביגדור ליברמן, העשוי לפרק את המיזוג ביניהם ולנוע שמאלה, אפשר מתוך חשבון (מוטעה) שיהיה בכך כדי להשפיע על נוקשות יחסה של התביעה בהליכים המשפטיים נגדו.


זאת אחריותם של ראשי הסיעות: המלצתם – המלכתם. בבחירות הקודמות נמנעו ראש העבודה אהוד ברק ואיתו גם מרצ והערביות מלהמליץ על קדימה בראשות לבני. התוצאה האומללה היתה התפצלות העבודה והיעלמות ברק כגורם פוליטי. הפעם, מתוך ראייה של הבחירות הבאות ואולי גם הקרובות, שבין המשתתפים בהן יהיו גם מצונני צה"ל והמודיעין, מוטב להם – אנוכית ולאומית כאחת – להתכנס כחשמנים הבוחרים אחד או אחת מהם לאפיפיור.

אין מתאם ישיר בין גודל ההצלחה לבין אריכות ימי הממשלה. ב-1959 גרף דוד בן-גוריון, נישא על גלי הניצחון במבצע קדש ושקט ביטחוני נדיר, הישג גדול מתמיד למפלגתו, מפא"י; אבל היתה זו הכנסת הקצרה מכולן, שנה ותשעה חודשים בלבד.

לעומת זאת, ניתן בהחלט לקבוע שיש מתאם בין המנדטים והמנדט – בין מספר חברי הכנסת התומכים בראש הממשלה לבין יומרתו לטעון כי הוסמך לנהל מדיניות מסוימת. נתניהו, גם אם לבסוף ירכיב את הממשלה, לא קיבל מהציבור הישראלי – וראוי שלא יקבל מנבחריו – מנדט להרפתקה צבאית באיראן או לקיפאון מדיני בסכסוך עם הערבים בכלל ועם הפלסטינים בפרט.

אך מעבר לנקודה זו או אחרת, בחירות 2013 קבעו עובדה ניצחת: המאה ה-21 הגיעה לפוליטיקה הישראלית. היא עשתה זאת באמצעות ראשי מפלגות שהגיעו לכנסת מהטלוויזיה, לא מהמנגנון או מהצבא; והיא העלתה דור חדש, צעיר, שלעומתו נתניהו הוא קשיש עייף.

שלוש פעמים בתולדות ישראל הגיע לראשות הממשלה אדם שגילו פחות מ-60 שנה. יצחק רבין ב-1974, נתניהו ב-1996, ברק ב-1999. אם המספרים יסתדרו והממליצים ישכילו, יוכל פרס, בשנתו ה-90, להשתתף מלמעלה בתהליך זה כדי לעשות זאת בפעם הרביעית.  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו